התקציר באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם בעמוד המונדיאל של כאן.
כשפורסמו הסגלים המלאים וההרכבים הצפויים לקראת גביע העולם, נראה היה שישנן נבחרות רבות מוכשרות מספיק כדי לזכות בטורניר – אך לכל אחת מהן נקודות חולשה בולטות.
באנגליה, למשל, לצד השפע היצירתי, מרכז ההגנה נראה פגיע במיוחד עם הארי מגוויר וג'ון סטונס. הרכב נבחרת גרמניה (שכבר בחוץ) מונה ברובו את שחקני באיירן מינכן החזקה, אך נעדר חלוץ טבעי. ברזיל נראתה כנבחרת בלתי עצירה, אך פערי האיכות בין המגנים בלטו במיוחד. וגם בנבחרת צרפת, על-אף שפע האיכות הרב, בלטה לה נקודת תורפה משמעותית.
מרכז הקישור שהביא לצרפת את אליפות העולם לפני ארבע שנים לא הגיע לקטאר - פול פוגבה ואנגולו קאנטה, שהיו חלק מרכזי מהצלחת הנבחרת בעבר, נעדרים זמן רב עקב פציעות חוזרות ונשנות, ובלייז מטווידי כבר לא רלוונטי לרמות הללו. ובהבדל לשאר העמדות, מגוון האפשרויות בקישור לא האיר פנים לטריקולור.
המאמן דידייה דשאן חיפש בנרות דרכים להתגבר על הבעיה המסתמנת. תחילה, בחר במוקדמות המונדיאל לוותר בשלב מסוים על שחקן אגף לטובת עוד שחקן הגנה – כדי לנצל את העומק הרב שיש לצרפת בעמדת הבלמים, ולתת חיפוי הגנתי לקישור מאחור.
פציעות ויכולת בינונית הובילו אותו לשנות ולתרגל מערך של 4:3:1:2 - כמעט ללא משחק אגפים - ולכן בחר שלא לזמן הפעם מגינים תוקפים כמו לוקה דין, ג'ונתן קלוס ואדריאן טרופר – מגנים המתאימים למערך של 3 בלמים שזומנו בעבר, כשהנבחרת שיחקה במערך זה.
אלא שסמוך לפתיחת הטורניר הוא בחר לוותר גם על השיטה הזו, עקב פציעות כרים בנזמה וכריסטוף אנקוקו. למשחק פתיחת המונדיאל צרפת התייצבה במערך של 4:2:3:1 – מערך בו כמעט ולא שיחקה בשנה האחרונה – עם אוליביה ז'ירו כחלוץ חוד, קיליאן אמבפה ועוסמן דמבלה בכנפיים, ואורלין טשואמני, אדריאן ראביו ואנטואן גריזמן במרכז השדה.
טשואמני נחשף העונה לראשונה למרבית הקהל הרחב כ-"קשר העתיד" המסוגל פוטנציאלית לעשות עבודה הגנתית והתקפית ביעילות בשני צידי המגרש, וראביו - שנחשב בעבר ל-"שחקן העתיד" - הציג יכולת טובה העונה אחרי שנים של אכזבות. אבל האם השניים מסוגלים לשמור על יציבות, להיכנס לנעלי אנגולו קאנטה ופול פוגבה בשיאם, לבצע את העבודה ההגנתית בקישור ובא בעת לבנות את ההתקפות מהמרכז?
דשאן מצא פיתרון למרכז השדה (getty)
זוהי לרוב מלאכה של שלושה קשרים, אך עקב ההחלטה של להציב את גריזמן החלוץ בקישור, מרבית הנטל אמור היה ליפול על שני הקשרים. מכאן נבעו הספקות לגבי סיכויי הזכייה של צרפת בגביע המוזהב. קשה היה להעריך האם ניתן להפיל את כל עבודת הקישור של אלופת עולם עתידית על כתפיי שני שחקנים שעוד לא הוכיחו את עצמם על הבמות הגדולות ביותר לאורך זמן.
אולם גריזמן לא הותיר את השניים לבדם. במונדיאל הקודם תופקד שחקן אתלטיקו מדריד באותה העמדה, מתחת לחלוץ. רבים זוכרים את הטורניר ההוא כרגע בו הוכיח אמבפה סופית שהוא עשוי מהחומרים מהם עשויים הגדולים ביותר, אך לצידו הוביל התקפית את צרפת גריזמן כל הדרך לזכייה, כשרק הארי קיין כובש יותר ממנו במהלך הטורניר.
