קבוצה של רבע?
איך עבדה עלינו, הקבוצה הזאת של קטש, אה? כו-לם כבר יודעים, בשלב הזה, שמכבי הזאת יודעת להרוג משחק ברבע אחד. כלומר, שהיא יודעת לנצח משחקים עם נוקאאוט שמגיע בעשר הדקות האחרונות. הפעם, לכבוד פתיחת הסיבוב השני של הליגה השניה בטיבה, דווקא מול מאסטר ז'לקו שחזר אל ארץ הקודש לאחר היעדרות ארוכה מדי, הגיעה הבומבה כבר על ההתחלה. מול חמישיה פותחת שבירה ונטולת מכדררים זולת מדר שזרק אוברדוביץ' לפרקט, קיבלנו קבוצה מארחת במוד של אטרף, במוד של דודי אמסלם רגע אחרי שלא נתנו לו להיות יו"ר הכנסת, במוד של הלו, מה שהיה במדריד (או בבלגרד) נשאר במדריד (או בבלגרד).
לאחרונה, ברגעיה הטובים, הצליחה נציגתנו המשוריינת להכות ביריבותיה כששלחה אל הפרקט את שלישיית קולסון-מרטין-ניבו, טריו שייצר יתרון אתלטיות אל מול המתנגדת. בהקשר הזה, הדבר הכי חשוב שצריכים לזכור מההתפוצצות ההגנתית הצהובה בדקות הראשונות של המשחק, הדקות שעשו הבדל שהחזיק משך משחק שלם, הוא שבעמדה מספר 4 פתח ז'ק כהן. לא בדיוק סמן הגנתי גדול או סמן אתלטי בכלל. וגם איתו נהיה 0:12 חד וחלק בפחות מארבע דקות. כי ברור לכולם, והיה ברור גם לקטש, שחידודים מקצועיים או התקפיים שונים יכולים להיות רלוונטיים יותר אחרי מכת הפתיחה, אבל קודם כל צריכים להנחית את הבומבה. והבומבה הזאת, בתמיכת יציעים מתודלקים, יכולה להגיע רק בריצה. ריצה וריצה וריצה וריצה וריצה.
כדי להגיע לפלייאוף, גם ובטח ביורוליג של השנה, לא צריכים להציג לראווה כדורסל מושלם. האמת? לא צריכים להציג לראווה גם משחקים מושלמים. היכולת לייצר רבע אחד של קסם פלאס הידע כיצד לשמר אותו ולשחק סולידי מספיק ב-30 הדקות האחרונות, ודאי בבית, עשויה בהחלט להספיק. עוד רבע מוצלח ועוד רבע מוצלח, בטח כ ז ה מוצלח, יכולים להיות שווים שמיניה ראשונה ורבע גמר, ואולי אולי נגלה בסופו של יום שכל ההבדל הוא בהפרש הסלים הפנימי של מכבי מול פרטיזן.
אם ימשיכו ככה, הם בדרך הנכונה לשמינייה (אלן שיבר)
רצים ולוחצים. שומרים ורצים
דומה שעודד קטש, זה שממש ממש לא מזמן שיגר עקיצה מחודדת לכיוון הבוסים שלו ותהה בקול רם אם יזכה "לקבל אנרגיה" גם מהם, כבר הצליח לפצח את הדרכים לשמור על הבית ועל עצמו. וזה לא יקרה רק בזכות הסכמות ההתקפיות, הפיק אנד רולים והדיוק שאליו הוא כל כך שואף, חרף השיפור הקיים (שאליו נגיע ממש עוד מעט). כי בסוף, וזה פחות משנה מהו האני מאמין של האיש שמופקד על הקווים בקבוצה שפונה שמאלה ביציאה ממדרגות חדרי ההלבשה, יש דרך אחת לנצח משחקים ביד אליהו הישן. בטח ובטח כשחומר השחקנים מורכב מאתלטים כמו אלו שנאספו והוחתמו בקיץ האחרון. צריכים ללחוץ בהגנה, ואת זה עושה לאחרונה קטש, כשיטה, בתדירות שלא הראה בשום שלב בקריירה שלו. וצריכים, כאמור בקטע הקודם, לחרוך את הפרקט ולרוץ. ומרגע זה, בטח כשהכדור בידיו המיומנות של לורנזו בראון, הכל יהיה בסדר.
