שטקוס: "רק טיפש לא רואה שהיו צריכים להשאיר אותי בהפועל ת"א"

נפרד מכדורגל. אחרי שרשם כ-180 הופעות במדי קבוצות בכדורגל הישראלי ונכנס לליבם של אוהדי הפועל חיפה, הפועל באר שבע והפועל תל אביב, ארנסטס שטקוס הודיע השבוע על פרישה בגיל 37. השוער הליטאי, ששיחק במספר ליגות באירופה עד שנחת בישראל ביולי 2017, אסף בדרך רגעים יפים, קשים ומלמדים בנוף הישראלי ומילים בשפה העברית כבר נכנסו ללקסיקון שלו.

רגע אחרי, בראיון בלעדי לאתר ערוץ הספורט, אחד השוערים הזרים המשמעותיים ששיחקו בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות עבר בין התחנות בקריירה וסיכם. דרך הנחיתה הראשונה בקריית חיים, המעבר לבאר שבע בצל הקורונה והוויתור של בית"ר, האקסטזה מהפועל תל אביב עד האכזבה מהקיץ האחרון וההזדמנויות העסקיות שקרצו לו בשנתיים האחרונות וכבר חיכו לו מעבר לפינה עוד מספטמבר. ראיון פרישה.

נחזור קצת אחורה בזמן, להתחלה. איך הרגשת ברגע שבו הגעת לראשונה לישראל?
"לפני שהגעתי לישראל עדיין היה לי חוזה בדן האג בהולנד, אבל חיפשתי מקום אחר כי לא הייתי הכי שמח. רציתי לעבור למועדון גדול יותר בהולנד ולא הצלחתי. לא מצאתי את מה שציפיתי, רציתי לשחק עם השחקנים הטובים ביותר בליגה ובאירופה, אבל דן האג הייתה קבוצה קטנה שיותר מצמיחה שחקנים צעירים. לכן חיפשתי אפשרות לעבור למקום אחר, ואז הבנתי שיש הצעה והחלטתי להגיע לישראל".

"הנחיתה שלי בישראל זה סיפור מצחיק", נזכר השוער הליטאי והחל לצחוק תוך שהוא נזכר ברגע הראשון שבו הגיע למתחם האימונים בקריית חיים: "כל אחד בישראל יודע מה זה אומר להגיע לקריית חיים. ברגע שראיתי את מגרש האימונים אמרתי לעצמי 'יאללה, זה הזמן לעשות פרסה, לחזור לשדה התעופה ולטוס בחזרה לליטא'. אני אדם שמתאמן קשה, בכל מצב, ואני זוכר שאמרתי שאני לא רואה איך אני נשאר ומתאמן במקום כזה. אמרו לי שזה זמני בגלל שזה תחילת יולי ושבספטמבר נעבור להתאמן במקום טוב יותר (בית נגלר). אמרו שיש שם משטח טוב אז החלטתי לחתום".

"אני חושב שמהרגע שהחלטתי לחתום על חוזה בהפועל חיפה - הבנתי שזאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי בקריירה שלי וזה הוכיח את עצמו. כל המשפחה שלי נהנתה מאוד בישראל, בניתי את עצמי מאוד במדינה דרך העונה הזאת". אני חושב שההצלחה שהייתה לנו בעונת הגביע הייתה מיוחדת, הרבה בזכות ניר קלינגר. הוא בנה קבוצה מיוחדת ומגובשת. קשה להסביר את זה. היה שילוב מיוחד של שחקנים, הכל הרגיש מאוד מחובר ואורגני. כל אחד נלחם ונתן מעצמו, אף אחד לא הסתכל על התנאים או על קריית חיים - לאף אחד לא היה אכפת. כולם היו חברים טובים מאוד ונלחמנו וזכינו בגביע".