בקטאר הוא מבצע תפקיד שונה לחלוטין, מאותו מקום במגרש. את היציאה ללחץ על שחקני הגנת היריבה, שתירגל אצל צ'ולו סימאונה במדריד, הוא מבצע גם במדים הלאומיים – רק טשואמני ודאיו אופמקאנו חטפו יותר כדורים ממנו מאז נחתו בקטאר; רק ראביו חסם יותר בעיטות או מסירות של היריב; בכל תיקול הצליח לזכות בכדור, ומלבד ראביו, אדוארדו קמאבינגה ואיברהימה קונאטה, אף שחקן לא תיקל בהצלחה יותר ממנו.
ובהבדל לאופן בו שיחק כל הקריירה, כשחקן התקפה קרוב לשער - במשחקים מול אוסטרליה ודנמרק הוא שיחק מרחבה לרחבה ובילה זמן רב במרכז הקישור כדי לעזור בהנעת הכדור ובבניית ההתקפות. הכובש השלישי בטיבו בהיסטוריה של הנבחרת הצרפתית נראה לעיתים ממש כפליימיקר אחורי.
"אנטואן אדם אדיב ושחקן כל כך חכם. על-אף שהוא אוהב לשחק קרוב לשער, הוא מוכן 'להקריב' ולספק את האיזון שהקבוצה צריכה", חיווה את דעתו דשאן. "יכולתי להציב אותו בימין במקום דמבלה, אך בזכות יכולות הדימיון והיצירתיות שלו הוא יכול לשחק עבור השאר".
"אנטואן מוכן להקריב למען הקבוצה"
במשחק מול דנמרק, למשל, כשהצרפתים הגנו - אפשר היה לראות כיצד במקביל לעזרה ההגנתית שנתן לראביו לחפות הגנתית על אמבפה שנשאר בחזית, הוא וז'ירו לחצו את פייר אמיל הויברג וכריסטיאן אריקסן כדי למנוע מהדנים להניע כדור ולבנות התקפות מאחור. כשתקפו, גריזמן ירד לאחור לקבל את הכדור מחבריו בהגנה ושיחרר אותו במהירות לאמבפה, תיאו הרננדז ודמבלה בצדדים, וכך שבר ביעילות את הלחץ הדני - משום שידע בדיוק היכן חבריו ממוקמים באמצעות חושי התמצאות ומיקום מפותחים. בזכות אותה ההבנה היכן חבריו ולאן הם נעים הגיעו שורה של הרמות חדות לכיוון הרחבה, אחת מהן הונחה במדויק על הירך של אמבפה מטר או שניים מקו שער היריבה, שהובילה לשער הניצחון בדקה ה-85.
אמבפה, ז'ירו וטשואמני זכו בשני המשחקים מול אוסטרליה ודנמרק למספר מסירות אומן מגריזמן שלא תורגמו לשערים, כשזו לקראת סוף משחק הפתיחה מול אוסטרליה הכי מאפיינת את השינוי הטקטי שעבר בקטאר – חטיפה מהירה משחקן היריבה לפני שזה מוציא התקפה, ומסירה שמשאירה את חברו לקבוצה - במקרה הזה אמבפה - לבד מול השוער.
"יש בזה משהו משחרר, להיות בין הבלמים לחלוצים. להגן מצד אחד, ובצד השני לדעת להציב את חבריי בעמדה הכי טובה בהתקפה", סיפר גריזמן במסיבת העיתונאים. "אני אומנם רחוק יותר מהשער, אבל אני מצליח לעשות את עבודתי נאמנה. הקבוצה צריכה אותי יותר בליבו של המשחק".
צריך לומר ביושר כי הצבתו בקישור מרחיקה משער היריבה שחקן של 276 שערי קריירה, והתלות ביכולתם של דמבלה, ז'ירו ובעיקר אמבפה להבקיע שערים גדלה.
אמבפה הוא הכוכב של הנבחרת, הקטר שדוהר בקטאר כל הדרך אל הזכייה השנייה ברציפות. אך הקטר אינו יכול לנוע ללא מנוע הקיטור, ובמידה וגריזמן לא יניע את הרכבת הצרפתית על המסילה – היא תיעצר ולא תגיע אל היעד.
הקטר והמנוע. אמבפה וגריזמן (getty)