אין דבר בעולם הזה שאני אוהב יותר (למעט כמובן, משפחתי וחבריי ושאר מסי שפתיים) מלהיות במגרש בזמן משחק של מכבי חיפה. אין. תמיד זו זכות, בטוב וברע. ובכל זאת, גם עבור אלו מאיתנו שרודפים אחר הקבוצה לכל מקום אשר תלך, נראה לי שהתקופה המטורפת שאותה עברנו מתחילת העונה הוכיחה שבכל זאת, יש דבר כזה "יותר מדי כדורגל".
למשחק העשרים ושישה והאחרון בלוח טרום הפגרה, הגענו כולנו כשלשוננו משתרבבת, עינינו טרוטות, בטננו דואבת מצרבת נקניקיות וחטיפים מה"אלונית" ובליבנו משאלה אחת - שייגמר כבר, ושיעבור בשלום.
אחרי הדרבי המתיש והקשה לצפייה, ובאופן כללי, אווירת חוסר החמצן שאופפת את הקבוצה במשחקיה האחרונים, קשה היה להאמין שמכבי חיפה תספק במשחק הזה הצגת כדורגל יוצאת דופן. הפועל תל אביב גם פתחה בצורה נמרצת מאוד והחמיצה ממצב לא רע, בניסיון לנצל את הריפיון ההגנתי והעייפות.
ואז הגיעו אצילי ושרי. אחרי טעות אופיינית למדי של מרינוביץ', מכבי חיפה עשתה מה שלא השכילה לעשות באף מחזור בסיבוב הזה, ועלתה ליתרון מוקדם. ובדקה העשירית, טיפת הדם הראשונה נפלה אל תוך המים, והכרישים, הגם שהם סחוטים ומותשים לגמרי, נזכרו פתאום שהם גם כרישים וגם רעבים - ובחצי שעה של קסם דפקו סעודה כיד המלך מבשרה הרך והנאיבי של הפועל תל אביב.
אפשר לדבר על חולשת ההגנה של הפועל תל אביב, ובהחלט - הופגנה שם הפקרות מהממת למדי. אבל גם עובדה זו לא יכולה לגרוע מהיופי, הקלאס ורמת הביצוע הקרובה למושלמת של התקפת מכבי חיפה בראשות עומר אצילי וצ'ארון שרי. גם הגנות טובות יותר היו עומדות חסרות אונים נוכח הבליץ הזה, ארבעה שערים מבריקים, מבוצעים לעילא ולעילא.
בין לבין, ובעיקר בסיום המטח הזה, מכבי חיפה הפגינה בלאגן וריפיון בחלק האחורי, בלי לחץ אמיתי על מובילי הכדור של הפועל תל אביב. לצד עוד מהלך מבריק אחד של אצילי את אבו פאני במחצית השניה, הפועל תל אביב הצליחה לקושש במשחק הזה שני שערים מקופת הצדקה שנפתחה בסמוך לשערו של ג'וש כהן.
הכרישים (דני מרון)
טקטיקת "חיה ותן לחיות", מצד שתי הקבוצות, תחרות מתפרצות באין מפריע, כפי שראינו אתמול, היא אולי לא משהו שמומלץ לדבוק בו לטווח הארוך - אבל היא בהחלט מהנה מאוד לצפייה. ואולי, זה היה הדבר היחיד שהיה חסר לנו בסט המשחקים בסיבוב הזה - משחק אחד שבו אנחנו ממש נהנים, ובראש שקט. ההתמודדות הרי הוכרעה בסביבות הדקה ה-30, אז כל מה שנותר היה פשוט להתרווח וליהנות מכדורגל. בכל המרתון הזה, בו הרווחנו נקודות בזיעת אפיים וחירוק שיניים, קצת שכחנו ליהנות.
אתמול הייתה תזכורת למה שהקבוצה הזו יכולה לעשות, בכל משחק, בכל מגרש ובכל יום נתון, בליגה שלנו. מכבי חיפה, כפי שאמר גם בכר בסיום המשחק, הרגישה מחויבות לתת לאוהדיה סנד אוף עם טעם של עוד לפגרה. טיפת הזיעה האחרונה נסחטה על הדשא, כל שאריות הדלק נשרפו בלחיצה אחת חזקה על הגז, ניצול מקסימלי של מכלול האנרגיה במכבי חיפה בסיבוב הזה, כל הדרך למקום הראשון בהפרש ארבע נקודות בתום הסיבוב הזה. מי היה מאמין.
צ'ארון שרי פשוט קוסם, וממשיך לספק את המספרים עם שער ובישול אתמול. כל נגיעה שלו בכדור היא חוויה. דין דוד תרם ביצוע מלוטש מאוד ואולי רמז לבאות, נטע לביא הוא פאר של שחקן, מכסחת דשא עם מנוע טורבו ביציאות קדימה. מכבי חיפה באמת מראה ברק, תכליתיות ויופי שלא נראה כבר זמן רב במחוזותינו.
אבל מעל כולם, זוהר היום הכוכב, ה-כוכב, של מכבי חיפה, ושל ליגת העל כולה. שני שערים, שני בישולים אתמול, תשעה שערי ליגה ושבעה בישולים בסך הכל. ירוק לגמרי עד 2026 ואינשאללה לעוד שנים רבות מעבר לזה, ושחקן הסיבוב בלי תחרות - עומר אצילי.
