מה הטעם בכדורגל, אם ילד חוזר עם טראומה?

הווידאו מתוך תיעוד מרשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. לפניות: sport4u@sport5.co.il

לאור ההשתוללות הברוטאלית, מחוסרת הרסן והמחרידה של משטרת ישראל, קשה מאוד לדבר על כדורגל בהקשר של אירועי אמש (שני). אני בכלל לא אתייחס לתירוץ ההזוי שהוציאה המשטרה להשתוללות הזאת, זה מתחת לכבודי לענות ברצינות לבלבול המוח הזה. לא קיימת סיבה בעולם שבגללה שוטרים יירו רימוני הלם על קהל של גברים, נשים וילדים כאילו הם בהפרת סדר בחברון או בשכם. מה הטעם לשחק מחצית של כדורגל, כשברקע אלימות קשה מצד מי שאמון על שמירה על הסדר ורעש רימוני הלם מחריד את היציע.

נדירות הפעמים שבהן משהו מבחוץ מערער אותי כל כך, ברמה שגורמת למשחק להפוך לפחות חשוב, אבל כאן אי אפשר להישאר אדישים ולעבור לסדר היום על האלימות חסרת הרסן שיזמה וליבתה המשטרה במו ידיה. שאף אחד לא יספר לי סיפורים, ראיתי במו עיניי את ההשתוללות הזאת, הרימונים עפים באוויר, מכות ללא סלקציה והילדים בוכים על זרועות ההורים שלהם, כשהם רצים באימה מהאיצטדיון לכיוון החנייה.

הפוגרום, לא שום מילה אחרת, שהיה אתמול באיצטדיון בנתניה חייב להיות קו פרשת המים של הכדורגל הישראלי בטיפול באוהדים שלו, ובעיקר במעורבות השוטרים והמשטרה באכיפה ביציעים. אני אנסה לנסח את זה ככה שלא תהיה אפשרות לטעות בכוונה שלי - לא צריכה להיות מעורבות כזאת, חד וחלק. אין מקום לשוטרים ביציעים, בייחוד כשאת האלימות הכי קשה שראיתי אי פעם במגרש כדורגל יצרה, אירגנה והוציאה לפועל משטרת ישראל. כרגיל, יש לומר.

כל הדיבורים הריקים מתוכן על "מוצר", כל המעטפת העלק יוקרתית עם הגרפיקה והוואן זירו, כולם לא שווים יריקה, כשילדים יישארו עם חוויה מזעזעת ואשכרה טראומטית מללכת למשחק כדורגל.

תמשיכו להתייחס לאוהדים כפושעים מסוכנים ולאבוקות ככלי רצח (לא שהייתה בכלל אבוקה שם, אבל מה חשובות העובדות כשרוצים לשחרר קצת אגרסיות), תמשיכו להחרים ציוד לאוהדים, ותסגרו יציעים, תפסלו תפאורות בתירוצים מטופשים, תנו עוד רדיוסים ועוד עונשים חסרי שחר, תמשיכו לשחוק, להתעלל ולפגוע במרכיב הכי יקר וחשוב ב"מוצר" שלכם, בקהל.

כל אדם עם טיפת מצפון צריך להרים קול זעקה מול מעשי הנבלה שקרו אתמול בנתניה. אני מברך על ההודעה שמכבי חיפה הוציאה תוך כדי המשחק, ומקווה שהחברים במועדון יבינו את גודל השעה ואת חומרת המעשים וייצאו על גב האירועים האלו לקרב על עיצוב פני הכדורגל הישראלי לשנים הקרובות.

האם אנחנו רוצים להמשיך בשגרת הענישה חסרת הפרופורציה, המעצרים והיחס לאוהדים כמטרות מודיעיניות של השב"כ, או שאולי, הגיע הזמן לשינוי אמיתי? שאלה רטורית, כמובן. הגיע הזמן לשינוי אמיתי ועמוק ביחס אלינו. הגיע הזמן להוציא את המשטרה מהיציעים, אחת ולתמיד.

טוב, בכל זאת, מספר מילים על המשחק: אין עיתוי גרוע לקבל קבוצה כמו מכבי נתניה אחרי תבוסה כבדה. בתכלס, אין עיתוי טוב לקבל את מכבי נתניה בנתניה עבורנו, זה תמיד הולך שם קשה ועוד טריים הזיכרונות של התבוסה הקשה מהפעם הקודמת באיצטדיון.

האובר מוטיבציה הנתנייתית לכפר על תצוגת הנפל, לעומת היעדר האנרגיה שלנו, בשילוב עם רוח מטורפת שגרמה לדגלי הקרן ליד שערו של משפתי להתעקל ל-45 מעלות לאורך כל המחצית הראשונה, ניכרו היטב במגרש. בעשרים הדקות הראשונות, נתניה לחצה והתלהבה, בעוד אנחנו מנסים למצוא את עצמנו בחיים ללא הצלחה יתרה. אמנם בהדרגה נכנסנו למשחק יותר ויותר, אבל זו בהחלט הייתה מחצית שאין מה להתגאות בה יותר מדי.

