יחלוק את חוכמתו? שאראס בקרב על המורשת

"איזו חוכמה היינו חולקים עם העולם אילו ידענו שזו ההזדמנות האחרונה שלנו לעשות זאת? אם נגזר עלינו להיעלם מחר, מה נרצה להשאיר כמורשתנו?". על המשפט העוצמתי הזה חתום רנדי פאוש, פרופסור אמריקאי למדעי המחשב שנפטר לפני כ-15 שנה.

אז נכון, שארונאס יאסיקבצ'יוס, או בשמו המוכר "שאראס", לא אמור ללכת מאיתנו בקרוב, אך יש משהו בפיינל פור שיחל היום בקובנה, עיר הולדתו, שמרגיש כמו "מלחמה על החיים". זאת מלחמה על תואר יורוליג, תואר שהוא זכה בו ארבע פעמים בתור שחקן, וכמאמן היה קרוב אליו מרחק נגיעה מספר פעמים, אך פעם אחר פעם ההזדמנות חמקה.

אבל מעל הכל, זאת מלחמה על המורשת. עד היום, שאראס הגיע שלוש פעמים לפיינל פור בקריירה כמאמן, ולמעט פעם אחת כשהצעיד את ז'לגיריס הצנועה למעמד הכביר והיווה אנדרדוג מול פנרבחצ'ה של ז'לקו אוברדוביץ', בפעמיים הנוספות על הקווים של בארסה הוא הפסיד, יש שיגידו שאפילו קרס תחת הלחץ.

אז כדי לא להיכנס לקטגוריה לא מרצה במיוחד של מאמנים שעושים עונות גדולות אך מפשלים כשהתואר מונח על השולחן, שאראס יהיה חייב להביא את גביע אירופה לקטאלוניה. אולי בשביל הגנה על המשרה, בטוח בשביל הגנה על המורשת.

לחלוק חוכמה
נחזור למשפט של רנדי פאוש. לא זה עם המלחמות, אנחנו בהפסקת אש עכשיו. המשפט הראשון, זה שמדבר על חוכמה. שאראס היה שחקן גדול, אגדת יורוליג, האורים והתומים של אנשים שרואים אחרת את המתרחש על הפרקט מאנשים רגילים. בקיצור, גאון של המשחק. כמאמן, הסרט אותו סרט.

"אתה תתווכח איתו על איך צריך לבצע אלמנט מסוים בתרגיל מסוים, והוא תמיד יידע לתת את התשובה שתגרום לך להגיד, אוקיי, הוא צודק", סיפר קווין פאנגוס לאחר התקופה ששיחק תחת הליטאי בז'לגיריס. עוד רכז שהתפתח תחתיו בקבוצה הליטאית הוא אחד, ואסיליה מיציץ'. "בזכות שאראס אני השחקן שאני היום, הוא עיצב אותי וגרם לי לקבל החלטות טובות ובוגרות יותר במשחק".

יש מאמנים של שחקנים ומאמנים של שיטות. אתם יודעים, אלה שמחבקים מול אלה שנותנים בראש. אפשר להגיד שעל הסקאלה הזאת בין השניים, המאמן הליטאי בן ה-47 קרוב יותר לשיטות. אך יש שחקנים מסוימים כמו פאנגוס ומיציץ', וסביר להניח שעוד רבים נוספים, שהוא גרם להם לראות את המשחק אחרת. הוא חלק איתם חוכמת כדורסל בדרך הייחודית לו, עם המון דחיקות לפינה וצרחות, אבל כזאת שמעוררת הערכה ואמונה שרק ככה הקבוצה תוכל לנפק ניצחונות.

הגנת ברזל-ונה
המשפט האלמותי מספר כי התקפה מביאה ניצחונות ואילו ההגנה מביאה תארים. זו לא רק קלישאה, כי במשחקים כאלה הידיים של שחקנים מסוימים רועדות ממילא, והגנות טובות יכולות לגרום לשיתוק התקפי של קבוצה שלמה. אמרתם שיתוק התקפי, אמרתם ברצלונה.

הקבוצה מקטאלוניה משחקת כדורסל מאוד סיזיפי, כזה שמצריך מהיריבות לחשב מסלול מחדש מדי פעם בהתקפה. התרגילים כבר מוכרים, וכשיש לך שחקנים שיודעים לשמור ו"להרביץ" כמו שיש בברצלונה, ההתקפה בצד השני מתקשה. מתקשה זאת קבוצה שתבוא ותמסור מולה העונה 13.6 אס' בלבד למשחק, כשממוצע הקבוצות במפעל עומד על 17 אס' למשחק.