אז הנה, קחו דוגמא מההתפוצצות שייצרה 0:12 מהיר. כאן, הולכת פרטיזן למהלך פשוט ובסיסי, על הרגליים הכבדות של ז'ק. ומדר, חיש חש, לוקח את חברו לנבחרת הישר אל הטבעת. ומחטיא. ובעוד הכדור אבוד בחלל, שימו לב בבקשה לנקודת הפתיחה של ג'וש ניבו, שנמצא צמוד לסמאילגיץ'. אה, אבל רק להרף עין. ניבו מפעיל מבערים, זאק לידיי יוצא למלכודת נבדל, ו-6 שניות מרגע שהכדור החוזר התייצב בידיו של כהן – הסתיימה לה המתפרצת בדאנק.
אבל האמת היא שלא הוגן לדבר רק על אפקט יד אליהו כמי שייצר את העצירות ההגנתיות ברגעים האלו. מכבי תל אביב באמת סיפקה כמה דקות של קסם אמיתי. ומכבי תל אביב, אם נדבר גלויות, הצליחה לייצר במהלך הרבע הראשון כמה מהפוזשנים ההגנתיים הכי מרשימים שראינו ממנה השנה, מהלכים שמראים אח"כ בחדר ההלבשה תוך כדי מחיאת כפיים.
הנה, קבלו אחד. ושוב, למרבה התדהמה, אנחנו מדברים על סטופים בצד שבו אמורים לשמור, כשאחד מהנוכחים במהלך הוא לבטח שחקן ההגנה הכי חלש בקו הקדמי של הקבוצה, ואולי בכלל. ואני מבקש מכם, גולשות וגולשים יקרים שלי, לספור את כמות הנגיעות ההגנתיות של שחקני מכבי תל אביב (יענו דיפלקשנים) במהלך המהלך הבא. גם הפעם מתחיל המהלך עם פיק אנד רול שנועד לערב את ז'ק (המכונה ג'ייק) כהן מול הכדור. כשהכדור מושלך לעברו של לידיי, שימו לב להתנפלות של בולדווין שמגיע מהפינה, קופץ ונוגע בכדור. אח"כ כדור פנימה – ובראון נוגע בכדור. אח"כ בונזי קולסון מצליח לשחרר עצמו מהלפיתה של פאפאפטרו בקצה הצבע. אח"כ עוד נגיעה בכדור, רגע לפני שסמאילגיץ' מגיע אל הטבעת. ובסוף זריקה סופר קשה של אקסום מול ידיו המושטות של קולסון. ואחרי כל התיאור הזה, הבה ונספורה את השניות עד לעונש בצד השני: 4 שניות ודאנק. 4 שניות של חגיגה. 4 שניות של סנופי דיסקו. איזה פוזשן הגנתי, יא וולי. כפיים כבר אמרנו?
טוב נו, הנה בא הסנופי. כשמגיע מגיע.
via GIPHY
90
שיחות אקראיות שניהלתי עם באי ההיכל, בסיומו של המשחק, גילו מידה מכובדת של צקצקנות ביחס להתקפה של מכבי תל אביב אמש. נו, בסגנון של כולה כמה דקות טובות וכדורסל לא מרשים בהמשך. ו-וואלה, המספרים לא מסתדרים עם הצקצוק. 90 נקודות במשחק יורוליג, אפילו מול קבוצת ההגנה הגרועה של המפעל, ביום של 7 שלשות ב-25%, ביום שבו הסיכוי של בולדווין הרביעי לדפוק טריצה אחת מרגיש קטן מזה של יפתח זיו וגיא פניני לקבל דקת משחק, זה לא מספיק מרשים? וכן, יש כאן את העניין האסתטי שמובנה אצלנו מזה שנים, לאחר שנים על גבי שנים בהן הטיפו לנו על הכדורסל הנכון וכל מיני מעשיות שכאלו. כי מהלכים של אחד על אחד, פעם אחר פעם, של עילויים דוגמת לורנזו בראון, בדרך כלל לא עושים לנו את זה. אז לורנזו בראון, וגם ווייד בולדווין, כדררו וכדררו וכדררו כדי לנסות ולייצר – בעיקר לעצמם. ובגדול, בכל הנוגע לבראון, זה עבד ביגטיים.