במחצית השנייה, לעומת זאת, יש המון סיבות להתגאות - מול אירועים קשים מאוד ביציעי האוהדים, כשהדברים נראים בבירור לעין, מול קבוצה עיקשת ונחושה מאוד להילחם על שמה הטוב, מול שופט יהיר, שאני באמת ממש לא מבין על בסיס מה הוא זוכה לכאלו סופרלטיבים וכיבודים, מול לחץ שהולך ומתגבר מכיוון תוצאות משחקי השבת, מול כל העולם ואחותו - מכבי חיפה הצליחה למצוא את הפרצה, להתארגן להסתגרות וליציאה למתפרצות ולהוסיף עוד אחד לסגירת העניין (ועוד כמה החמצות מסמרות שיער, אוי ניקיטה ניקיטה מה יהיה). לא יפה, בכלל לא, ממש לא שובה עין, אבל במשחק כזה, כשנראה שכל היקום עושה יד אחת כדי לעקוץ לך נקודות, לצאת עם כל השלוש זו חתיכת תעודת בגרות.

צריך גם לומר - היה ברור שלאחר שההתלהבות בחלק הקדמי של נתניה תרד, עתודות האוויר תאזולנה והמשחק ייפתח, ההתקפה של מכבי חיפה תמצא את הדרך לשער מול ההגנה החלשה של מכבי נתניה. אבל היו דברים מעולם, ובהחלט ראוי להעריך את המאמצים והעבודה של מכבי חיפה על הדשא, ביום לא טוב, כדי להביא ברבאק את שלושת הנקודות הכל כך חשובות האלו. אף אחד לא רצה להגיע לדו קרב הסופר חשוב מול באר שבע במרחק נקודה או שתיים בלבד ממנה, ולשמחתנו נמנענו מכך.

מבחינה אישית, כאמור, עבדולאי סק ביכולת נהדרת ביחד עם שון גולדברג, סיכלו את מרבית ההתקפות של החלק המהיר והמסוכן של נתניה ולצידם - מוחמד אבו פאני, בעוד משחק מצויין, בייחוד אחרי הצהוב שקיבל, מראה שהוא מוכן, רוצה ויכול למלא את החלל הצפוי עם עזיבתו הצפויה של נטע לביא.

להתקפה זה לא היה יום גדול, אבל גם ביום לא גדול - שרי ודין דוד עושים את ההבדל. מי שהיה הרבה פחות טוב היה פרנדטזי פיירו, ונראה שזו כבר כניסה לתקופה פחות טובה מבחינתו. הייתה לו כבר אחת כזאת, בתחילת העונה, ואני מעריך שמה שיסיים אותה, כמו בתחילת העונה, יהיה כדור ברשת. לדין דוד זה עבד יופי, כפי שמספרת הסטטיסטיקה.

זהו, הפנים לבאר שבע. אין צורך בנאומי מוטיבציה ובהסבר החשיבות של המשחק, אבל יש לי תחושה עמומה שהנושאים בכותרות בימים הקרובים יעסקו הרבה פחות בכדורגל והרבה יותר במי שאמור לשרת ולהגן, ולא עושה אף אחד משני אלו.

שבוע טוב וירוק לכולם

נ. ב. מאורעות אתמול דחקו את הסוגיה הזו לפינה, אבל יסלחו לי כל האוהדים התומכים והמפרגנים לנטע לביא - אני פשוט לא מסוגל לעכל ולקבל שזו ההתנהלות וההחלטה שנטע לביא מקבל בינואר, תוך כדי מאבק אליפות סופר משמעותי וסופר צמוד. לא הייתי אומר דבר אם כל זה היה קורה בסוף העונה, אבל לחתוך עכשיו הכל בשביל הצעה מיפן, גבוהה ככל שתהיה? זו לא הזדמנות של פעם בחיים, לא באמת. אולי כלכלית, בטח לא מקצועית.

כך או כך, מקפטן ושחקן שאמור להיות סמל הייתי מצפה לנהוג לגמרי אחרת. זה לא עוד שכיר חרב, והגב הכלכלי והמנטלי שנתן לו המועדון בתקופתו כאן, בייחוד במהלך הפציעות בעונה שעברה, צריך לשחק תפקיד גדול הרבה יותר בהחלטות שלו ובעיתוי שלהן. אני, כאוהד, נותר עם טעם מר מאוד מכל ההתנהלות שלו, שלא ראויה ולא תואמת את הסרט שעל ידו.

נ.ב.ב. ואיזה כיף לקבל חזרה את דולב חזיזה...