אייל ברקוביץ': "הייתי צריך לסיים את הקריירה במכבי חיפה"

גם היום אין אחד בישראל שלא מכיר את אייל ברקוביץ'. לשונו החדה והסגנון האותנטי שלו הפכו אותו לאיש תקשורת ופרשן מוביל. אבל עבור מי שנולד לפני שנות ה-2000, הוא היה ידוע בגלל דברים אחרים: הדריבל, המהירות ובעיקר המסירות שבכל פעם גרמו לך להגיד "איזה גאון!". למי שפיספס את ברקו בגדולתו, יכול ללכת ליוטיוב ולראות למה הוא כונה קוסם. בראיון ל"זו אגדה", משדר העצמאות של ערוץ הספורט, עבר ברקוביץ' על התחרות בקריירה וסיפר על האירועים המשמעותיים בדרכו המיוחדת.

תחילת הדרך בכדורגל
"גדלתי במחלקת הנוער של זאב ונורית ברקוביץ'. הם תמכו בי ולאורך כל הדרך. הבאתי למכבי חיפה כישרון והיא נתנה לי את הבמה. מי שעבד איתי, לימד אותי, הדריך אותי וביקר אותי זה אבא שלי, שלא עזב אותי מגיל 0. הוא צריך לקבל את הפרס ולא הקבוצה שגדלתי בה. אבא שלי אמר לי שבגלל שאני קטן פיזי, אסור לי להיכנס לקרבות מגע ולתאקלים. יפצעו אותי ולא אצליח לבטא את היכולת שלי. לכן הוא אמר לי שאני צריך לרוץ כל המשחק בשביל שהכדור יגיע אליי כמה שיותר וכשהוא מגיע אליי, ארגיש חופשי. זו היתה הגדולה. מכבי חיפה נתנה לי את הבמה. אני יכול לציין גם שני מאמנים שהלכו איתי לאורך כל הדרך - אשר עלמני וג'וני הארדי. במשך העשור שהייתי בתור ילד, העיפו אותי הרבה פעמים. היו אנשים שהתנכלו אליי. אמרו עליי שאני קטן, שאני לא אגיע לשום מקום, אין לי עתיד. לא הייתי ילד בעייתי, אבל חיפשו אותי בדברים קטנים. לא אהבו את זה שאבא שלי התערב. אבא שלי אמר לי תמיד לשחק כדורגל ושהוא יעשה את המלחמות".

המעבר לבוגרים וההצלחה המיידית
"אמציה לבקוביץ' העלה אותי להופעת בכורה בבוגרים בשנת 89'. שיחקתי עוד כמה דקות בכמה משחקים ושנה אחרי זה כבר הגיע שלמה שרף. גם איתו בהתחלה היה מאוד קשה. הוא רצה לשלב אותי לאט, אני רציתי לשחק מהר. יום אחד אני ושלמה רבנו ועזבתי את הקבוצה. זה לא היה פשוט. הוא אמר לי שאהיה מחליף כל החיים. היה מחנה אימונים בטבריה והגענו לשם עם מכוניות, אז קמתי והלכתי. רק שכחתי שהכדורים אצלי באוטו. מנהל הקבוצה התקשר אליי ואמר לי שהשארתי אותם בלי כדורים, אז חזרתי".

איך השחקנים הוותיקים קיבלו אותו
"אני התקבלתי דווקא 'יפה'. ראובן עטר נתן לי סטירה בסיבוב הראשון. פשוט לא מסרתי לו מתי שהוא רוצה. זו היתה קבלת הפנים. ליאור רוזנטל ועופר מזרחי אימצו אותי. היו קליקות. אבל בסוף אותה שנה, לקחנו דאבל. נבחרתי לתגלית העונה, הפכתי לשחקן הרכב. אף פעם לא הרגשתי לחץ. מה שגרם לי להצליח זה שרציתי להוכיח לכל מי שאמר ש'אייל הקטן לא יצליח'. זה מה שגרם לי להצליח".

רגעי האושר אחרי הזכייה בגביע ב-93'
"הייתי מאוד מאושר. אין הרבה רגעי אושר עבור כדורגלן. אפשר לספור אותם על יד אחד. בקריירה ארוכה יש הרבה אכזבות וקשיים. זה היה הגביע השני והיה משחק קשה מול מכבי ת"א. הבישול לשער הניצחון? מגיע קרדיט לאשר עלמני. תמיד ההורים וכולם סופרים את הגולים, הוא תמיד היה לוקח אותי לצד ואומר לי שהבישולים שווים יותר מהכל. זה שמבקיע מקבל את הקרדיט, אבל בתוך תוכך אתה יודע שבלי המסירה הגאונית הזו, הוא לא היה מבקיע. מי שמבקיע גם מעריך את זה. כל השחקנים שבישלתי להם, אומרים 'אייל היה סופרסטאר'. עשיתי אותם יותר טובים".

