השבוע מינתה מכבי ת״א מאמן חדש, כמו בפס ייצור משובח: הלך מאמן זר עם צוות ובא מאמן זר עם צוות. הרזומה מרשים והצוות איכותי, בתוך כשבוע שבועיים כבר לא נזכור שהיה פה איביץ' הקשוח, שלא מחייך. במקום הסרבי הגיע בחור חדש שדווקא כן מחייך, אבל כל השאר יהיה דומה כי למכבי ת"א יש שיטה ורעיון שעבד הרבה מאוד שנים. הרעיון של מכבי ת"א הפתיע את הליגה לפני כעשור, ידענו אנשים עשירים שבאים וקונים את הליגה, לא הכרנו אנשים עשירים שבאים ומשקיעים המון כסף גם בצד הידע כדי לפתוח פער.
שינוי מערער בשוק תמיד תופש את המובילות בהפתעה. בעשור שלפני עידן המאמנים הזרים במכבי ת"א היו 2 מועדונים שהובילו פה, הפועל ת״א שהתפרקה בעשור הזה ומכבי חיפה שלקח לה זמן לפצח את המודל הנכון שיכול לנצח את המודל שהביא גולדהאר.
לקח לה זמן ובסוף נפל לה הרעיון שהרי אם מכבי ת״א נבנית במודל של ״וילה בג׳ונגל״, חריגה אירופאית בנוף ישראלי, הדרך הנכונה לנצח אותה היא ללכת למודל הכי מוצלח בספורט הישראלי ולשחזר אותו. מכבי ת״א בכדורגל רוצה להיות סוג של מועדון אירופאי בינוני מינוס שעובד מת״א, יש מודל שהראה שאפשר באותה ת״א לבנות מועדון אירופאי מוביל.
למודל הזה קוראים מכבי ת״א, אבל לא זו של גודלהאר אלא זו של יעקב שחר. אם שמעון מזרחי היה הדמות הכי חזקה באיגוד הכדורסל, שחר הוא דמות דומיננטית בהתאחדות ובמנהלת. אם מכבי ידעה להביא מדיוויד פדרמן מעלית חסות ארוכת שנים שסייעה לה לפתח יציבות כלכלית, טוב כולנו מבינים מה המקבילה במטפורה הזו.
מגבלת זרים - טוב שיש פתרונות יצירתיים בעם היהודי ובמשרד הפנים. אצל גולדהאר השחקנים הישראליים הם המשתכרים הבכירים, אצל שחר ושמעון מזרחי, אלה הזרים ולכן באים לשם זרים ברמה אחרת.
מכבי סל הייתה הקבוצה של המדינה, מכבי חיפה היא במינימום הקבוצה של הצפון, שם יש לה זיכיון מוחלט על האזור. עירייה שלדעתי עובדת בשבילה ונוכחות מושלמת בטריטוריה שהיא למעשה "מדינת מכבי חיפה".
למכבי ת"א היה את פיני גרשון כמאמן ישראלי מוביל, לחיפה את ברק בכר (אלן שיבר)
מסיבה בהיכל - מכבי ת"א בכדורסל הפכה את יד אליהו למעין אולם NBA מכושף, קשה מאוד לנצח אותה ביד אליהו, היא הרבה יותר טובה שם והחוויה למבקר יוצאת דופן. מנויים קשה להשיג ואנשים לא מוותרים על מנוי גם בשנים קשות, ביקוש שעולה על ההיצע. רגע, תיארתי את יד אליהו או את סמי עופר, שהפך לאצטדיון הטוב בישראל, כל משחק אירוע, אחוזי הצלחה מעולים לקבוצה הביתית ומסיבת הכדורגל המושלמת.
גולדהאר מחליף צוות אחרי צוות, שחר הלך וחיפש את הפתרון המקומי ואחרי שראה את שמעון מזרחי לוקח גביעים אירופאיים עם מאמן ישראלי הבין שברק בכר יכול להיות הפיני גרשון שלו, רק צריך צוות רחב רחב, כסף וגל אלברמן אחד שיבוא ויעזור. מודל עבודה שמזכיר את זה של הכדורסל ושונה שנות אור מזה של הכדורגל.
התוצאה היא שמכבי חיפה הופכת ״למפלצת״ - היא הישגית כמו שהייתה לפני גולדהאר, אבל יש בה עוצמות שלא היו בה בעבר, יש בה רעב ומכביזם שדומה שהיו רק אצל מחלקת הסל של מזרחי, יש לה מערכת משומנת גם תקשורתית, מחלקת המדיה והדוברות שלה יכולים לפרק כל מוקש, יש לה ״צבא״ בסושיאל ובמדיה שמזכיר את מי שגדל פה בשנות ה-70-90 ביכולת לשעבד הרבה מאוד משאבים מקומיים לטובת מועדון.
מכבי חיפה רגל נבנית במודל העבודה הכי מוצלח שיצר הספורט הישראלי, פעם כתבתי טור שאף אחד לא שונא את מכבי חיפה כי הם משדרים משהו מאוד ״נעים״. אני חושב שזה כבר לא אקטואלי, מכבי חיפה בונה פה משהו אחר וזה גם מביא איתו אמוציות אחרות.
הכותב הינו חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א
מתאזרחים כפתרון יצירתי. מוחמד (האתר הרשמי של מכבי חיפה)