ראחים עליהם: יותר מעוד נצחון עבור אנגליה

(התקציר באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם בעמוד המונדיאל של כאן)

מה אפשר ללמוד ממשחק ראשון במונדיאל, אם בכלל? האם אפשר להתלהב בכלל מהניצחון של אנגליה על איראן החלשה? הרי ההיסטוריה מלאה בנבחרות שפתחו מצויין את שלב הבתים והתרסקו מהר מהצפוי. כל זמן שמדובר בנבחרת שלוש האריות, שמצפה שהכדורגל יחזור אליה הביתה לראשונה מאז 1966, צריך לשים כוכבית ליד כל סופרלטיב. לא כך?

צפו בתקציר:

ובכל זאת, נסתכן בחלוקת שבחים. קודם כל, אנגליה ידועה בתור נבחרת שמחרבת משחקי פתיחה ובמקרה הטוב, מנצחת אותם בקושי רב, כפי שקרה רק לפני ארבע שנים, עם ה-1:2 הדרמטי על טוניסיה במונדיאל ברוסיה. זקני לונדון זוכרים שב-1966 הנבחרת לא הצליחה להכניע את אורוגוואי בבית, ובכל זאת המשיכה לזכיה בגביע. רוצה לומר, זהו הניצחון הגדול ביותר של אנגליה במשחק פתיחה אחרי 16 טורנירי מונדיאל. לא מובן מאליו.

הניצחון יעזור לאנגליה לא רק לקבל ביטחון לקראת המפגשים הבאים מול וויילס וארה"ב, אלא גם לעמעם את הבעיות הגדולות שנפערו בקמפיין ליגת האומות האחרון, בו בקושי מצאה את הרשת וסיימה במקום האחרון, כשהיא יורדת דרג למרבה הבושה. בנוסף, הלחץ הגדול לספק תוצאות וכדורגל שוטף אמור לרדת, בניגוד ליורו הקודם אותו פתחה עם שני שערים בשלושת המשחקים הראשונים והמאמן גארת סאותגייט היה צריך לעמוד מול התופת של התקשורת והאוהדים מידי יום.

אנגליה נראתה פשוט טוב במחצית הראשונה, ומאוד משוחררת במחצית השניה, שהיתה בעיקר לפרוטוקול. היא לא התרגשה מהמערך ההגנתי של קרלוס קירוש, שכבר הציב לבנים וחומות במשחקים קודמים במונדיאל מול נבחרות גדולות (זכרו את ה-0:1 הדחוקים של מסי וארגנטינה ב-2014 ושל ספרד ב-2018). הפיצוח היה יחסית מהיר ושלושת השערים שנכבשו במחצית הראשונה הגיעו בצורה שונה, מה שגם מלמד על הגיוון והשטף בהתקפה של הנבחרת הבריטית.

הראשון - בהתקפה מסודרת עם הצטרפות מעולה של ג'וד בלינגהאם לרחבה. הקשר של דורטמונד, שמסומן כטינאייג'ר המבטיח ביותר בנבחרת מאז מייקל אואן במונדיאל 1998, הבקיע את שער הבכורה שלו בנגיחה ומתחיל לפרוע את השטרות. בן ה-19 היה מעורב גם בשער השלישי ובתור אחד מבין שני השחקנים היחדים שפתחו באל חליפה ולא היה בגמר היורו, נדמה שאנגליה מגלה סוף סוף קשר אמצע ברמה הגבוהה ביותר שיש. לראייה, בלינגהאם סיים ראשון בחילוצי כדור (9) וזכה בהכי הרבה מאבקי כדור (8 מ-10). מעניין מה היה קורה אם קלווין פיליפס לא היה נפצע העונה - האם יכול להיות שבלינגהאם היה נשאר על הספסל של סאותגייט? אני מקווה מאוד שלא.

השער השני היה אחרי קרן של לוק שואו, נגיחה נוספת של הארי מגווייר וסיומת טובה מאוד של בוקאיו סאקה, עוד צעיר מצויין שלא פתח בגמר היורו מול איטליה וסיים עם צמד. אנגליה היא כזכור הכובשת המצטיינת בכדורים נייחים ב-2018 - תשעה כאלה נחתו ברשת של יריבותיה בדרך לחצי הגמר. היכולת להבקיע במצבים נייחים היא עוד נקודת זכות ושובר שיוויון בטורנירים גדולים, ואנגליה כך נראה לעת עתה לא איבדה את הסגולה הזו.

ורק כדי להוכיח שהכל עובד כמו שצריך, אפילו ראחים סטרלינג כבש והצטיין. הקשר של צ'לסי, שעשה את הקפיצה הגדולה שלו באנגליה תחת סאותגייט, היה בין המועמדים לרדת לספסל בעקבות כושרו והעובדה שלא כבש בפרמיירליג מאז סוף אוגוסט. אז סטרלינג שבר בצורת לא לפני שקיבל את האסיסט מקיין חברו הטוב. השער מדגים את ההבנה בין השניים, כאשר קיין פותח לאגף השמאלי ומפנה לסטרלינג את השטח במרכז לפני שהוא מכניע את השוער האיראני. במחצית השניה סטרלינג וקיין סידרו גם את השערים הבאים כדי להשלים את החגיגה ולהוכיח שהם נמצאים בכושר אופטימלי.

סאותגייט מודע היטב כי הסכנות יגיעו בהמשך. התקפת איראן לא באמת מהווה אינדיקציה אל מול חולית ההגנה השברירית שהעלה המאמן האנגלי עם הארי מגוויר וג'ון סטונס (שחלמו בשער של איראן). בשורה התחתונה, אחרי הניצחון הקליל על איראן, הדיבורים על ה-11 הנכונים יקבלו פחות במה בשיח של האוהדים, לפחות עד שאנגליה תתקל ביריבה רצינית יותר. ה-2:6 מעניק לו ולשחקניו הרבה אוויר ואפשרות טובה מאוד להגיע למחזור הסיום מול וויילס, כאשר העליה לשלב הבא כבר מובטחת וניתן יהיה לבצע רוטציות ולהקל על הכוכבים.