בצל עוד פארסה מביכה של ההתאחדות והנבחרת, עם משפט השדה המביש, האמבוש שתוכנן לאצילי בשם "ועדת האתיקה", מכבי חיפה בחרה לתת פומבי ומשנה תוקף לאמון בעומר אצילי כשחקן מוביל במערכת, והעניקה לו חוזה חדש ומשודרג. העיתוי לא היה מקרי, והתודה שלו אתמול על הדשא, למועדון שנתן לו גב לאורך כל הדרך, לקהל שתומך בו בלי סייגים, הייתה מהדהדת. תחושה שעול נפל מעל כתפיו, ומה שנותר לו הוא להתרכז בלטרוף ולהצטיין בליגה.
בחיי שהדבר הכי מרגש אתמול, יותר מהגולים, היה העצבים והרטינה של אצילי על כך ש"לא נותנים לשחק" בהוצאת חוץ ביתרון 2:5. עומר אצילי אוהב לשחק כדורגל, יותר מהכל, גם כשהוא סחוט ממאמץ מצטבר, גם כשהמשחק מוכרע כבר מזמן, גם אחרי מעורבות בארבעה מחמשת השערים אתמול. עומר אצילי מאוהב במשחק היפה, ואנחנו מאוהבים בעומר אצילי. נראה לי שהקהל אמר את דברו בבירור אתמול בהקשר הפרשייה האחרונה של הנבחרת, מי ששמע שמע.
הכוכב הכי גדול בליגה (מאור אלקסלסי)
זהו, המרתון הזה מאחורינו, ואנחנו יוצאים לפגרת מונדיאל בחיוך ענק, במצב כמעט אופטימלי. אפשר להתבאס על אובדן הנקודות המיותר בריינה, אבל באמת שזו כבר חזירות. איש לא חשב שנצא לפגרה, אחרי חצי עונה שנדחסה לשליש, אחרי מפגשי הענק המתישים באירופה, אחרי פציעות משמעותיות וממושכות של שחקני מפתח, מהמקום הראשון - ובפער.
מכבי חיפה שיחקה כמעט חודש ללא דולב חזיזה, דניאל סונדגרן ודילן בטובינסיקה (כבר לא מדבר על סוף וג'אבר, שאלוהים יודע מתי יחזרו) ולא השמיטה נקודה. אפילו נתנה שתי הצגות כדורגל בתווך, בעיצומה של סחיטה מוחלטת, כמוה אין גם בפונקציות של מכונת הכביסה שלכם.
אני מלא תודה והערכה לכלל המערכת, שידעה למקסם את היכולות, פיזית ובעיקר מנטלית, לאורך המקצה המוטרף הזה. שום דבר לא מובן מאליו, מבחינתי, ומה שעשינו כאן יחד היה פשוט אדיר. תודה על המלחמה שהגיעה מהלב, על רגעים שאנצור בלבי עד יומי האחרון מהקמפיין האירופי הנהדר שעברנו - וגם על אלו שהיו פחות נעימים.
המשימה של השחקנים והצוות המקצועי במהלך הפגרה, וכמובן לאחריה, תהיה בעיקרה מנטלית - להשיב אלינו את הפצועים, המתוחים והדאובים ולשמר את רמת המתח והרעב של הקבוצה גם ללא קמפיין אירופי ובפורמט שפוי של משחק בשבוע.
בתכלס? זה באמת לא אמור להיות כזה קשה. המירוץ השנה צמוד מאין כמוהו, הרעב והנחישות של היריבות, ומירוץ החימוש התלת ראשי שצפוי להמשיך בינואר, אמורים להוות מספיק דלק ומוטיבציה להמשך המסע לשמירה על התואר ולהשגת הכוכב השלישי. יהיה קשה מאוד ויהיה חם מאוד, וכמו תמיד - אנחנו נהיה שם איתה.
ועכשיו - זה הזמן להירגע, להוריד הילוך, להתחיל להפנות מעט תשומת לב לחיי היומיום. השמועות מספרות שנולדה לי ילדה לפני חמישה חודשים, ושיש לה גם שני אחים, כך מסתבר. את החודש הקרוב אעביר בחקירה לעומק של העניין, ובמילוי חובותיי המצטברות כאב וכאיש משפחה. אה, כן - וגם התחרות הנחמדה הזו, זו שבגללה השתגע עולם הכדורגל כולו בחצי השנה האחרונה, יוצאת לדרך בקטאר.
לכל קוראיי היקרים, גם להייטרים שיהיו בריאים, פגרת מונדיאל שמחה, שנזכה ליהנות מכדורגל מצויין, שהכוכבים שזכינו להתחכך בהם ולקבל מהם כמה כאפות עידוד יזהרו על הבמה הגדולה מכולם ושנחזור כולנו בעוד חודש בשלום, עם מצברים מלאים, לתחילת העונה השנייה של שנה זו.
ועכשיו לעניין הפעוט הזה בקטאר (אלן שיבר)
פגרה ירוקה ונהדרת לכולם, להתראות בעוד חודש!
נ.ב. סמי עופר סולד אאוט, בכל משחק.
בכל
משחק
מפתיחת העונה.
כל מילה נוספת מיותרת.
נ.ב.ב. טוב, בכל זאת כמה מילים על החלק הפחות תרבותי בקהל, אלו שבוחרים לצאת מוקדם, כאילו משהו דחוף מחכה להם בבית בשעה 23:30. הקבוצה נתנה מרתון משחקים אדיר, שליש עונה מופלאה, המינימום זה לפחות להישאר עד הסוף ולתת להם כפיים. פשוט בושה שאתם יוצאים ככה בלי להודות למועדון על משחק נהדר ומאמץ על. פקק תנועה בכניסה למנהרות זה באמת מחיר פעוט לשלם.