ומה אתה חושב על המועדון היום? למה הוא עדיין מתקשה להיכנס לצמרת של הכדורגל הישראל? העונה החליפו במועדון הרבה מאוד זרים
"האמת? אני באמת לא כל כך מצליח להבין איך אפשר לגדול שם כשחקן צעיר במחלקת הנוער", מספר שטקוס בכאב. "אי אפשר לקנות הכל. אפשר להשקיע כסף, אפשר להביא שמות, אבל הבעיה בהפועל חיפה היא שאין יסודות. הבעיה במועדון היא שלא נותנים מספיק תשומת לב לכל מה שקשור במתקני האימונים, אי אפשר לממש את הפוטנציאל כשזה המצב. גם היום, אין לקבוצה יסודות מספיק טובים. המועדון צריך להתחיל לבנות מחדש את הכל, את כל היסודות. כשבית"ר הציעו לי לחתום אצלם, יואב כץ הציע את אותו הכסף, זה לא היה עניין של שכר – אלא הרצון שלי לעבור למועדון עם פוטנציאל גדול יותר.

שטקוס סימן את הרגע הכי משמעותי ומרגש שחווה בישראל: "בסופו של דבר הגעתי עם הפועל חיפה לתואר מרגש מאוד, ומשם המשכתי כבר למועדונים גדולים יותר. חשוב לי לומר שבאף מקום לא קיבלתי אהבה כמו שקיבלתי מהקהל של הפועל חיפה. יש לקהל של הפועל חיפה פוטנציאל ענק. הייתה לי הרגשה נהדרת איתם, אהבה דו-צדדית וזה קהל מיוחד מאוד עם אנשים מיוחד שבאים מאהבה גדולה".

אז באמצע העונה חתמת בבית"ר ירושלים, אבל בסוף הגיע הקיץ ועברת לבאר שבע. מה קרה?
"בבית"ר ירושלים, יוסי בניון הפך למנהל המקצועי ורוני לוי הגיע והם החליטו שהם לא צריכים שוער זר", מתאר שטקוס את רצף האירועים שהובילו אותו בסוף לנגב, למרות חצי שנה שבה היה חתום בבית"ר כשעוד היה שוער בחיפה. "קיבלתי הזדמנות לעבור לב"ש, וברור שבאותו זמן שחתמתי בבית"ר אם הייתה לי את האפשרות לבחור בב"ש אז הייתי בוחר בזה כבר אז. זה היה המועדון הראשון שהגעתי אליו שבו חושבים רק על ניצחון בכל משחק. אין שם לנסות לשחק בזהירות, או על 0:0, ברק בכר אמר שזה לא משנה מי היריב - אנחנו יוצאים ללחוץ, לתקוף ולנצח את המשחק. הייתי צריך את הזמן לשים את התחושה הזאת בראש שלי. לצערי באותה עונה התקציב היה נמוך משל מכבי חיפה ומכבי ת"א, אז לא היינו יכולים להיאבק על אליפות - בכל זאת זכינו בגביע וזה זיכרון טוב. הייתה תקופה קשה גם בגלל הקורונה".

ואז הגעת להפועל ת"א. מועדון גדול שנמצא בשנים קשות, מה הרגשת כשהגעת לשם?
"זה מועדון ענק, מועדון ענק שאפילו לא דמיינתי עד כמה", חזר שטקוס לרגעיו הראשון בבלומפילד. "לצערי, אין להם משאבים להילחם כרגע על המקום שבו הם צריכים להיות. יש הרבה אוהדים, וצריך תקציבים גדולים בשביל להילחם ולהתגבר על הלחץ במועדון. האוהדים תמיד רוצים להצליח בגלל ההיסטוריה, והתרגלו להילחם על אליפויות, אבל זה מועדון שצריך למצוא את הדרך הנכונה עבורו ולבחור".

הליטאי, שהגיע להפועל ת"א בקיץ 2020 ועזב, כאמור, בקיץ האחרון, מנסה להצביע על הבעיות: "בהפועל ת"א יכולה להיות עונה שבה מתחילים עם צעירים ואז בינואר מביאים כל מה שאפשר כדי לשרוד בליגה. בעונה הראשונה שלי במועדון שאלתי מה המטרות של הקבוצה, ואמרו לי שרוצים להגיע לפלייאוף העליון. אבל העונה התחילה עם צעירים בתוספת של אלטמן, אבו עביד, אני וזהו בערך. צריך מספיק שחקנים ותיקים שינהיגו את הצעירים ואני לא רואה את זה קורה. זה מועדון שיש ממנו ציפיות עצומות וזה קשה. שחקנים מוכשרים כמו אושר דוידה, כמו דורון ליידנר, צריך לידם שילובים נכונים כדי שיצמחו נכון".