הניצחון 0:5 על מכבי ת"א
"אם מדברים על בישולים, אז השער שפתחתי רגליים לאלון מזרחי... זה הבישול הכי גדול שלי בחיים. זה בלי לגעת בכדור. אף אחד לא ציפה. אני היחיד שראיתי את זה על המגרש. הייתי עם הגב לאלון מזרחי. במפגשים בין מכבי חיפה למכבי ת"א, גרנט תמיד היה שם עליי שומר אישי. הוא ידע שהכי קשה לי עם עמית לוי. הוא לא היה שחקן גדול, אבל הוא היה רץ מרתון. אברם ידע שאני לא מפסיק לרוץ והוא היחיד שאני לא יכול להתיש. לא יודע מה קרה לאברם, באותו משחק הוא החליט שהוא שם עליי את נועם שהם. יש לו טכניקה מעולה, אבל הוא לא היה יכול לשמור עליי. אני ניצלתי את זה כדי לתת הצגה. שלושה ימים אחרי זה התחתנתי והיתה לי מחויבות לנצח. הזמנתי את כל שחקני מכבי ת"א ואת אברם. בראיון שאחרי המשחק, אמרתי שהוא טעה והוא נעלב ולא בא לחתונה. לטעמי זו היתה העונה הכי גדולה של קבוצת כדורגל בישראל".

איבוד האליפות למכבי ת"א והמעבר לאירופה
"אחרי שתי אליפויות ושלושה גביעים וזכייה בשחקן העונה ובתגלית העונה, הרגשתי מיצוי והרגשתי שמאוד קשה לי לשחק בישראל, כי שמרו אותי אישית. אז לא היו שופטים שהיו מוציאים צהובים ואדומים. היה מאוד קשה. הרגשתי שאם אני לא עוזב, אני יכול לרדת למטה. התחלתי לחפש את דרכי לחו"ל. פיני זהבי אמר לי לא לדאוג. פתאום רביבו נתן עונה מטורפת וביום בהיר הוא נמכר לסלטה ויגו. אני נשארתי בחיפה עצוב. זו הפעם הראשונה שקינאתי בחיים רביבו. אמרתי 'למה הוא יצא ואני נתקעתי במכבי חיפה?'. התסכול הזה גרם לי להבין שאני לא יכול להישאר יותר. שלחו אותי למבחנים בסאות'המפטון. היה מחנה אימונים של עשרה ימים ונתתי הצגות. הייתי כוכב. גראם סונס קרא לי ואמר לי שאני כישרון בלתי ייאמן, אבל יש בעיה אחת - אתה קטן פיזית. רוצים שאהיה עוד שנה במכבי חיפה, אתחזק ואחרי זה יקחו אותי. ואז ידעתי שיש פה קומבינה. מכרו את רביבו ולא רצו גם למכור אותי. כמו שיגיד למסי שהוא קטן פיזית. חזרנו לארץ, כל הדרך בכיתי. אמרתי לאבא שלי שאני לא משחק יותר במכבי חיפה. אני עושה שביתה איטלקית. עמדתי על המגרש. אמרתי לגיורא שפיגל שאני לא נשאר בחיפה. גיורא היה הכי גבר. הוא אמר לי שאני צודק. למזלי הטוב, סאות'המפטון הפסידה את כל חמשת המשחקים הראשונים והיו צריכים מישהו שיושיע אותם. קיבלתי טלפון מפיני שאמר לי 'תעלה על המטוס'".

