האזינו לבוז מאנפילד בראש העמוד >>>
אנגליה לבשה חג ביום שבת האחרון, והעולם כולו צפה בטקס ההכתרה של צ'ארלס למלך החדש. מדובר באירוע היסטורי, מרגש עבור חלקים רבים במדינה, ורגע של גאווה לאומית. כחלק מהחגיגיות, הוחלט כי ההמנון, God Save The King, ינוגן בפתיחת כל משחקי הפרמיירליג אתמול, אבל באצטדיון אחד, שמייצג עיר אחת, ידעו מראש שההחלטה הזאת לא תעבור בשלום.
את הבוז הצורם, מחריש האוזניים, שנשמע באנפילד, אי אפשר היה לפספס. אוהדי ליברפול הבטיחו כי לא יכבדו את ההמנון ביום הגדול של הממלכה, ועמדו במילתם. כעת, בואו ננסה להבין את שורשי הסכסוך בין העיר הצפון אנגלית לבית המלוכה, ובכלל לממסד האנגלי, שרבים מתושבי ליברפול לא רואים עצמם כחלק ממנו.
נושא ההתנגדות לבית המלוכה האנגלי הוא בשורשים של העיר ליברפול, כעיר של מהגרים איריים. אם תדברו עם אוהדי הקבוצה ילידי העיר, תשמעו מרבים מהם שמבחינתם, העיר היא לא חלק מאנגליה. "אנחנו סקאוזרים, לא אנגלים", היא אימרה נפוצה מאוד באנפילד. העיר ששוכנת לגדות נהר המרסי, היא אמנם שכונה בצפון מערב אנגליה, אבל תרבותית, רבים מתושבי העיר רואים עצמם חיים באוטונומיה משם עצמם. המבטא הסקאוזרי, זכר לשורשים האיריים של העיר, היה במשך שנים נושא ללעג עבור אנשים רבים באנגליה.
ביקור של כמה שעות בעיר ליברפול, יספיק כדי ללמוד על האופי השונה של תושבי העיר לעומת אנגליה שאנחנו מכירים בלונדון. מדובר בקהילה הרבה יותר חמה, מחוברת, עם מאפיינים שבטיים. בחלקים אחרים באנגליה, רואים את תושבי העיר כבכיינים הטוענים לקיפוח תמידי. בליברפול, הם מתייחסים לעצמם כמשפחה. עוד בגמר הגביע של 1965, אוהדי הקבוצה שינו את ההמנון ושרו 'God Save Our Team', אבל המשבר הגדול בין תושבי העיר למדינה, הגיע בשנות ה-80, עשור שיצר שבר שעד היום לא התאחה.
מאי 1983, אנגליה נשלטת על ידי מרגרט תאצ'ר, מי שכונתה "אשת הברזל", ונחשבת לאחת המנהיגות החשובות בתולדות המדינה. אם תשאלו את חלק מתושבי הממלכה, בעיקר בני המעמד הבינוני גבוה ובעלי ההון, היא הצילה את הכלכלה במדינה. אבל המדיניות הקשוחה שלה, שכללה העלת ארנונה ומיסים, הביאה את העיר לשפל כלכלי. "מרגרט תאצ'ר גרמה לליברפול יותר נזק ממה שגרמו מטוסי חיל האוויר הגרמנים", נהגו להגיד בעיר. אבל גם השפל הכלכלי והנזק שגרמה תאצ'ר מבחינת תושבי העיר, היו רק ההקדמה לשבר הגדול באמת. אסון הילסבורו.
"לא המלך שלי". אוהד ליברפול צעיר ביציע (Getty)
על האסון הגדול בתולדות הכדורגל האנגלי ואולי אסון הכדורגל המפורסם ביותר אי פעם, כבר דובר אינספור פעמים. בשנים האחרונות, תוקן העוול ההיסטורי, אותו הובילה מרגרט תאצ'ר, שבחרה להאשים את "אוהדי ליברפול השיכורים" באסון בו נהרגו 97 אוהדים.
הקו הזה היה הרסני כלפי ליברפול כמועדון וכלפי הקהל שלה, שסומן על ידי הממסד. המלחמה האמיצה של תושבי ליברפול לטהר את שמם ושם העיר, הגיע לשיא כאשר ב-2012, ראש ממשלת בריטניה, דייויד קמרון, נשא נאום היסטורי בו אמר: ""אוהדי ליברפול אינם אשמים בכך. אני רוצה להתנצל בפני משפחות ההורגים על שנהגו איתם בחוסר צדק. התנצלות ראשונה עך כך שהראיות החדשות מוכיחות שהמדינה נכשלה בלהגן על יקירהם, וההתנצלות השניה היא על כך שהם נאלצו לחכות כל כך הרבה זמן עד לגילוי האמת".
בליברפול מעולם לא סלחו לתאצ'ר, כאשר בעיר היה גם מי שלא התבייש לחגוג את מותה לפני מספר שנים. תוסיפו לכך את המצב הכלכלי באנגליה ופערי המעמדות, ואין פלא שדווקא ביום בו מוצגים לראווה העושר הבלתי נתפס של בית המלוכה, כאשר יותר מ-20% מתושבי הממלכה חיים מתחת לקו העוני, השנאה והקרע בין העיר למדינה, הופיעו ביתר שאת באנפילד ביום שבת האחרון.