מדד היעילות ההגנתי שלה העונה הוא השני בליגה וממוצע הנק' שהיא סופגת הוא השני הכי נמוך בליגה. זה טוב. כל כך טוב שהיא מסוגלת לשחק בהרכבים גבוהים (שניים מתוך וסלי/טובי/שאנלי בעמדות 4-5) שבמבט ראשוני גורמים לך להגיד, 'רגע, איך זה יעבוד מול הרכבים אתלטים שאוהבים לרוץ את המגרש?', אך כשאתה רואה את ההגנה בפועל אתה מבין ששאראס מצא לכל אחד מהשחקנים הנ"ל את הטיפול ההגנתי המתאים לו בכל פיק אנד רול, וכשזה מגיע ביחד עם משמעת שיא, אין סיבה שזה לא יעבוד.

המפתחות לקלאסיקו
אם בגבוהים של ברצלונה עסקינן, צריך להזכיר את האתגר הגדול מולו הם יוצבו הערב בז'לגיריו ארנה בדמותו של אדי טבארס הענק. בשני המשחקים העונה ביורוליג בין הקבוצות, האיש בעל 220 הס"מ קלע 16 נק' במצטבר, עם קצת יותר מ-50% מהשדה, ללא שליטה מוחלטת בריבאונד ועל כל זה הוא הוסיף 6 איבודים. לשם בארסה חותרת להביא את הסנטר מכף ורדה גם הפעם. כשהוא טוב זה בלתי ניתן לעצירה, וכשהוא עושה טעויות ולא מרגיש בנוח, זאת בעיה עבור קבוצתו.

כמובן שגם לניקולה קאליניץ' יהיה תפקיד מכריע במאצ'אפ בלקני מעניין במיוחד. סביר שהוא יצוות בהגנה לדז'נאן מוסא הבוסני, שנבחר לחמישיית העונה של היורוליג, ואין עוררין על היכולות ההתקפיות של השחקן המוכשר בן ה-24. הגנת האחד על אחד של קאליניץ' היא מהטובות שנראו העונה ובכלל ביורוליג, אך בהגנת המעבר יש לפורוורד הסרבי חיסרון מסוים אותו מוסא יוכל לנצל.

קאליניץ' בן ה-31 שחקן פיזי, חכם, אבל מהירות היא פחות החוזקה שלו. וכשממול תתייצב קבוצה שאוהבת לרוץ וגם עושה את זה טוב (מקום ראשון בנק' במתפרצת ביורוליג), וסווינגמן כמו מוסא שאוהב ליצור במשחק המעבר, הסרבי יתקשה לעמוד בקצב. ובמצבים כאלה, הירידה הקבוצתית להגנה תהיה קריטית מתמיד.

גם לקלוע זה דבר חשוב בכדורסל. זה לא סוד שניקולה מירוטיץ' הוא המוציא לפועל העיקרי בברצלונה, אך העונה יש תחושה שהתלות בו לא קיימת כמו בעונות הקודמות, וזה משהו ששאראס שם עליו דגש. "רצינו העונה לעשות משהו שונה כשניסינו לא לפתח תלות בניקולה", הודה המאמן הליטאי כשנשאל במהלך העונה על היוסג' המופחת של מירוטיץ' במשחק של בארסה.

וזה תוכנן בדיוק לרגעים כמו הערב, כששאלת ההתאמה ההגנתית למירוטיץ' הגדול נותרת כתעלומה בהיעדרם של גבי דק וגרשון יאבוסלה, והסיכוי הגובר לראות את ריאל מנסה להוציא את הכדור מהידיים של הפאוור פורוורד המונטנגרי-ספרדי. כאן יכולה לבוא לידי ביטוי הגישה של שאראס לאורך עונה שלמה, כשמסתמן ששחקנים אחרים יצטרכו להתעלות ברגעי המאני טיים.

יכול להיות שהמשחק הערב נגד ריאל מדריד יהיה האחרון של שאראס על הקווים של ברצלונה במסגרת היורוליג. אם הוא מפסיד עונה שנייה ברציפות בחצי הגמר ליריבה המושבעת מהבירה, ובפעם השלישית בכלל בפיינל פור עם הקבוצה, יהיה לי קשה לדמיין את הקרדיט שראשי הקבוצה הקטאלונית יעניקו לו. גם אם יעפיל ויפסיד בגמר, אני מנחש שלא יישאר. אין לדעת כמובן, אבל אני בטוח ששאראס מתייחס לזה כך, כאילו זאת ההזדמנות האחרונה.

ההזדמנות האחרונה לחלוק חוכמה, ההזדמנות האחרונה להתחיל לייצר מורשת.