מצוחצחת ומבריקה: סוד הקסם של נבחרת יפן

באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם בעמוד המונדיאל של כאן

נבחרת יפן היא המרעננת הרשמית של מונדיאל  2022. מגיע לה להיות הנבחרת האהודה ביותר על הנייטרלים והשנייה של כל האחרים. לכאורה מרוקו, אוסטרליה ודרום קוריאה יכולות להתמודד איתה על הכתר הזה, אבל אף אחת מהן לא ניצחה גם את ספרד וגם את גרמניה, אף אחת מהן לא חזרה משום פיגור כדי להפוך את הקערה על פיה ועוד נגד אלופות עולם, ואף אחת מהן לא היתה כל כך מסתורית, רוצה לומר מגוונת, בשיטת המשחק שלה ובשימוש בסגל ששלושת רבעי עולם לא שמע עליו.

יפן היא קופסת השוקולדים של פורסט גאמפ. "החיים הם כמו בונבוניירה. לעולם אינך יודע מה הנך עומד לקבל", מצהיר טום הנקס בסרט הפנתיאוני, ונבחרת יפן מעבירה את המסר הזה אל כר הדשא. לא רק שמתי מעט מכירים מקרוב את סגולותיה ושחקניה, היא אף עושה באלו שימוש גמיש, נזיל והרפתקני, שגרם ללואיס אנריקה והאנזי פליק (וגם מאמן קוסטה ריקה לה היא הפסידה), לשפשף עיניים, לסרוק את המוח בחיפוש אחר מענה, ולשני הבכירים שבהם גם למרוט בסוף שערות.

האג'ימה מוריאסו בן ה-54 הוא לעת עתה מאמן הטורניר. עוד לפני שחניכיו הפתיעו מעצמות כדורגל בקטאר, הוא שמר על קלפיו קרוב ללב. עיתונאים ופרשנים יפנים מלומדים חילקו את ניסיונם וחכמתם בניתוח ההרכב הצפוי של הסמוראים הכחולים, בין כלי תקשורת איכותיים רבים ברחבי העולם. איש מהם לא דייק.

ב-3-4 עמדות בחר מוריאסו להרכב הפותח מול גרמניה, כדורגלנים שלא נספרו על ידי המומחים. אבל יפן פיגרה בהפסקה 1:0, והשינוי הפרסונלי והטאקטי שביצע המאמן הביא למהפך דרך הכנסת חמישה מחליפים שארבעה מהם (פרט לטומיאסו המצויין מארסנל, שהדהים בזה שלא פתח) גרמו להשתאות אפילו בטוקיו. תרומת שניים מהם – הכובשים טאקומה אסאנו וריטסו דואן – אף גרמה לפילבול עיניים כלל מונדיאלי. בתוך הבונבוניירה התגלו לפתע שוקולדים שהעטיפה שלהם היתה אפורה או בלתי מוכרת, אבל בתוכה הסתתרו ממתקים משובחים.

במסגרת שידורי ערוץ הספורט הקבועים מסקוטלנד, אני עוקב מקרוב אחרי תרומת המרובע היפני של סלטיק. אנג' פוסטקגלו, המנג'ר האוסטרלי של אלופת סקוטלנד, הביא ליוקוהמה מרינוס שתי אליפויות ביפן. לסלטיק הוא הביא שני חלוצים ושני קשרים. הסקורר קיוגו פורוהאשי, החלוץ דייזן מאדה, ואנשי מרכז השדה ריו האטאטה ויוסוקה הידגוצ'י. מתוכם היפני המרשים ביותר בגלזגו הוא פורוהאשי, חלוץ טכני נפלא וכובש שערים מדופלם. מלך שערי סלטיק בעונתו הראשונה באירופה אשתקד, והמוביל שלה גם העונה.

אבל פורוהאשי לא הוזמן לסגל יפן למונדיאל. רק מאדה, הצנוע ממנו שבעתיים ביכולות, נתונים וביצועים. ההחלטה הזו גרמה לי להרמת גבה. האם יש ליפן מצאי ועומק המאפשרים למוריאסו לוותר על פורוהאשי? זה נראה הזוי. היום כמובן הרבה פחות. ואגב מאדה. הוא פתח נגד גרמניה, אך איכזב, הוחלף, וחזר רק נגד ספרד. מוריאסו לא מתעקש על שום שחקן. בשלושה משחקי הבתים הוא שלח בינתיים למגרש 19 כדורגלנים. כמעט שתי נבחרות מלאות.

