עד כמה שהניצחון על הפועל באר שבע היה חשוב ומתוק, אי אפשר להכחיש שנותרה בנו תחושה די נאחסית מהמשחק הזה. זה לא בדם שלנו, לנצח בגניבה ובתצוגות חלשות. מכבי חיפה, מעל הכל, מחויבת לכדורגל אטרקטיבי, התקפי, דומיננטי ומהיר, ואת זה לא קיבלנו בשום צורה ביום ראשון.
עושה רושם שגם לשחקנים, ישב המשחק הזה, או ליתר דיוק צורת המשחק שלהם, בראש, והם עלו לדרבי הגביע מתוך מטרה אחת: לכפר. גם עבור עצמם וגם עבור הקהל העצום שמגיע לתמוך בהם מדי משחק. אחרי כל המשחק התקוע, השקיות המתעופפות והדרעק, חייב היה להגיע קונצרט אמיתי להרגיע את הנפשות הדואבות. והוא אכן הגיע.
צריך לומר בהגינות - הפועל חיפה הגיעה למשחק הזה בהרכב חסר למדי. צריך גם להוסיף באותה ההגינות - אני באמת לא מאמין שזה היה משנה את התוצאה דרמטית אם הייתה עולה בהרכב מלא. כשמכבי חיפה עולה באטרף כמו זה שהיה לה אתמול למגרש, אין יותר מדי מה לעשות מולה, ברמה המקומית לפחות.
מהדקה הראשונה, מהבעיטה הראשונה במשחק הזה, היה ברור לגמרי שהאירוע הוא במעמד צד אחד בלבד. מכבי חיפה, סוף סוף, אחרי חזרה מנומנמת מהפגרה, נראית כמו מכבי חיפה! עלי מוחמד חוזר לחמוד כדורים ולהיות החוטף הכי מהיר במזה"ת, דילן וסק משדרים אימה וזעם לכל מי שמתקרב אליהם, מאוויס מתחיל לפרוע שטרות באיחור אופנתי, חזיזה שועט שוב באגף, שרי שר עם הכדור.. ונטע.
אוי, נטע, אוי, נטע. יא ריבון עולמים, מה אתה עושה לנו מה. מה קשור היפן הזה עכשיו, למען השם?! לא מספיק הוולה המטורף הזה לרשת מעשרים וחמישה מטרים, הוא גם נותן משחק של כוכב, שולט במאה אחוזים בנעשה בדשא, מכתיב את הקצב, מחלץ בחוכמה ויוצא קדימה כמו פול טריילר. מפלצת כדורגל, נטע התפתח להוות קשר אמצע מהטובים שלבשו ירוק אי פעם, ואם תהרהרו במי שאייש לאורך השנים את אמצע המגרש במדי מכבי חיפה, תבינו עד כמה ומה זה בדיוק אומר על נטע. איך שלא יהפכו את זה, אין שום דבר שקרוב אליו בשוק הישראלי, וגם זר ברמה הזו יהיה קשה מאוד להביא.
מצטער חברים, הראייה שלי כאוהד היא לא אובייקטיבית, ואני לא מתיימר להיות אובייקטיבי בהקשר הזה. אני לא מסוגל לפרגן ולשחרר באהבה, לא ככה, לא עכשיו. ברור לי שנטע תרם המון למועדון, והוא עמוד תווך בחזרה שלו לחיים אחרי העשור השחון, אבל יפן זה לא יעד שבשבילו שווה לשבור ולעזוב הכל באמצע עונה. אם זה יקרה בסוף העונה, אתן לו את ברכת הדרך ונשיקה במצח. בינואר? זה מרגיש לי כמו הפקרה, לא כמו הזדמנות. עד כמה שאני יודע, העניין הוא לא כספי אלא יותר חווייתי וספציפי ליעד הזה, מה שהופך את כל העניין לאפילו מעצבן יותר עבורי. כמו שכבר רשמתי בטורים קודמים, הסרט על היד של נטע אמור לשחק תפקיד משמעותי יותר בהחלטות שלו.
אני מאוד מקווה שאיזה הייל מרי של השניה האחרונה, מצד המועדון ומצידו, יגרום לנטע להישאר כאן, לפחות עד סוף העונה. מכבי חיפה בלעדיו היא פשוט קבוצה פחות טובה, ולא משנה מי החיזוק שיגיע במקומו - הם לא ברמתו ולא יהיו קרובים לרמתו.
כדי לסיים עם השליליות לטור זה באותה הנשימה, נזכיר גם את פייר קורנו, אהובנו הצרפתי האלגנטי, ונישא תפילה, איש איש לאלוהיו, שישלח בריאות בירכיו ושלמות ברגליו וישיב אותו לאיתנו במהרה בימינו אמן. סופר חשוב זה אנדרסטייטמנט לבחור הזה, בהתחשב באתגרים הצפויים לנו בהמשך הדרך.
טוב, בחזרה לקונצרט - איך אני אוהב את הדינמיקה הזו, של מכבי חיפה שועטת בחמת זעם, הפועל חיפה מאבדת את עצמה לדעת עם אדום לא קשור, כדורים שורקים ליד לויטה והאיצטדיון מתמלא בניחוח מופלא, שמן ארומטי שצריך לבקבק ולמכור בחנויות ודוכני המזכרות של מכבי חיפה: ריח של פחד.
