קרדיט (מימין משמאל): ליאת רוקח, חסין מרעי, ibjjf
שבוע הנערה הישראלית שמתקיים בימים אלה דרך פעילותה של עמותת "שוות", נועד לעורר מודעות לפיתוח הפוטנציאל וחיזוק הדימוי העצמי בקרב נשים צעירות בארץ. אחד התחומים הבולטים בשיח הציבורי שמהם צומחות דמויות לחיקוי שמתכתבות עם האג'נדה הזו הוא כמובן, ספורט.
מתוך כוונה לחגוג את חשיבות הרעיון, אתר ערוץ הספורט בחר להציג שלושה ספורטאיות צעירות מבטיחות, ומצטיינות בתחומן: מיה רוקח, מוניה הנו ומיה דאי. שלוש אלופות בתחומים שונים בענפי אומנויות הלחימה, המתאמנות ומתחרות תחת התמיכה של התאחדות אילת (התאחדות הענפים שאינם אולימפיים), ששיתפו כל אחת, את הסיפור האישי שלהן.
מיה רוקח - בת 16.5, אלופת העולם בקראטה מסורתי עד גיל 17
הבת הבוגרת למשפחה הראשונה של הקראטה הישראלי. מיה (שמה נהגה כ-Mia) היא הבת הבוגרת של שני מאמנים קראטה, משה וליאת רוקח, ואביה משמש גם מאמן נבחרת ישראל ויו''ר התאחדות הקראטה המסורתי בארץ. אפשר לומר שמיה כמעט "נולדה" לחליפת קראטה, כשהחלה להתאמן כבר מגיל 3 (!). מגיל 8 רוקח כבר החלה להתחרות במסגרות בינאלומיות, וממש לאחרונה חזרה עם תואר אלופת העולם.
איך זה מרגיש שההורים שלך, הם למעשה גם המאמנים שלך?
אני פשוט רגילה לזה, אני לא מכירה משהו אחר. אני יודעת לתת להם כבוד כמאמנים כי זה משהו חשוב בקראטה עצמו. אני חושבת שיש בספורט הזה הרבה מאוד ערכים, זה חלק חשוב בעיצוב החינוך שלי, ובלעדיו הייתי בן אדם אחר לגמרי.
אז מה את חושבת שאת מצליחה להביא לידי ביטוי מעצמך בקראטה בעצם?
אני חושבת שדווקא בקראטה אני קצת ההפך ממה שאני מחוץ לספורט. צריך אומץ ויכולת לעמוד מול קהל והרבה אנשים, ובחיי היומיום אני כן יכולה להיות יותר ביישנית. אז אני חושב שהספורט הזה מצליח להוציא ממני את הטוב ביותר, את התכונות שלא תמיד באות לידי ביטוי בי ביומיום.
את תואר אלופת העולם כבר יש לך ביד, מה החלומות בעתיד?
קודם כל זה לשמור על התואר הזה גם בהמשך, ולהמשיך להשתפר. החלום שלי זה שיהיה לי מועדון קארטה משלי, שיגדלו בו גם אלופי עולם.
"הקראטה מוציא ממני את הטוב ביותר. רוקח (קרדיט: ליאת רוקח)
מוניה הנו - בת 19, אלופת אירופה לשנת 2021 בקיקבוקס (לואו קיק) עד 48 ק''ג
הנו אמנם התחילה את דרכה בענף רק לפני 3 שנים, אך מהר מאוד עלתה על המסלול כדי להפוך להיות חלק אינטגרלי מסגל הבוגרות בנבחרת ישראל. הלוחמת מכפר ג'וליס מתאמנת אצל פיטר סאקס, אחד המאמנים המוערכים בארץ, כשבשנה שעברה גם זכתה במדליית זהב באליפות אירופה לנוער.
אז איך הגעת לקיקבוקס?
האמת שדי במקרה. הייתה לנו קבוצת אימון בחדר כושר בכפר, וזה היה נראה כמו משהו שאני רוצה לנסות, ולא הפסקתי לנדנד לפיטר לפתוח קבוצה גם לנשים. פיטר יצר איתי קשר ופתח קבוצה לנשים שהתפרקה אחרי כמה זמן, אבל אני נשארתי בתחום ועברתי להתאמן בקבוצה מעורבת (לגברים ונשים יחד). אני חושבת שפיטר זיהה בי פוטנציאל, והציע לי להיכנס לתחרויות, ככה שמשם זה התגלגל פשוט לאליפויות ישראל ואליפויות בינלאומיות.