אבל גם מעבר לכדורסל האינדבידואלי, כן קיבלנו אתמול כמה דקות וכמה מהלכים מהם ניתן היה ללמוד על ההתקדמות ההתקפית של הקבוצה הזאת. שמגלה ידע הולך וגדל, בטח בבית ו-ודאי מול יריבות מסוימות, ביחס לדברים שהיא מסוגלת לבצע באופן מדויק ואוטומטי, ביחס לפתרונות ההגנתיים של היריבה שלה.
תראו למשל את המהלך הזה, שבו זוכה בראון לסוג של חסימה משולשת מדורגת מכהן, דיברתולומיאו וניבו. עכשיו, שימו לב בבקשה לתנועה ללא כדור של כהן, שמבצע חיתוך לכיוון הצד שאליו מכדרר הלורנזו (סוג של SHALLOW CUT למיטיבי לכת), מקבל ומוסר מיידית לניבו שחותך פנימה ומחליף אותו. ושימו לב בבקשה לדיוק של ניבו, שלא רק נע לכיוון הטבעת אלא גם נועל ואוטם מאחוריו של דאנטה אקסום. נהדר.
ועכשיו שימו לב בבקשה לריקוד המהודק הזה. מכבי מריצה תרגיל שכולל חילופי מקומות בין סורקין לבין מרטין, ואז פיק אנד רול של הראשון עם בראון. עד כאן הכל שגרתי. כשהכדור חוזר לבראון, שזוכה כמובן לטיפול מוגבר של אברמוביץ' ולסור, מתגלגל לו הסורקין פנימה ומקבל בינגו של מסירה, הישר ממרטין. היידה.
אם ראיתם את קצה המהלך הקודם, ודאי זיהיתם את הקריזה של אברמוביץ' על הפרקט – ואוברדוביץ' אנד שות' על הספסל – בשל הטיפול ההגנתי הלא מוצלח של לסור. מה שמוביל אותנו הישר אל המהלך הבא, בפוזשן שאחרי. קטש, כמו המאמנים הגדולים באמת, ראה כי טוב והריץ את אותו התרגיל שוב. זוכרים? חילופי מקומות של סורקין ומרטין, פיק אנד רול וכו'. ועכשיו לסור הנזוף כבר הולך לחילוף. חילוף הגנתי? היידה, אדאמס מיד משפר זווית, שמאפשרת מסירה פנימה לסורקין מול אקסום. ותראו בבקשה כיצד בראון מסמן, כיצד הולינס מסמן וכיצד סורקין מזהה בדיוק את הרוטציה ההגנתית של פרטיזן בלגרד, ומייצר מסירה מ-ו-ש-ל-מ-ת לצד הרחוק. ואז מסירה, ואז מסירה, ואז מסירה, ואז טריצה. רמת ביצוע 100 מ-100.