אחרי הניצחון הנהדר על גרמניה, זכתה האומה היפנית גם לבונוס. המחמאות היו מנת חלקה לא רק בזכות ההישג הספורטיבי, אלא בשל התרבות שהביאו שחקניה, אוהדיה ואנשיה אל הטורניר. חדר ההלבשה באיצטדיון אותו השאירה הנבחרת אחרי המפגש כאילו הוא עומד לפני בדיקת הקיסר הירוהיטו. היציעים שנוקו על ידי האוהדים מכל בדל אשפה ונותרו מצוחצחים למשעי. ובכלל, ההתנהגות היפנית, העם נעים ההליכות והמאופק הזה – יש שיגידו יותר מדי – הוא לא סתם מרוסן. הוא מביא את הריסון והאיפוק והטאקט והקלאסה מהבית.

וזה מתבטא גם בנבחרת. בצורת ההתייחסות של מוריאסו לשחקניו, שכולם זוכים ממנו לכבוד אדיר ולשיחות הסבר בארבע עיניים – במיוחד לוותיקים שביניהם שהוא למעשה המאמן היפני הראשון שמשלב הרבה יותר צעירים במקומם - כאשר הם משובצים בהרכב או מאבדים את מקומם. זה מחלחל בכל השכבות. נועם ההליכות והרוגע משרים את האווירה ההולמת ומאפשרים הרמוניה לא מובנת מאליה. אין סיכוי שבנבחרת יפן יסתובבו סיפורים על חיכוכים, מריבות, יצרים לוהטים וחדר הלבשה דליק. טרי ווסטלי, המנהל הטכני של הליגה היפנית שהובא מלונדון ב-2015 אחרי הצלחה גורפת בבניית מודל פיתוח ואימון טכני ומקצועי בווסטהאם יונייטד, עונה תמיד לשאלה בדבר סוד ההצלחה של השחקן היפני במשפט קצר: "המנטליות. מספר אחד".

כאשר לתוך כל המערכת הזו מכניסים גם את ההשקעה הפנומנלית של ממשלת יפן והתאחדות הכדורגל היפנית במשאבים, בהבאת שחקנים ומאמנים זרים בולטים ובגידול כדורגלנים יפנים לייצוא והשתבחות באירופה, הופכת אולי ההצלחה של יפן למקסימה ובעיקר מובנת אף יותר. כפי שהדגיש השבוע עוזי דן ב"הארץ", רק בתחילת שנות ה-90 הוקמה הליגה המקצוענית – J LEAGUE – ביפן, והמטרה היתה "לזכות במונדיאל תוך 100 שנה". ב-2005 התכנית כבר התעדכנה ונוספו לה סעיפים כמו נבחרת לאומית חזקה, חברות בין יפנים וקשרים מעבר לים, תרומה לקהילה הבינלאומית ו... "חתירה לפייר פליי והוגנות תמידיים". תרבות יפנית כבר אמרנו?

ב-2002 כבר אירחה יפן מונדיאל. 19 מ-26 שחקני נבחרתה בקטאר מופיעים כיום באירופה. יש כיום יותר כדורגלני נבחרת יפן בבונדסליגה מאשר ב-J-LEAGUE. בזכות הטיפוח של ווסטלי האנגלי וחבורתו, שפיתחו מאז בואם את פרוייקט DNA – פיתוח יכולות אינדיבידואליות – נשברה גם מסורת יפנית עתירת יומין המעניקה כבוד למבוגר – לוותק ולניסיון, והכדורגל עבר מהפכה של ממש בהענקת הזדמנות לשחקנים צעירים עד צעירים מאוד. הגיל הממוצע של נבחרת יפן בקטאר הוא אמנם 27.8, אבל 11 שחקנים הם בני 25 ומטה – המספר הגבוה ביותר של גילאים כאלה בכל הטורנירים בהם נטלו הסמוראים הכחולים חלק.

יפן היא מעצמה. אוכלוסייתה מונה 125 מיליון. הכלכלה שלה במקום השלישי בעולם. גם זה מועיל, במיוחד כאשר למעשה האבולוציה הכדורגלנית שלה מתרחשת עדיין – יחסית – מאחורי הקלעים. אבל בינתיים לא השמיים הם הגבול כי אם קרואטיה בשמינית. אבל הנה ההבדל הקטן: לפני שבועיים כל העולם ואשתו לא היו נותנים סיכוי לארץ השמש העולה. בתחזיות הנוכחיות, הרוב חושב שהיא עולה.