אין הרבה דברים מהנים יותר ממשחקי חמש של פלייאוף היורוליג. במצב של 2:2, אנחנו מקבלים כדורסל אירופי, אולי, בצורה הכי טהורה שלו: תוצאה נמוכה, פיזיות בשיאה, מהלכים מכריעים של שחקנים גדולים ו-40 דקות מלאות דרמה, שכמעט תמיד מגיעות למשחק שיכול ללכת להארכה או להיות מנוצח בהתקפה האחרונה. אותו Devotion משיר הנושא של המפעל בשיאו, ולכן זה גם משחק שונה ברמה הטקטית.
משחקי חמש, או משחקי שבע ב-NBA, הם המקום שבו נגמרת הטקטיקה ומתחילים ה"מדעים", כפי שאוהבים לקרוא להם בכדורגל הישראלי. התחושה למשחק והיכולת לקרוא לפסק זמן בטיימינג הנכון או לעשות חצי התאמה תוך כדי תנועה חשובים יותר מדברים כמו אסטרטגיית משחק, שיטה או מאקרו-כדורסל כזה או אחר. עולים כדי לנצח, וזה בדיוק מה שמכבי תל אביב ומונאקו יעשו הערב (רביעי, 21:00).
אנחנו יכולים להגיד לכם, כבר עכשיו, שמכבי ת"א תפתח עם לורנזו בראון ו-וויד בולדווין. בונזי קולסון גם יעלה בחמישייה, ובעמדת הסנטר כנראה נראה חלוקה בין ג'וש ניבו לרומן סורקין ואלכס פוית'רס, בדומה למה שקרה עד עכשיו. במשחק הרביעי, ה-69:104 הצהוב, ראינו את פוית'רס פותח ואת ניבו על המגרש בזמן הריצה הגדולה של הצהובים. גם אחרי ההנחות האלה, נשארנו עם חור בעמדה מספר 4, אולי נקודת החולשה הבולטת שלהם העונה והעמדה המרכזית אותה הם צריכים לחזק בקיץ. אז מי האופציות שכן יש למכבי ת"א? בואו ננסה לענות.
ג'ייק כהן: הבאנקר
הסדרה שעברה על כהן מעניינת, לא מעט כי הוא מצא את עצמו ערב המשחק החמישי כ-4 ה"קלאסי" הטוב ביותר שיש למכבי תל אביב להציע. ההתקפה שלו לא הייתה שם, בלשון המעטה, במשחקים הראשונים. הוא קלע 0 נקודות ב-0 מ-4 משותף מהשדה במשחקים 1-3 ולא עשה שום פעולה יוצאת דופן, למרות ששיחק כמעט 20 דקות במשחק הראשון וקופל מהפרקט במהירות יחסית במשחקים השני והשלישי.
המשחק הרביעי היה שונה. כהן היה חלק מהריצה הגדולה של הצהובים-כחולים, קלע שתי שלשות חשובות ברבע השני ההוא, והשפיע לטובה בעיקר בהגנה. כהן מצא את עצמו בתפקיד יחסית חופשי בהתחשב בכך שמונאקו (קצת כמו מכבי ת"א) לא בדיוק מתמחה בייצור נקודות מהקו הקדמי ועשה הרבה פעולות קטנות ונכונות.
כהן. הצטיין במשחק 4 (אלן שיבר)
גם אם בתחילת מהלכים הוא נשאר על האיש שלו, בסוף המהלכים הוא הגיע לאיש הזורק והצליח למנוע כמה סלים. בראון ובולדווין היו יכולים להסתכל אחורה, לתוך הצבע, ולראות שיש מישהו שעושה את התנועה כדי לעזור להם. קצת מוזר להתייחס לכהן כסטופר הגנתי ו-help defender, אבל זה בדיוק מה שהוא עשה ברבע השני ומשהו חשוב במיוחד במשחקים כאלה.
גם אם התרומה שלו בהתקפה לא תהיה יוצאת דופן, וקשה לראות אותו קולע שתי שלשות גם במשחק החמישי, ההשפעה ההגנתית חשובה. בין אם זה בתור גוף בצבע (מכבי לקחה יותר ריבאונדים ממונאקו במשחק, 35:46) או ביציאה הנכונה לגארדים. בהתחשב בזה שהוא היה שם בדקות הכי טובות של מכבי ת"א בסדרה - גם במשחק הרביעי וגם במשחק הראשון, בו היה ב-11+ - הוא כנראה ההימור הבטוח ביותר. לכן סביר גם שנראה אותו פותח בחמישייה.
בונזי קולסון: ההפתעה
בונזי קולסון יפתח בחמישייה במשחק החמישי. רוב הסיכויים שזה יקרה כסמול פורוורד, ולאורך כל העונה עודד קטש משתמש בו בחוכמה גם כסמול וגם כפאוור פורוורד. הוא אתלט מצוין ובעל מימדים שמאפשרים לו לשחק ב-2 עמדות (1.98 מ', 102 ק"ג), מה שנותן למכבי את הגמישות הזאת בין משחקים. איזה התאמה שהוכיחה את עצמה לאורך זמן, ומשהו שיכול להוביל למשחק הריצה של הצהובים.
