תודה שנתתם פתח לתקווה. כעת פנו את מקומכם

לפני חמש וחצי שנים הלכה הפועל ת"א לפשיטת רגל. כספית, ארגונית, תדמיתית ותפיסתית. ייאמר מיד ובאופן ברור, הפועל של השנים שלפני פשיטת הרגל הייתה ארגון רקוב, הפסדי, מועדון פנטזיונרי שחי מהיד לפה. בשנים אלה היא חצתה כל קו אדום מוסרי ופשיטת הרגל שלה הותירה עשרות נפגעים. מספקים ועובדים ועד שותפים בכירים. היא צברה הר של חובות וגרמה עוולות רבים.

הקפאת ההליכים היא אירוע טראומטי לחברה וארגון. הוא אינו טיול בפארק, שבו נכנסים עם חובות ויוצאים נקיים וזכים ורק "מורידים נקודות". הקפאת ההליכים התנהלה תחת מפרק מטעם בית המשפט, שאמנם קיבל את הזכות להקפיא את החובות לתקופת הנאמנות, אך לא יכול היה לצבור אפילו לא שקל חוב נוסף.

זה מפתח להבין את מה שקרה בחודש הפירוק. הארגון הפועל ת"א פעל כשידיו קשורות וההכנסות המזעריות בחודש הפעלה של מועדון כדורגל לא איפשרו יותר מחודש הפעלה, וגם זה בתנאים איומים. אוהדי הקבוצה נרתמו וגייסו סכומי כסף לטובת הפעלה שוטפת במציאות שכל יום קובע.

בצר לו, הודיע הנאמן לבית המשפט שלא יוכל להפעיל את החברה ולו יום נוסף מבלי לצבור גרעון כזה או אחר ולכן אם לא יימצא רוכש, הקבוצה תלך לפירוק אמיתי. הסכנה לחיים בלי הפועל הייתה מוחשית ואמיתית.

ברגע האחרון הגיעו הניסנובים, התושבים וזאב גרינברג ולקחו על עצמם את המועדון. הם לקחו אותו למרות שהוזהרו כי נושא החובות הבינלאומיים הוא סבך משפטי עצום וכי קיימת אפשרות שעל המועדון יוטלו עיצומים וסנקציות קשים אם לא תשלם לנושים הבינלאומיים סכומים של עשרות מיליוני שקלים.

תחת הטראומה של שנות הטרום-פירוק, הם בחרו בגישה סיזיפית לניהול המועדון. מכרו כל מי שרק יכלו, גייסו כסף מכל מקור, השקיעו גם מכיסם והתמודדו משפטית וניהולית עם שנים לא קלות. כן, בשנים אלה הם היו גם אחראים לעוולות מסוימות שגררו שחקנים לבתי משפט. גם פה, יש לומר שלא הכל היה חלק ונקי.

הפועל ירדה לליגה השנייה, שם ההכנסות נמוכות בהרבה, שיחקה שנתיים באצטדיון המושבה, שהוא קטן בהרבה אפילו מבלומפילד הישן, והכניסו מעט יחסית בסעיף כרטיסים ומנויים. כשנפתחה התקווה להתחיל להכניס הרבה יותר במעבר לבלומפילד החדש, הגיעה הקורונה, והבעלות נאלצה להתמודד עם שנה וחצי ללא קהל, בלי "נאמן" ועם לקיחת אחריות במשבר פיננסי כבד ותחת לחץ תזרימי לא קל שחלקו, יש לומר, נבע מלא מעט טעויות ניהוליות שלהם.

לאורך כל השנים האלה הפועל ת"א לא קיבלה תמיכה ציבורית ועירונית בשווי של מיליוני שקלים כמו חלק מהמתחרות, לא היתה לה בעלות עשירה, לא היה לה מקור הכנסה יציב כמו בלומפילד החדש והיא התמודדה עם הסבך המשפטי בקאס שגבה ממנה הוצאות בגין עלויות הצוות המשפטי ודרישות מדי קיץ מהבקרה להעמיד עוד ועוד ערבויות למקרה שתגיע הדרישה לתשלום המיליונים.

הקאס שלט במצב הרוח. כל יום יכול היה להגיע המכתב הנוראי, כל קיץ ערבויות חדשות, כל התעניינות נתקלה במחסום שבו יש לקחת אפשרות של תוספת תשלום כבירה.