הסוכן שלך, דודו דהאן, כתב בפוסט שהפועל ת"א שברה אותך ושהוא מצטער שלא הצליח לשכנע אותם להחזיר אותך. אתה מסכים איתו?
"אם אתה שואל אותי עכשיו האם הייתי ראוי להישאר? רק אדם טיפש לא רואה את זה. רק אדם טיפש מוותר על שוער וותיק, שהוכיח את עצמו, שחזר מהר מפציעה. הייתה לי עונה טובה, ברור שהיו טעויות ואי אפשר להימנע מטעויות כשאתה שוער, אבל הייתה לי עונה טובה והגיע לי להישאר. אם יש לי רגשות רעים להפועל ת"א? לא. זה לא תלוי בי".

שטקוס, שהגיע עם הפועל ת"א לפלייאוף העליון בעונה שעברה, מספר על התחושות במהלך הקיץ האחרון: "הייתי קצת עצוב בהתחלה, כי במהלך החודש האחרון של סוף העונה כבר התחלתי לשמוע שמועות על שוערים חדשים. כשזה היה על רובי לבקוביץ' מהפועל חדרה או על בוריס קליימן שהוא ישראלי, אז אמרתי שזה בסדר וזה מקובל. אבל כשהחליטו לקחת שוער זר מקבוצה שירדה ליגה, שלא הוכיח את עצמו בליגה, בשביל מועדון כמו הפועל ת"א זה חסר היגיון. בזה אני די מסכים עם דודו דהאן. לגבי קבוצות אחרות, אני לא יודע, כי לא הייתי מעוניין ביותר מדי קבוצות אחרות. לא הייתי יכול ללכת לקבוצה קטנה".

בדרבי של חיפה הצלחת לנצח יותר מפעם אחת, אבל זה משהו שלא הצלחת "להביא" איתך לתל אביב. מה דעתך על הדרבי התל אביבי? למה הפועל לא מצליחה לנצח אותו כבר כמעט 9 שנים?
"זאת שאלה קשה מאוד", תוהה שטקוס בחיוך של מבוכה מלווה באכזבה גדולה בעיניים. "כל כך רציתי להביא את זה לקהל. אחרי שניצחתי בדרבי של חיפה וגם לא חוויתי בו הפסד, כל כך רציתי להביא את הדרבי גם להפועל ת"א. לפני כל דרבי ראיתי כמה האוהדים רוצים לנצח, אפילו רק דרבי אחד, רק כדי לסיים את הסאגה הזאת. ולרוע המזל אחד מהדברים הכי מאזבים בקריירה שלי קרו בדרבי בגמר הגביע. הייתה לנו הזדמנות לזכות בגביע, זאת הייתה יכולה להיות חגיגה כפולה - לנצח בגמר גביע ובדרבי, ולרוע המזל זאת הייתה הטעות שלי. לא הפסדנו בגללי, אבל גם אולי לא ניצחנו בגלל השער שקיבלתי. לפעמים אני עדיין לא יכול לישון בלילות מהרגע הזה".

