קרדיט: Per Haljestam-USA TODAY Sports
דקה ו-15 שניות. זה כל הזמן שלקח לינאל אשמוז כדי להכניע את סאם פטרסון הבריטי בקרב הבכורה שלו ב-UFC. כמעט שבוע חלף אחרי הניצחון המדהים של הישראלי בן ה-27, ואחרי כמה ימים של חגיגות, אשמוז חזר לארץ מלונדון, וגם לאט לאט נוחת לקרקע.
"הדבר הכי משמח קודם כל אחרי קרב כזה, זה שיצאתי בריא", שיתף אשמוז בראיון שערך עם ערוץ הספורט, מספר ימים אחרי הניצחון הגדול, "זה באמת ההישג הכי גדול. בסוף אנחנו נכנסים לזירה והולכים מכות, והרבה דברים יכולים לקרות, ככה שהבריאות עומדת לפני הכול. נכנסתי לקרב עם הרבה מאוד אמונה בעצמי, ובסוף אני גם שמח שהצלחתי להראות לאנשים מה אני מסוגל".
אשמוז, שגדל ביישוב הצ'רקסי שבצפון, כפר כמא, החל את דרכו באקדמיה של דני חזן לאומנויות לחימה, אשר נמצאת בקריית שמונה. הלוחם הצעיר התאמן ונלחם בשנים האחרונות במסגרת ה-PFL, ליגת MMA נוספת הפועלת בארה''ב, וכבר בשנה שעברה ציפה לקבל את החוזה לקרב הראשון שלו ב-UFC, אך דברים לא הסתדרו על פי התוכנית.
"ניסיתי להתקבל דרך תוכנית ה'קונטנדרס' של דיינה וויט", סיפר אשמוז, "בחודש מאי שלחו לי הודעה שיש לי חוזה, ורק צריך להכין אותו, כשהתכנון לקרב הוא לאוגוסט. טסתי לניו ג'רזי ביוני כדי להתחיל מחנה אימונים לקרב, ועובר שבוע, שבועיים, ואני לא מקבל מהם תשובה, התחלתי לשאול את המאמן, הסוכן שלי, מה קורה", הרחיב אשמוז, "חשבתי שאולי לא הצליחו למצוא לי יריב, אבל ראיתי איך לאט לאט מקומות לקרבות אחרים נסגרים. לצערי בסוף אמרו לי שאין מקום, ונאלצתי לחזור לארץ. המשכתי באותה שגרה, התאמנתי כמו שצריך ועבדתי במקביל, אבל באמת אחרי תקופה חזרו אליי וקבעו איתי קרב. דברים אולי לא קרו כמו שציפיתי, אבל בסוף הכול הסתדר".
ועל הנייר, הדברים הסתדרו בדרך הכי יותר נוצצת שיכולה להיות. למרות שאשמוז פגש בלונדון יריב שגם שערך את הבכורה שלו ב-UFC, הוחלט להציב את השניים כאחד הקרבות הראשיים של הערב, "זה משהו שלגמרי הפתיע אותי. חשבתי על זה שאף אחד לא מכיר אותי, והייתי בטוח שישימו אותי כאחד המתחרים הראשונים, אבל השתדלתי שלא להתייחס לזה ובסוף להתכונן כמו שצריך לקרב".
והיריב שפגש אשמוז באותו ערב בלונדון הגיע כפייבוריט ברור. לא רק הבדלי הגובה הברורים שהיו לטובת הבריטי, אלא העידוד הדוחף מצד הקהל המקומי: "לא רק הקהל, אלא גם ההימורים היו לטובת פטרסון", סיפר איש איגוד ה-MMA הישראלי, עדי כפיר. "צריך גם להיות כנה ולהגיד שינאל, בניגוד ללוחם כמו נתן לוי, לא סומן מגיל צעיר בהבטחה גדולה, והפייט המדהים שהוא נתן באותו קרב זה רק מגדיל את גודל ההישג, ועד כמה הוא פסיכי".
בתקופת הקורונה אשמוז החליט שהוא לוקח את עצמו בידיים, ובזמן ששהה במחנה אימונים בארה''ב התחבר למאמנו לשעבר של הסופרסטאר, חאביב נורמאגמדוב. מוראט קשטוב, שאימן בזמנו את אחד הלוחמים המפורסמים בעולם, פנה בעצמו לאשמוז, והשניים החלו באימונים אינטנסיביים לקראת ההזדמנות הראשונה של הישראלי בסבב.
וההכנות אכן השתלמו לאשמוז, כשהנוקאאוט המדהים שלו עורר גלים בתוך ה-UFC, כשמבחינתו הוא לא היה מופתע מהתוצאה. "אני הגעתי לקרב הזה במחשבה שאני הולך לנצח בנוקאאוט. פטרסון מתחרה טוב, יש לו יכולת, אבל ידעתי שהתחרתי בעבר מול לוחמים לא פחות טובים ממנו. בתוכנית קרב לא רציתי להגיע לנקודה שאני צריך להיאבק מולו, ובסוף הנוקאאוט גם הגיע קצת יותר מהר ממה שחשבתי", סיפר אשמוז.
התמונות שבהן נראה הלוחם הלוחם הבריטי מבולבל ומטושטש אחרי סדרת האגרופים של אשמוז הפכו אותו לשם החם של הערב, שאף הביא את אחד מכתבי ה-MMA הגדולים בעולם, אריאל חלוואני, לארח אותו בפודקאסט שלו. "אחרי הקרב ראיתי שקיבלתי מחמאות מאנשים כמו מייקל ביספינג ודניאל קורמייהמ ואין מה לומר, זה משמח לשמוע דברים טובים מאנשים כאלה".
אך מבין השורות, אפשר להבין שלא התהילה הגדולה היא שעומדת לנגד עיניו. כמו מרבית לוחמי ה-MMA, גם אשמוז נמצא עוד בנקודה שהוא עדיין צריך להילחם, תרתי משמע, כדי שהספורט יהיה לפרנסה העיקרית, והיחידה שלו. "בשנה האחרונה עבדתי כעצמאי, גם בשיפוצים וגם בבניין. אני עובד כל החיים, גם כשהייתי ילד עבדתי, ומאז שאני לוחם אז הייתי מנהל שגרה של יציאה למחנות אימונים בארה''ב לתקופה של חודש וחצי, ושם אני רק מתאמן. כרגע הדיבור לקרב הבא הוא לאיזור חודש יולי-אוגוסט, והמטרה זה להמשיך באותה דרך, כדי שבעתיד באמת אני אהפוך את ה-MMA לפרנסה המרכזית שלי".
כמי שגדל בכפר קטן בצפון הארץ, לא נחשב להבטחה גדולה בתחום, ושילב בין "דיי ג'וב" לספורט, ברור שאשמוז ראוי להיקרא "מודל לחיקוי", אך כאשר נשאל על כך, ענה הלוחם במבוכה: "לא יודע אם הייתי קורא לעצמי ככה. בסוף אני לא יודע אם אני יכול להגיד לכל אחד שהוא יכול להשיג את מה שהשגתי, כי אנשים מגיעים ממקומות שונים, עם סיפור חיים שונה, זה מאוד תלוי" סיכם ינאל, שעל אף הצניעות, לא חשש מלדבר על המטרה הגדולה: "מבחינתי, זאת רק ההתחלה. אם שואלים אותי על חלום, אז אני מקווה שעוד שנה שנתיים, גג שלוש, אני כבר אגיע לקרב על חגורה"