כמו בחמישייה של שנה שעברה, יכולת ממש להרגיש וכאמור, להריח את הפחד של שחקני הפועל חיפה ברגע שבו מכבי עם הכדור לכיוונם. הידיעה הזו שאין לך מושג מה מתכננת הקבוצה מולך, וגרוע מכך - ברוב המקרים, אין לך גם ממש מה לעשות מול המהלכים שלה.
אז למרות היתרון הכפול בהפסקה (אחלה מאוויס, הסבלנות משתלמת), ולמרות הווייב הרצחני ששידרה הקבוצה במחצית הראשונה, זכינו למשהו כמו עשרים דקות של דרדל'ה וריפיון. במקום לנצל את היתרון המספרי והאיכותי המאוד ברור, נרדמנו, ומשום מקום, בבעיטה הראשונה למסגרת של הפועל חיפה במשחק, פתאום הפועל חיפה מצמקת ל-2:1.
למרות הלחץ ששידר הקהל ברבע השעה בתווך בין השער המצמק לשלישי, אני חייב לומר שברמה האישית, הייתי רגוע למדי. גם כי הפועל חיפה לא באמת עשתה משהו, פשוט יצאה טיפה יותר קדימה, וגם כי בתוך ה"לחץ" של האדומים, הכדורים לא הפסיקו לשרוק ליד לויטה. לא באמת היה ספק מי תנצח את המפגש הזה.
אה, כן. וגם כי לאחר ספיגת השער, ברק בכר עשה את מה שכל מאמן אחר בליגה יכול רק לחלום עליו, והעלה מהספסל את פיירו, אצילי ודין דוד.
דקה אחרי השער של הסקורר עבדולאי, א לה הגול בפארק דה פראנס, מגיע רגע קסם של עומר אצילי, א לה עומר אצילי. האם יש דבר יותר קסום, מענג, תחושה מופלאה יותר מלתת שני שערים תוך דקה בדרבי, המציעים בירוק גועשים והיציע הלא מלא גם ככה של הפועל מתרוקן בשניה? אי אפשר להתרגל לזה, למרות שנראה כאילו מכבי חיפה בהחלט מנסה להרגיל אותנו להתרחשות כזאת כמעט מדי דרבי.
דין דוד הוסיף עוד אחד לכיף, ככה לעגל, וסוגר לנו רבע שעה של קסם, שחותמת משחק של חמישייה עם אופק לעשירייה פוטנציאלית בירוק. לויטה אשכרה עמד עם האצבע בסכר.
בשורה התחתונה, לאורך כמעט כל ההיסטוריה, לדרבי החיפאי היו חוקים משלו, או ליתר דיוק חוק: מכבי מנצחת. היו פה ושם שבירות חוקים, שנים קצת פחות טובות, הבלחה קטנה בהיסטוריה של שני המועדונים, שבהם סדרי עולם ככה טיפה השתגעו. עושה רושם שההבלחה הסתיימה, ובכל מפגש ביניהן, מכבי חיפה הנוכחית צריכה להבהיר להפועל חיפה, במעשים ובמגרש, שזו השגרה של המפגשים בין שתי הקבוצות. כמו השגרה במפגש בין אריה לארנבת, בין חתול לעכבר וביני לבין מנה שווארמה אמיל - יש טורף ויש נטרף, ובדרך כלל צריך לפחות שתי מנות. ככה זה.
בכל אופן, סייימנו מהצלחת וליקקנו את האצבעות, תם ונשלם הקרנבל הירוק של דרבי הגביע. פנים קדימה למושבה. נס ציונה ביום ראשון, הארכת הרצף על הפרק. אסור למצמץ לשניה ובטח לא לזלזל, כי מי שנכווה בריינה ייזהר באלמוג בוזגלו. בנוסף, הגיע הזמן להעביר הילוך ולהחזיר את הטמפו המטורף והשמחה שראינו אתמול מתפרצת על הדשא גם לליגה.
שבוע טוב וירוק לכולם!
נ.ב. טוב, זה כבר לא מצחיק, וחצה כל גבולות היגיון. אני אשכרה מבקש ממכשפה מקצועית או מואסילי, מי שיגיע קודם לכפר גלים, לגשת ולשפוך מלח על הנעליים של רוקאביצה. זה כבר לא מנחוס, זה שד בא לקחת אותו. קישטה, שד!
נ. ב. ב. מכבי תל אביב צריכה לשחק בבלומפילד מול יציעים מלאים בכל מצב, מכבי חיפה צריכה לשחק בסמי עופר מול יציעים מלאים בכל מצב, כל קבוצה בליגה צריכה לשחק מול יציעים מלאים בכל מצב. פתיחת שנת 2023 היא עיתוי מצויין לשבור את המסורת הישנה, הארכאית והמיותרת של ענישה קולקטיבית, להפסיק להתייחס לאבקות כפשע מלחמה (התפתחויות מעודדות בהקשר הזה) ולהביא עידן חדש של כבוד הדדי בין אוהדים למועדונים ומנהלת/התאחדות לכדורגל הישראלי.