ההצגה ב-3:6 מול מנצ'סטר יונייטד
"אם זה היה קורה היום, תחשוב איזה הד היה לזה. זו ההצגה הכי גדולה של שחקן ישראלי בחו"ל. היו הרבה שחקנים גדולים בישראל. בניון הבקיע נגד ריאל מדריד, שזה הכי יוקרתי. הצגה במשך משחק שלם.. אני לא חושב שהיה דבר כזה. זו לא שחצנות, זו עובדה. אחרי המשחק אתה מקבל את הבקבוק שמפניה, אבל אתה לא מרגיש את ההד של הדבר הזה. לא הבנתי איפה אני נמצא, היום אני מבין. חזרנו למלון ואין טלפונים, אתרי אינטרנט, אין כלום. אתה מחכה לעיתון. פקידת הקבלה אמרה לי שיש לי טלפון מישראל ודיברתי עם עיתונאים מישראל במשך שבע שעות. כל רגע הגיע עוד טלפון. אז התחלתי לעכל שמשהו גדול קרה. היה הרבה יותר קשה לשחק לפני 20 שנה באנגליה. אתה מאוד בודד. אתה רוצה להרים טלפון לארץ, עולה לך 150 דולר שיחה. סבלתי מאוד כי אני מאוד חברותי. זה הכניס אותי לדיכאון".

המעבר לווטסהאם
"היתה לי שנה מדהימה באנגליה, כבר מכירים אותי. חזרתי מההשאלה למכבי חיפה, ואז קיבלתי הצעות מכל מיני קבוצות. היתה הצעה מסאות'המפטון, מטוטנהאם ומווסטהאם. החלטנו שאנחנו הולכים לטוטנהאם כי זה המועדון הכי גדול, כי זה לונדון וכי הם מזוהים עם יהודים. פיני מאוד רצה שאלך לווסטהאם כי המאמן הארי רדנאפ מאוד אוהב אותי ובטוטנהאם יש מאמן הגנתי. טסתי לחתום לשלוש שנים בטוטנהאם על חוזה של 350 אלף ליש"ט לשנה. זה היה הרבה מאוד כסף אז. לפני הנחיתה, פיני שאל אותי אם אני בטוח שאני רוצה טוטנהאם כי הארי רדנאפ מאוד רוצה אותי. ואז הוא אמר לי 'אם אני יורד מהמטוס ו-ווסטהאם משלמת לך פי 3 או פי 2 וחצי וחוזה ארוך יותר... תחשוב על זה?'. אמרתי לפיני שאף אחד לא ייתן לי את הסכומים האלה. כשנחתנו, הוא הלך לעשות שיחת טלפון, חזר ואמר לי שווסטהאם נותנים לי 14 אלף ליש"ט לשבוע, חוזה לחמש שנים. כפול כסף, עוד שנתיים. אמרתי שאני לא יכול לסרב לדבר כזה, אבל מה אומרים לטוטנהאם? הוא אמר לי לפוצץ את השיחות מולם וללכת. דיברתי עם המאמן, ג'רי פרנסיס והוא אמר לי שהוא רוצה אותי והוא מייעד לי תפקיד חשוב ושאני אעשה המון הגנה. עשיתי כאילו אני מתקשר לאבא שלי ואמרתי לו שלא מתאים לי לעשות הגנה, אני פליימייקר ואני רוצה לחשוב על זה עוד כמה ימים. הם היו המומים. פיני זרם עם ההצגה. במלון ליד חיכה לי הארי רדנאפ עם המנכ"ל. זו היתה החלטה אדירה של פיני זהבי. רדנאפ נתן לי לשחק את הכדורגל שלי. נתן לי חופשיות, נתן לי קרדיט, אמר לשחקנים למסור לי את הכדור. זה עשה אותי כוכב באנגליה".

למה לא שיחק באחת מהגדולות באנגליה?
"פה היה הכעס שלי על פיני. אחרי ווסטהאם נחשבתי לכוכב באנגליה. אז היתה את התקרית עם הארטסון ולא הייתי יכול להישאר שם יותר. המועדון לקח את הצד שלו. גם גדל ילד בשם ג'ו קול, שרצו שהוא יהיה הפליימייקר. זה גרם לי להבין שאני צריך לעזוב. ציפיתי שפיני ייתן לי הצעה מאחת הגדולות".

התקרית עם ג'ון הארטסון
"זה סיפור מטורף. אין כניסה לעיתונאים ולצלמים לאימונים. פשוט באו לעשות עליי כתבה. היה משחק מול סאות'הפטון ורצו לדבר על המעבר שלי. ג'ון היה החבר הכי טוב שלי בקבוצה. הבעיטה שלו היתה לכתף וזה עבר לפנים. אם הוא באמת היה בועט לי לפנים, הוא היה שובר לי את הפנים. הוא היה חזק מאוד. זה היה מבייש, לא קלטתי שצילמו את זה. לא הייתי יכול להרים את היד מהמכה. היו לי בעיות בכתף. יום אחד אני בא לצאת מהבית ואני רואה משאיות של סקיי ליד לבית. אמרתי לעצמי 'פאק, מה קורה פה?'. זה התפרסם ונהיה בלאגן גדול. ווסטהאם לא טיפלו בזה כמו שצריך. הרגשתי שהם לצידו".