היא בחרה להשיל מעצמה את הפאסון הפנטזיונרי, הכירה במציאות כמועדון ענק מבחינה ציבורית ומועדון חלש כלכלית ועשתה כל מה שאפשר כדי להבריא את המועדון. היא השקיעה במחלקת הנוער ונתנה במה לכוכבים הבאים של הכדורגל הישראלי, רק כדי לראות אותם עוברים לשחק במועדונים אחרים בתמורה לסכומי כסף צנועים יחסית שהלכו לתחזוקת המועדון. היא הושפלה פעמים רבות בדרבי העירוני, ראתה איך מועדונים קטנים ממנה עוקפים אותה בסיבוב והיא עוברת שנים קשות של מאבקי תחתית. התקשורת קרעה לגזרים את בעליה ובלא מעט מקרים הפכה למשהו שבין שק חבטות לבדיחה.

הקהל שלה הוכיח נאמנות ורכש מדי קיץ כמות עצומה של מנויים, זאת למרות קבוצות בינוניות עד חלשות, עונשים קולקטיביים ותבוסות משפילות. הבעלים שלה חטפו אש מבית ומבחוץ. האווירה במועדון הפכה רעילה וקשה והיא עדיין כזאת, אך הדרך הייתה ברורה. ימי הפנטזיה לא יחזרו, הפועל תתנהל במשמעת תקציבית ותפעל לאט אך בטוח לשיקום פיננסי וארגוני.

המאבק בקאס היה עקרוני. הראל אחזקות פשטה רגל לפי חוקי מדינת ישראל, בעליה שילמו ערבויות אישיות ונתבעים בבית משפט על חלקם באירוע, בתביעה שישלמו לקופת הפירוק ולו חלק מהנזק שיצרו. יחד איתם נאשמים גם גופים נוספים על חלקם באירוע פשיטת הרגל. הפועל גם נענשה ספורטיבית בהפחתת תשע נקודות, מה שהוביל לירידת ליגה בדיוק כמו שקבע התקנון, ואף איבדה את הרישיון לשחק באירופה. היא נענשה על מה שעשתה באופן מלא.

טענתה במוסד הבוררות הבינלאומי הייתה חדה ועיקבית - כל הפעולות שנעשו נעשו לפי הדין הישראלי ותקנון ההתאחדות ואין להוסיף עוד על זה, וטענתה התקבלה. משעשתה את כל זה, יש לקבל כקהל את המורכבות הניהולית ששוררת סביב הקבוצה ולקבל בהבנה חלקית את המצב, אולם כן יש לאפשר לנו כאוהדים את התקווה.

עכשיו הגיע הזמן לתקווה. התקווה כי יש למועדון הזה מקום אמיתי בצמרת הכדורגל הישראלי, התקווה כי מגיע לקהל האוהדים הענק לחלום, לאהוב את שחקני הבית שלו ממקום אמיתי ולא כעוד נכס להשבחה, התקווה כי ניתן להגיע להתמודדות מול היריבה העירונית כשווים והתקווה כי השיח הרעיל ביציעי בלומפילד יוחלף בשיח אופטימי, מלא צחוק, אהבה וחיבור למועדון ולקהילה שלו.

זה לא יוכל לקרות תחת הבעלות הנוכחית, אך לבעלות הנוכחית, לו תשכיל להעביר את המועדון במצבו הנוכחי, נקי מחובות, עם אצטדיון איכותי וקהל גדול לידיים חזקות בהרבה, יש תקווה כי היא תיזכר לטובה שנים רבות קדימה.

הכרעת הבוררות בקאס אינה רק סיכום בוררות משפטי יבש, היא צומת. מימין, בחירה באופק ותקווה לעתיד טוב יותר ומשמאל, המשך סיזיפי ונשיאה בנטל הטראומה של הפירוק. עשור שלם אנו מייחלים לשקט ארגוני, נטול חובות וקרבות משפטיים, עשור שלם משלמים אוהדי הפועל ת"א את המחיר על שנות פנטזיה וכאוס, שנים לא מעטות הוקרבו כתשלום ולו במישור המטאפורי על השנים ההם.

זה זמן לתת לנו תקווה אמיתית לשינוי.

יאללה הפועל.

הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א