מכבי תל אביב משתפרת. רגע, אנסה לתקן, מכבי מתקדמת ולומדת. נכון, זה לא בא לידי ביטוי בכל משחק ובכל אולם. נכון, זה ממש לא מבטיח לה נצחון ביום שישי או אפילו ביום שני במסגרת הגביע, אבל אי אפשר לפספס את הדברים שהיא לומדת לבצע טוב יותר, ככל שהשבועות נוקפים.הפרעת בונזי
במדינה שכל כולה הפרעות קשב וריכוז, רבים מאיתנו מכירים את אותו טופס סטנדרטי שמקבלים הורים המבקשים לאבחן את ילדיהם ההיפר אקטיביים. נו, השאלון שבו נשאלים לגבי היכולת של התכשיט שהם מגדלים בבית לשבת בשקט, להעסיק עצמו בפעילויות, להמתין לתורו או להימנע מהסחות דעת. אין לי שמץ של מושג מה מצבו של בונזי קולסון בכל הנוגע לאבחון באזרחות, אבל על המגרש זה נראה כמו פרסומת לרטלין. בקטע הכי טוב שיש. בונזי קולסון היה הסמן המובהק ביותר של אותה התפוצצות צהובה של הפתיחה. והיה גורם חשוב מיוחד ביכולת לייצר מהלכים שמשמרים יתרון ומונעים המשך מומנטום סרבי. פעם זה ריבאונד התקפה גדול וחשוב, פעם זה מהלך הגנתי גדול וכל הזמן זה איש תזזיתי אחד שלא מוותר על שום דבר. וכן, כדרכם של המתרוצצים, זה עולה לא פעם בשטויות הגנתיות ואחרות. וכן, סמכו על יד אליהו הישן שיידע לפתור את זה.
קולסון שיחק אתמול בשתי עמדות, קיבל הכי הרבה דקות במכבי (כמעט 33) והשמיד כל וריאציה שעמדה ממולו. אה, וקלע 2 שלשות חשובות במחצית הראשונה, שסייעו מאוד לפתוח את הפער שאותה משכה המארחת עד לסוף. האם בונזי קולסון הוא 3 ששווה פלייאוף? לא בטוח. האם בונזי קולסון הוא בכלל 3? לא בטוח. האם בונזי קולסון הוא נכס חשוב מאין כמוהו עבור הקבוצה שלו (ולא בטוח שרק על הפרקט)? חד משמעית.
יאללה, נפרגן בשני גיפים.
כאן, נאנק לורנזו בראון תחת הלחץ וג'ון דיברתולומיאו מצליח להפתיע עם החלטה טובה ונדירה מתוך כדרור. כל זה פחות חשוב. יותר חשובה התנועה הנחושה של הבונזי לכיוון הטבעת, כשהוא מצטרף שם לשני הגבוהים שלצידו, משתלט על אחד מ-4 ריב' ההתקפה שלו אמש – וסוגר עניין.
ותראו את זה. קולסון גם מפעיל לחץ עקיף על פאפאפטרו, גם לא זונח את אקסום שלצידו וגם מזהה בזמן את המסירה פנימה ללסור (אחרי החילוף ההגנתי). מרשים מאוד.
4
בשישי, במדריד, התמודדה מכבי תל אביב מול תפלצים. בראש ובראשונה טבארס, 2.21 מטר של סיוט, אבל גם כל הקורנליים והיבוסליים האלו שלצידו. פרטיזן בלגרד, במובן הזה, אנושית לגמרי – ודומה למדי למה שיש לצהובים להציע. ועם כל הכבוד לזאק לידיי, שדווקא סיפק מחצית ראשונה טובה מאוד, אין כאן שום דבר מטריד במיוחד מבחינת שחקני הפנים בכלל ועמדה מספר 4 בפרט. הפלגנו עד כה בשבחו של ז'ק כהן, שהחזיק מעמד יפה וסיפק כמעט 13 דקות שבהן הקבוצה שלו ניצחה.
עכשיו נפרגן קצת ושוב לג'רל מרטין. אז אוקיי, אולי לנסות להטביע על הפרצוף של טבארס זה מעט טיפשי (סתאאם, זה טיפשי ומעלה), אבל ג'רל מרטין לא דופק חשבון. ויש לו את היכולת לקלוע שלשה סופר חשובה, כפי שעשה אתמול. ויש לו את היכולת הגופנית להחזיק מעמד גם בהיבטים של כוח וגם בכל הנוגע לזריזות וניידות. ואם מתאימים עבורו את הרעיונות ההגנתיים, כך שיהיה לו קל יותר ללכת אול אין על הכדור, ואם מפשטים עבורו את הדברים שהוא צריך לעשות בצד השני (לרוץ כבר אמרנו?) אז מקבלים דקות טובות שעושות הבדל, משחקן מוכשר להפליא.