לאורך כל העונה, ובפרט בסדרה הזאת, זה מרגיש כאילו המשוואה מאוד פשוטה. אם מכבי ת"א רצה, מכבי ת"א משחקת טוב. אם היא עומדת, היא נתקעת. יכול להיות שבמשחק חמש, בטח בהתחשב בחוסר הניסיון של הקבוצה ושל רוב שחקניה במעמדים האלה, הפתרון יהיה הרכב של בראון, בולדווין, דרון היליארד, קולסון וניבו. אלה אולי 5 שחקני ההתקפה הטובים ביותר של מכבי ת"א ולכן ראינו את קולסון מקבל לא מעט דקות כפאוור פורוורד.
הוא פתח ברוב הסדרה כסמול פורוורד ועבר לדקות מסוימות לפאוור, ובחלק מהמשחקים (השלישי והרביעי) זה נראה טוב מאוד. אני חושב שבכל אופן כדאי למכבי לנסות לחפש אותו כבר ברבע הראשון כדי שייכנס למשחק בצורה טובה יותר, ואז לנסות את ההרכב הזה. השילוב של בראון-בולדווין-היליארד-קולסון שיחק 17 וחצי דקות ביחד בסדרה, וב-7+. מדגם קטן ונתונים לא רעים בכלל.
קולסון. שחקן מגוון (אלן שיבר)
אבל יש סיבה שאלה רק 17 וחצי דקות מתוך 200. מונאקו קבוצה גדולה יותר, וכשמוסיפים את יתרון הביתיות וההשפעה האפשרית שלו על השיפוט אז הם פשוט יכולים לאכול את מכבי ת"א מתחת לסל. כשיש ליריבה את דונטה הול, דונטאס מוטיונאס וג'רון בלוסונגיים, בנוסף לג'ון בראון שיכול לשחק גם כסמול פורוורד, הם יכולים פשוט לכתוש את הצהובים בצבע. לכן זה אולי ההימור המפתה ביותר, וכזה שיכול לשנות את המומנטום של המשחק, אבל כזה שיכול למצוא את עצמו מוחלף אחרי ריצת 6:0 ופסק זמן נואש של קטש. כאוהד כדורסל כיף לראות אותם ביחד. אם הייתי אוהד מכבי ת"א? אולי קצת פחות.
האס? ג'רל מרטין
ג'רל מרטין, על פניו, הוא הפאוור פורוורד הקלאסי של מכבי תל אביב. 2.06 מ' שיכול לשמור ולכאורה גם לספק ריווח, ואחרי שהתקשה במשחקים הראשונים קיבל אמון מעודד קטש במשחק הרביעי. הוא לא היה רע, אבל גם לא היה יותר מדי טוב. בסופו של דבר הוא נקלע לבעיית עבירות, ירד לספסל וכהן, שהחליף אותו, הצליח לברוח ל-20 הפרש.
מצד שני, כולנו יודעים מה קורה כשג'רל מרטין מתחמם. היו משחקים בהם הוא קלע שלשות חשובות וכל הקבוצה נראתה יותר טוב, והוא יכול לספק למכבי איזון בין ריווח (36.4% מהשלוש בעונה הסדירה) לסייז. על הנייר זה מה שהם צריכים, אבל בפועל מרטין עם 14 נקודות, 14 עבירות ו-1 מ-15 מהשלוש בסדרה. בכנות, בהתחשב בכך שקטש הולך לקצר את הרוטציה, יש סיכוי לא רע שהוא בכלל לא ישחק.
מסיבת כבדים: רומן סורקין ואלכס פוית'רס
אני לא חסיד גדול, בלשון המעטה, של ההרכבים עם שני הגבוהים הקלאסיים. גם קטש לא. ג'וש ניבו ורומן סורקין עם אפס דקות משותפות בסדרה, בזמן שניבו ופוית'רס עם שלוש דקות משותפות וסורקין ופוית'רס עם קצת פחות מ-12, מעט מאוד. בהתחשב בכך שבראון ובולדווין צריכים ריווח כדי ליצור בצורה טובה, ובזה ששלושת הסנטרים של מכבי קלעו העונה, ביחד, ארבע שלשות, יש כאן בעיות התקפיות גדולות.
אבל פה, בדיוק, נכנסים "מדעי הכדורסל" של משחק חמש. אם אנחנו רואים שהמשחק מתפתח פתאום לקרב דחיקות ומרתון פיק-נ'-רולים פיזי, יכול להיות שדווקא השימוש בשני גבוהים וחסימות ללא הרף יהיה הפתרון. קשה לדמיין את זה, אבל זה עוד קלף שקיים על הספסל של עודד קטש. ניסיון להשיג יותר ריבאונדים, לסגור יותר חזק את הצבע בהגנה ולהרגיש שדווקא לשחק עם שני סנטרים זה מה שיכריע. זה לא צמד שצריך לפתוח במשחק החמישי, וסיכוי לא רע שהם גם לא ישחקו בכלל זה לצד זה, אבל זאת אופציה.
מרטין. האופציה הקלאסית (אלן שיבר)
בסוף זה מה שחשוב, האופציות. גם אם למכבי ת"א אין פאוור פורוורד ברור, יש לה אפשרויות לשחק עם כמה הרכבים וכמה סגנונות משחק שונים. כשהם במרחק ארבעים דקות מפיינל פור ראשון מאז 2014 זה חשוב במיוחד, ומכאן הכל תלוי בניהול המשחק של עודד קטש ובמה ששחקניו יעשו על הפרקט. אי אפשר לחכות.