אז הגיע הקיץ והבנת שאולי הפועל ת"א לא רוצה אותך, מה קרה אז?
"בקיץ האחרון חזרנו לליטא, בכל קיץ אנחנו מתגעגעים לחברים ולמשפחה ולהורים. ברור שחיכיתי להצעות, קיבלתי גם כמה הצעות, אבל כמו שאמרתי, לא קיבלתי שום הצעה מעניינת. בחודש ספטמבר כבר הייתה בי ההבנה שזה הסוף וקיבלתי את ההחלטה שאני מתחיל להתעסק רק בעסק הפרטי שלי. עכשיו יש לי חברת לוגיסטיקה פרטית שלי, שמשנעת רכבים מהיצרן, לנמלים ומשם לסוחרים. את הכל אני עושה בעצמי, זה משוגע לגמרי. בחודש שעבר לדוגמא שלחתי 2,000 מכוניות מהיצרן לנמל, שממנו זה הגיע לישראל. אני לא קונה רכבים, אבל עושה את כל הלוגיסטיקה שכרוכה בלהעביר אותם ממקום למקום. זאת תקופה מאוד משוגעת כי יש המון עיכובים בתחום ואני חושב שסיימתי את הקריירה שלי בדיוק בזמן - יש על הפרק הרבה חוזים עם חברות כמו טסלה, סיטרואן, אופל, ב.מ.וו. בחודשים האחרונים אני לפעמים אפילו לא ישן, אבל החברה שלי כבר מעבירה כמעט 1,000 רכבים בשבוע".

אתה חושב שהתקופה שלך בישראל בפרט ובכדורגל בכלל תרמה לקריירה החדשה שלך?
"כמובן. בכדורגל הייתה לי ההזדמנות להכיר המון אנשים ולהבין איך אנשים חושבים. גרתי בארצות שונות, אני מכיר אנשים מדתות שונות וכל הניסיון הזה עוזר לי מאוד בעסקים, במשא ומתן עם אנשים. בלי הכדורגל לא הייתי יכול לעשות את זה. אבל את השיעורים הכי טובים למדתי בישראל. יחסי אנוש למשל. אנשים בישראל מאוד חמים ומאוד פתוחים לדבר. אולי הם מתווכחים, אבל אם הם אוהבים אותך ויש חיבור, אז יש חיבור טוב. אני שמח מאוד שהייתה לי ההזדמנות לראות את התרבות בישראל, לפגוש את האנשים. זה מדהים. אני מאוד אוהב את החיים החדשים שלי, אני אדם שיודע מה הדרך המהירה ללמוד דברים חדשים".

בוא נסיים בהסתכלות שלך על הכדורגל הישראלי. שיחקת בכל מיני מדינות, ביניהן גם הולנד, יוון, טורקיה, קפריסין. לפעמים אוהבים לשים את הכדורגל הישראלי לצד הליגות האלה. איפה אתה היית ממקם את הכדורגל הישראלי ומה אתה חושב על הכדורגל כאן?
"ראשית, אני חושב שהליגה בישראל לא מספיק מוערכת. נכון שיש פערים לצמצם מהכדורגל האירופאי, אבל האווירה שיש בדרבים, גם בחיפה וגם בת"א, זה מדהים. אני חושב שזה די דומה לליגה הקפריסאית, ששם יש הרבה שחקנים זרים טובים שמגיעים, אבל גם שם המתקנים פחות מרשימים מישראל ויש פחות קהל. אני חושב שישראל די דומה ליוון, אבל ביוון אולי הקבוצות הבכירות טובות יותר ומפוארות יותר. גם ביחס להולנד, אני חושב שאם מוציאים את שש הקבוצות הבכירות, הרמה בישראל די דומה ואפילו טובה יותר. אני חושב שאנשים צריכים לשנות את ההסתכלות שלהם על הכדורגל הישראלי כי יש הרבה שחקנים ישראלים שמשקיעים המון מאמץ והם מקצוענים ושחקנים טובים. יש הרבה כישרונות בישראל".

שטקוס סיכם בהמלצה לכדורגלן הישראלי הצעיר: "אני רואה הרבה מקרים של שחקנים שיוצאים מוקדם מדי לאירופה ולפעמים זה קשה. האנשים בישראל מאוד מחוברים לבית שלהם ופתאום הם מגיעים לחו"ל ומבינים שזה לא קל כמו שזה נראה. אם רוצים ללכת אחרי החלומות, צריך להקריב כמעט הכל. זמן עם המשפחה, עם החברים, אז אני חושב שהם לא מבינים עד הסוף מה טוב. אז העצה שלי היא לשקול את המעברים האלה".