אז כאן, לדוגמא, הוא מסתער ותולש את הכדור מידיו של פאפאפטרו חסר הישע, בדרך להחלטה נהדרת מתוך כדרור.
אהבתם? אז בטח תהנו מהחסימה הזאת והריצה הנכונה בקו הישר עד לטבעת שבצד השני.
עמדה מספר 4 של מכבי תל אביב, מחוזקת גם בקולסון, ניצחה את זאת של ז'לקו. בצריך עיון, ככה בשקט ובצד, נתהה ביחד בקול מה אמורה עכשיו לעשות הסמי פינליסטית שלנו בכל הנוגע להחלטות שלה בשוק השחקנים.
אה, ועם הקורא רומן סורקין הסליחה. אמנם אחלה בלוקים וזה, אבל הם נפלו הפעם בחדר העריכה. כמו ז'לקו וים מדר, גם אתה תצטרך להתאמץ יותר בשביל יותר גיפים ומילים.
עם החיזוק שלו, עמדה 4 ניצחה את זו של פרטיזן. קולסון (אלן שיבר)
ליגה אחרת
איזה יופי זה כל הקולסונים, מרטינים והכהנים האלו לגביהם ליהגנו עד כה? עם כל הכבוד לכולם, הסיפור היה, נשאר ויהיה לורנזו בראון. וכל מי שהיה מעורב בהחתמה של האיש הזה צריך לקבל חיבוק גדול ממי שאוהב את מכבי תל אביב. אפילו ניקולה וויצ'יץ' (לא שיש לו קשר עם החלטות מקצועיות, אם הבנתי נכון, אבל אנחנו במוד של פרגון על מלא, אז למה לא?). גם אתמול היה האיש הזה רמה מעל האירוע. ובכל רגע שבו צריך היה לעשות הבדל, עשה לורנזו בראון את ההבדל. במשחק הבית הבא, מול אלבה ברלין, הגיעה העת לקריאות MVP קצובות במהלך זריקות העונשין של לורנזו בראון.
אלא אם כן מהלכים כאלו, ברגעים כאלו, נראים לכם כמו משהו מובן מאליו.
נקודות לסיום:
1. מדר – ביחד עם סמאילגיץ' ונאנלי, איתרע מזלו של העלם מבית דגן והוא היה חלק מחמישיה שחטפה בראש. ולא, לא ממכבי. מז'לקו. כי השלישיה הזאת פתחה את המשחק ונזרקה עמוק אל תוך הפריזר שהניח אוברדוביץ' על הספסל. מדר היה נרגש, אולי טיפה מבוהל, ואכל עוד אחת מסדנאות החינוך הבלתי נגמרות של המנטור הבלתי נגמר. יש משהו בז'לקו אוברודוביץ' שמשדר שאותו לא ניתן לצרף לקבוצת הוואטסאפ של הילדים כדי להחליט מי מביא מה לפיקניק של הכיתה. ויש משהו בז'לקו אוברודוביץ' שמשדר שאם תישאר איתו ותקשיב טוב טוב, תהיה טוב טוב. אל תדאג, ים מדר, יהיה טוב.
2. הסגל – בסיום המשחק התראיין עודד קטש, לאחר משחק שאותו ניהל נהדר, ודיבר על הצורך בעיבוי הסגל שלו. הכוונה, אני מניח, לעמדה מספר 4. על זה כבר דיברנו. ומה ביחס לעמדות הקו האחורי? שם, אולי אולי, לא צריך עיבוי. שם, אולי אולי, צריך דווקא דילול.
3. ועכשיו מה, מה עכשיו? – אז מכבי תל אביב ממשיכה להרשים בבית ולאחוז במאזן הכי טוב במפעל (בצוותא עם בסקוניה). מה מכל זה רלוונטי ליכולת שלה במשחקי החוץ? על כל זה ועוד נלמד כבר מחר, כשהיא תפגוש את יציעי האואקה המפוהקים.
ועכשיו לאואקה (אלן שיבר)