המודל האמריקאי, לפיו הפועל תל אביב החדשה עומדת להתנהל החל מהקיץ הקרוב, צפוי לעורר לא מעט אנטגוניזם בכדורגל הישראלי. מדד האנטי המסתמן יכלול, מן הסתם, את אוהדי מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים, קבוצות יריבות אחרות, אבל לא רק. ממש לא רק. נכון, בינתיים רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לקבוצת הרכישה החדשה, אבל כבר מה שידוע לנו נראה כמו חתירה קיצונית כנגד יותר מדי הרגלים מושרשים בחלקים הפחות מוצלחים של הליגה. או בשפה שיותר מתאימה לימינו: מרד. מרד של ממש בטביביזם, שהוא עדיין אחת האופנות השולטות בליגה שלנו.
זו כבר סיבה מספיק טובה להחזיק אצבעות להצלחת הניסוי, לא משנה מה אתם מרגישים כלפיי הפועל ת"א. יתרה מזו, קבוצת הבעלות בראשות דייויד מינצברג מציעה לכדורגל הישראלי מודל שפוי יחסית לניהול מועדון מקומי, מודל בר השגה שיכול להתאים לעוד מספר קבוצות בישראל. בניגוד לפרק הקודם שלנו עם בעלים מיבשת אמריקה, בכיכובו של מיץ' גולדהאר, הגרסה האדומה לא מחייבת איש בעל ממון רב, עם כיס עמוק וחוסר עניין ברווחים. לא עוד גאידמק מקנדה שהוא לרוב בגדר נס, אלא שיטת ניהול שעוד קבוצות בישראל יכולות לזהות בה שידוך עתידי. קבוצות ניהול שאולי, יום אחד, יתנו מענה כלשהו לחוסר בבעלים רציניים בכדורגל הישראלי, ענף שעדיין תלוי בדמויות כמו יואב כץ, ברק אברמוב או ג'קי בן זקן.
התופעה בה אנשי עסקים זרים מעורבים ביותר מדי קבוצות ביבשת אירופה היא לא חלום שכדאי לנו להגשים בעצמנו, אבל לא אנחנו, בישראל הקטנה, נתקן את המציאות המעוותת. העובדה שיש כמה כאלה שבוחנים להתאים את המודל הזה לישראל, היא משהו שאסור לדלג עליו. אותם אנשים שמרכיבים את הבעלות החדשה בהפועל ת"א החליטו לתת צ'אנס לכדורגל המקומי שלנו. סביר מאוד להניח שלא רק הפועל ת"א עומדת למבחן עבורם, אלא כל השוק של הכדורגל הישראלי, ואם בוחן הפתע הזה יעבור בהצלחה, לענף שלנו יוכלו להיפתח אופקים כלכליים חדשים ולא שגרתיים.
טביב. לא מודל אידיאלי לניהול (אלן שיבר)
לא ניתמם. קשה שלא לשים לב לחורים במבנה המסתמן. הקידום של האנליסט חן סול, למשל, לעמדת ראש מחלקת כדורגל נראה כמו בדיחה קלאסית על אמריקאים וישראלים שלא מדברים בשפה משותפת, אבל מי יודע: אולי באמת מדובר בעילוי, וסול מסוגל לחלוטין להפוך מדמות צללים לדמות המקצועית הבכירה מישראל במועדון.
יתרה מזו, גם בגרסה האדומה של הבעלות הזרה בישראל, ניכרת בעיית הניהול בשלט רחוק והחוסר בדמות דומיננטית שתנהל את העסק מכאן. אולי מאמן דומיננטי יסגור את הפער הזה, ואולי לא. אבל עם או בלי קשר, קשה שלא להתפעל מאנשים שחושבים ששדרת הניהול בכדורגל שלנו צריכה להיות מאוישת עם מצבה מכובדת ועשירה של אנשים, כפי שרמז אותו מינצברג במסיבת העיתונאים שלו. הכי רחוק מהטביביזם שחוסך כסף במקומות האלה ומרכז את הכוח סביב איש אחד או שניים לרוב, עם אנשים שמגיעים לתפקידם קודם כל דרך משרת אמון ורק אחרי זה על פי רמת ההתאמה שלהם.
ההודעה הרשמית על שורת המינויים הראשונה של קבוצה הרכישה החדשה כללה התמקדות בשני דברים נוספים: סקאוטינג ושכלול שיטות האימון – שני מושגים זרים לטביביזם. על פיו, סקאוטינג היא בעיקר טביעת עין של אדם עם חושים חדים ושליטה אבסולוטית בשחקנים שנפלטים מהקבוצות הגדולות, ויועצים זרים לשיטות אימון הם בדרך כלל עצם בגרון למאמנים ישראלים והבעלים שמנהלים אותם מרחוק. אם המדע החדש איתו מגיעים הבוסים באדום ידע לדוג את המציאות שיש בכדורגל בישראלי; אם חברות הסקאוטינג האלה יגלו את האצילי התורן שהגיע עד ראשון לציון או זהבי החדש שאיכשהו משחק ברמת השרון – הצורך שלנו, שלא לומר התמכרות, בדמויות המפוקפקות שמחפשות אותם כעת, ילך ויפחת. פחות אינסטינקטים, יותר מחשבה. פחות הימורים, יותר הגיון.
קשה שלא לשער שתכנית העבודה של דייויד מינצברג היא לשפר את המוצר שנקרא הפועל ת"א ולמכור אותו ברווח בעתיד הלא רחוק. כמה כסף זה יכניס לו ומה האינטרס העיסקי של בעלי המניות – זו שאלה מרתקת, אבל לא בטוח שתעניין אותנו בעתיד. אם תכנית העבודה הזו תצליח, מחברת הסקאוטינג ועד המכירה העתידית – הכדורגל הישראלי ירוויח לפני כולם. הוא ירוויח רעיון חדש, גישה אחרת ואופק להרבה מאוד מועדונים שהולכים לישון בליגה עם ברק אברמוב, אבל מרטיבים בלילה מחשש מעוד משה חוגג.
מינצברג. הצלחה שלו תהיה הצלחה גם לכדורגל הישראלי (ניר קידר)