אז מה קרץ לך בתחום?
אני חושבת שלא סתם קוראים לזה אומנות לחימה, זאת באמת ממש אומנות, אתה לומד לשלוט על הגוף ברמה אחרת.
ומה את חושבת שהספורט הזה מוציא ממך?
בחיים האישיים שלי, ובבית ספר במיוחד תמיד הרגשתי חזקה. אנשים סביב אמרו לי שאני מפספסת את עצמי ויכולה לבוא לידי ביטוי בלימודים, אבל אני דווקא מאוד רואה איך אני ממש מביאה את עצמי לתוך הספורט, לקיקבוקס עצמו. צריך הרבה חשיבה ואסטרטגיה כדי לדעת להתנהל כלוחמת, אתה צריך ללמוד את היריב שלך. אני ממש מרגישה שאני מביאה עוד מהאיכויות שלי לתוך הספורט.
ומה באמת התגובות שקיבלת לאורך השנים על ההצטיינות שלך בספורט?
לא יצא לי לראות ספורטאית תחרותית בסביבה שלי, מתוך החברה הדרוזית, ואני חושבת שהעיסוק הזה כל כך טוב וחשוב להפיץ אותו. זה לא רק הבריאות הפיזית, ספורט כמו קיקבוקס יכול להעצים אותך, אני יודעת שאצלי זה מאוד חיזק את האישיות, וגם חשוב לי שידעו שאני עושה את זה בדרך שמתאימה ומכבדת את החברה שלנו, ועכשיו כשהתחלתי להעביר גם שיעורים אישיים בקיקבוקס אני רוצה לראות עוד בנות בתחום. אני יכולה לומר שלמדתי במהלך השנים שאנשים סביבנו תמיד יגידו מה נכון לנו לעשות, אבל אני יודעת לומר היום, בזכות הקיקבוקס, שמה שנכון זה מה שטוב לי".
פורצת דרך. הנו בזירה (קרדיט: חסין מרעי)
מיה דאי - בת 17, אלופת עולם עד גיל 18 בג'וג'יטסו ברזילאי עד 52 ק''ג
מה שהתחיל בתור חוג עבור מיה (שמה נהגה כ-Maya) בגיל 6, הפך תוך זמן קצר לעיסוק המרכזי בחייה. דאי, שנכנסה לזירה הבינלאומית בגיל 14, הוסיפה בהמשך הקריירה גם את תואר אלופת אירופה לרזומה שלה, ומכוונת להמשיך לקטוף תארים גם כשתעבור לרמת בוגרות.
מה הביא אותך לג'ו ג'יטסו?
הייתי ילדה די ביישנית בגיל צעיר, וההורים שלי פשוט שלחו אותי לנסות חוגים. הגעתי לאלי פופלינגר (המאמן של מיה), ומאוד מאוד אהבתי את התחום, ומצאתי את עצמי נשארת בו עד עצם היום הזה.
ומה איך אתה מרגישה שאת מביאה מעצמך בספורט הזה?
אני חושבת שזה ספורט שכל אחד יכול לבוא לידי ביטוי ולהביא בו את עצמו. יש כל כל הרבה סוגי טכניקות וטקטיקות קרב, ואתה פוגש בתחום הזה כל מיני סוגים של אנשים שנלחמים בשיטות שונות. יש הרבה מאוד מחשבה בג'וגי'טסו, ככה שגם אני, שאני יחסית קטנה, יכולה לעבוד עם אנשים ששוקלים 20 ק''ג מעליי.
אז לסיכום, מה החלום שלך?
ברור שאני מכוונת להביא עוד תארים גם בהמשך. מתאמנים איתנו גם ספורטאים בוגרים שנמצאים בטופ שבטופ, ולראות את מדליות הזהב שיש לחלק מאותם ספורטאים מראה שיש לי עוד לאן לשאוף. החלום הגדול זה להיות במשחקי עולם, וגם לזכות במדליית זהב.
"יש לי לאן עוד לשאוף" דאי (קרדיט: Uww)