ה-0:5 על אוסטריה
"ההופעה הכי מרגשת בקריירה שלי. לעולם לא התרגשתי כמו במעמד הזה. היתה אווירה מטורפת ברמת גן. היו משחקים טובים לנבחרת, פה התחבר הכל. כולם נתנו הצגה. הלך לנו קשה והגול הראשון פתח את הכל. אפילו שלח התחיל לעצור כדורים על החזה. הרגע שעזבתי את כר הדשא ב-0:5 וכל האצטדיון על הרגליים שר 'הוא קוסם', זה הרגע הכי מרגש בקריירה שלי".

ה-2:3 בפארק דה פראנס
"זו היתה הצגה של שחקן אחד. של רוני רוזנטל. אמנם ואני וראובן קיבלנו הרבה קרדיט על זה, אבל אם נסתכל על זה מקצועית, רוני בישל את שלושת השערים. אין היום שחקנים עוצמתיים כמוהו. זה משחק שרשום על שמו. זה היה משחק פרידה משלמה (שרף), הוא נתן לנו לטייל בשאנז אליזה והגעתי למלון עם שטיח סיני שקניתי אצל אבא של אשתו של מרקו בלבול. הוא אמר לנו 'חבר'ה, זה משחק אחרון, תיפרדו ממני יפה, שלא נושפל' ותראה מה קרה. אני בכלל נכנסתי מחליף. אני זוכר שרבתי עם שלמה, ביקשתי ממנו להכניס אותי והוא ענה לי 'לך מפה, פישר'. אחרי זה שלמה קיבל חוזה ל-10 שנים".

סיפור נעלי הריבוק מנבחרת הנוער
"היה משחק כפול נגד אוסטרליה על אליפות העולם, אבל היתה מלחמת המפרץ. החליטו בפיפ"א ששני המשחקים יהיו באוסטרליה. זו היתה טיסה ארוכה מאוד. קראו לקפטן ולמאמן לתא הטייס, ושלחו אותי למרות שלא הייתי קפטן. בא אליי מנהל הטיסה ואומר לי 'אחד השחקנים גנב נעלי ריבוק בדיוטי פרי. המטוס לא ממריא עד שהנעליים לא פה'. היו לי כמה מועמדים. באתי לראשון ואומר לו 'תביא את נעלי הריבוק שגנבת'. הוא מסמן לי 'מאחורה'. הלכתי למועמד השני ואמרתי לו להביא, אחרת אנחנו לא ממריאים. אחרי שכנוע קטן, הביא לי שני זוגות. ביקשתי גם את השלישי והוא ענה לי 'זה עליי'. כשנחתנו בבנגקוק, הוא ירד יחף. לא הבינו למה. השם שמור במערכת".

ההפסד 5:0 לדנמרק
"זה לא היה קשור לנערות ליווי. יחסי הכוחות היו ברורים, הדנים היו בכמה רמות מעלינו. היו נבחרת אירופאית, חזקה, ביתית. במשחק הראשון קיבלנו גול בדקה הראשונה-שניה, שזה פיצץ אותנו. לא היינו שם".

המעבר לסלטיק
"קיבלתי הצעה בכסף גדול. לא קיבלתי הצעה מהגדולות באנגליה, דחקו אותי לפינה... זה היה יותר מכפול ממה שהרווחתי באנגליה. לא הייתי יכול לסרב. זו היתה הטעות. זו הליגה הכי גרועה בעולם, נוראית. סלטיק וריינג'רס מועדוני פאר, אבל הליגה היא סבל. אתה משחק כל הזמן נגד קבוצות שנחותות ממך בהרבה".

התנועה המגונה לאוהדי סלטיק
"הודחנו מהגביע ע"י קבוצה קטנה ופיטרו את המאמן שהביא אותי. הגעתי למשחק הזה ו-60-70 אלף צופים שורקים לי בוז בכל נגיעה רצו שאלף יחד עם המאמן. בתוספת הזמן במצב של 2:2, קיבלתי כדור, הקפצתי מעל השוער, ניצחנו ותוך כדי הריצה אני שומע בוז ואז עשיתי להם את התנועה וגמרתי שם".

