בימים אלו משוחקת אליפות העולם עד גיל 20, ובו משתתפת לראשונה נבחרת ישראל. כולנו התרגשנו מההצלחה בשלב הבתים ומקווים להמשך הצלחה בטורניר (גם ללא אוסקר גלוך ועידן טוקלומטי) ולפריצה לתודעה של כמה מהשחקנים הצעירים. אך האם מחוץ לטורניר, אותם צעירים קיבלו את ההזדמנויות שמקבלים בליגות בכירות שונות?
למשל, במשחקה של מכבי תל אביב נגד הפועל באר שבע, וגם מול מ.ס אשדוד, ישבו על ספסל הצהובים שחקני הנוער בר לין ועילאי תומר, שניהם בעלי פוטנציאל גדול. המשחקים עצמם לא קבעו הרבה להמשך, ובכל זאת "הצליחו" לשלב, רק את בר לין, בחילוף בדקה ה-90.
בכדורגל העולמי, אנחנו רגילים לראות שחקנים משולבים בגיל צעיר בקבוצה הבוגרת, בכל קבוצה ובכל רמה, ולכן בדקתי מה באמת המצב בליגות האירופאיות לעומת ישראל.
מכיוון שרוב האמירות בישראל נוגעות ל: "רוצים תוצאות כאן ועכשיו", "קשה לשלב בזמן ריצה לאליפות", "שייצאו להשאלה ונראה אם הם ברמה", ההשוואה מתמקדת דווקא בקבוצות המובילות, וכך גם חילופי המאמנים פה בארץ לא מהווה גורם משפיע.
בהשוואה פה נתייחס ל-25 הליגות המובילות באירופה, לפי דירוג אופ"א (ישראל מדורגת במקום ה-20), כשמכל ליגה נמדדו 3 הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים בעונת 23\22 או שנמצאים בה כרגע. לדוגמא, באנגליה - מנצ'סטר סיטי' ארסנל וניוקאסל, בהולנד - פיינורד, אייאקס ופ.ס.וו איינדהובן, ובישראל מכבי חיפה, הפועל באר שבע ומכבי תל אביב.
ההשוואה נעשתה לפי המדדים הבאים:
1. כמות שחקנים עד גיל 21 בכל קבוצה וליגה שקיבלו הזדמנות.
2. כמות ההופעות שצברו אותם שחקנים.
3.כמות הדקות שקיבלו באותן הופעות.
כמובן שיש שחקנים צעירים חריגים שמקבלים המון דקות, כמו גאבי בברצלונה, בוקאיו סאקה בארסנל, אנטוניו סילבה בבנפיקה ובמיוחד אוסקר גלוך במכבי תל אביב (כששיחק במדיה), שיכולים להטות את ממוצע הדקות (כמופיע בטבלה), נוסף גם נתון החציון שנותן את כמות הדקות ששחקן צעיר הרגיל צפוי לקבל.
ניתוח הטבלה:
כמו שניתן לראות בבירור מהטבלה, ישראל אחרונה בכל המדדים.
1. בעוד שמוליכות ליגת העל שיתפו רק 4.3 שחקנים, בכל שאר הליגות שיתפו יותר.
2. אותם שחקנים שותפו בישראל ב- 22 משחקים בממוצע, כשמקביליהם בדירוג שותפו ב-54 משחקים בממוצע - פי 2.45.
3. וההבנה כמה אנחנו הרחק מאחורה, מתקבלת מנתון החציון. אסביר שוב - הוא לוקח בחשבון את כלל השחקנים הצעירים, כדוגמת באסם זערורה ואיתי חזות, וגם את דור תורג'מן, ומראה לנו בצורה נכונה את נקודת האמצע השווה. החציון הוא לכמה דקות שחקן צעיר יכול לצפות.
באירופה לדוגמא, כל שחקן צעיר ששיחק העונה באחת מחמשת הליגות הבכירות יכל לצפות ל-140 דקות משחק, ואילו בליגת העל 50% מהשחקנים הצעירים ששותפו לא קיבלו יותר מ-54 דקות. בחישוב מהיר - שחקנים צעירים באירופה מקבלים פי 2.37 דקות משחק מאשר בישראל.
4. אם ניקח את זה אפילו צעד אחד קדימה – נלך לשורת ההשוואה בטבלה של גלוך, רארש אילייה ואיליי מדמון. אלו שלושה שחקנים שלא התחילו או סיימו את העונה בקבוצה בה שיחקו, אחראים על 55% מסך ההופעות, ועל 70% מהדקות שקיבלו שחקנים צעירים בקבוצות המובילות של הכדורגל הישראלי.
5. מתוך ניתוח הנתונים, היה אפשר לראות בבירור כמה קשה יהיה לשחקן צעיר להתפתח ולהשתפר בקבוצה ישראלית. המעניין הוא שהדומות לליגת העל הן אלו שבקפריסין ויוון, כשהמשותף ביניהן – נבחרות לאומיות שגם כן לא מצליחות ובמגמה שלילית. מצד שני, אפשר לומר שישראל ויוון דווקא חוות ניצנים מחודשים של פריחה – אצל שתיהן יש שחקנים צעירים שנכנסו לאחרונה לסגל הנבחרות (מנור סולומון, ליאל עבדה, אוסקר גלוך, יאניס קונסטנטליאס).
אז בעוד שכולנו יושבים ומעודדים את הנבחרת הצעירה בטורניר בארגנטינה, צריכים לעשות חשבון עם עצמנו האם נתנו להם הזדמנות שווה להתפתח כמו חבריהם מליגות אחרות. והקבוצה שתתן להם הזדמנות – תוכל רק להרוויח. על המגרש וגם בכיס.
אוסקר גלוך. היוצא מהכלל שמעיד על הכלל (אלן שיבר)