המעבר לליגה השניה באנגליה
"מרטין אוניל שם אותי ביציע בסלטיק. חיפשתי דרך חזרה לאנגליה כי בסקוטלנד אי אפשר היה למצוא. מי שהציל אותי היה גראהם סונס שלקח אותי לכמה חודשים בבלקבורן. אחרי זה קיבלתי טלפון מקווין קיגאן שרצה שאנהיג את מנצ'סטר סיטי ואעלה אותם ליגה והמשכתי איתם בפרמיירליג".

הצמד נגד נוריץ'
"אני זוכר את המשחק בגלל שני דברים - אמא שלי היתה ביציע ואחרי הגול הראשון רצתי אליה. בנוסף, מאיר חבר שלי היה בא איתי למשחקים. אחרי המשחק ישבתי בלאונג' ופתאום מאיר קפץ עליי. חשבתי שהוא קפץ עליי בגלל שהייתי טוב, הוא אומר לי 'אתה לא מאמן, הרוותי 2,800 ליש"ט. שמתי 'בט' שאתה מבקיע צמד ומנצחים 1:3'. אני לא אשכח את זה".

לא מסתדר עם קווין קיגאן
"אני הייתי הכוכב של מנצ'סטר סיטי. קיגאן מאוד אהב אותי, אבל הוא החליט להביא שני שחקנים צרפתים ולשים אותי בצד. כל הזמן היו שם עסקאות... אני מאוד כעסתי עליו. מכינור ראשון הפכתי לשחקן שבקושי נמצא בסגל. ואז רבתי איתו, הסתכסכנו ועזבתי. במשחק הראשון בפורטסמות' נתתי הצגה מול מנצ'סטר סיטי ושאלו אותי למה עזבתי. אמרתי בגלל התינוק קווין קיגאן'".

החזרה לישראל
"מיציתי באנגליה אחרי 10 שנים. הרגשתי שאני לא שמח שם. המועדון האחרון שלי היה באנגליה היה מועדון קטן, התנאים לא היו טובים. לא היה לי כיף. היה לי חוזה לעוד שנה וחצי בפורטסמות'. הייתי שם שחקן לגיטימי. במשחק האחרון טסנו לליברפול ולא הייתי בהרכב. פיגרנו 2:0 והארי רדנאפ הכניס אותי בדקה ה-65-70, בישלתי שני גולים באנפילד. 2:2. בדרך חזרה התחילה סערה. הגענו לנמל התעופה, וזה היה מטוס של שורה אחת ולי יש פחד טיסות. נדרתי נדר שאם אנחנו נוחתים בשלום, סיימתי עם חו"ל. אומר להארי שייתן לי חצי מהכסף והלכתי".

החתימה במכבי ת"א
"רציתי לחזור למכבי חיפה, יענקל'ה ורוני לוי לא רצו. אני הייתי צריך לסיים את הקריירה במכבי חיפה. זה היה טבעי, הקהל רצה וכולם רצו. הרגשתי שאני רוצה לשחק עוד שנה כדורגל, קשה לי לפרוש. מכבי חיפה לא רצו אותי ואז קיבלתי טלפון מדייויד פדרמן. הוא התקשר, וזהו. לא הצלחנו מקצועית כי היו יותר מדי כוכבים והיינו מבוגרים. היה שם סלט אחד שלם".

השער נגד מכבי חיפה
"למרות שלא היתה שנה טובה מקצועית, יש לי פינה חמה בלב למכבי ת"א. איבדתי את הרגש למכבי חיפה. היא פגעה בי, בילדים שלי, באח שלי, באבא שלי".

עדיין חולם לאמן את הנבחרת?
"עבר החלום, אבל אם יציעו, אני אקח. הרבה שחקני עבר קיבלו את הנבחרות שלהם בלי לאמן וכל המאמנים עם הרקורד לא הביאו אותנו לשום מקום, אז אולי ננסה משהו אחר. גם כל המאמנים האחרונים של נבחרת ישראל... לא אימנו לפני, כולל אלון חזן עכשיו".

הבנים שלו
"אני רוצה שיהיו שחקני כדורגל, שיפרצו. אני לא מצפה שיגיעו לרמות שלי. רק שיגשימו את החלום ויהיו שחקני כדורגל מוצלחים. זה מביא להם אושר, זה החלום שלהם".

הרכב החלומות שלו
"פיטר שמייכל, ריו פרדיננד, איאן רייט, רובי פאולר ופאולו די קניו".