יכול להיות שברינטון למאר הוא לא השחקן עם השם הכי נוצץ ועם סט היכולות הכי מרשים שהפועל ירושלים מודל מתן אדלסון הייתה יכולה להרשות לעצמה, אבל כפי שלמדנו להכיר את אלכסנדר דז'יקיץ' – שמות גדולים הם לא הקו המנחה שלו בבחירת שחקנים. וכמו שראינו את הפועל ירושלים העונה, זה יכול לעבוד טוב. טוב מאוד אפילו.
לחצו לעמוד הטלגרם החדש של ערוץ הספורט
הרכז האמריקאי ממוצא ג'מייקני הוא בדיוק מה שהפועל ירושלים צריכה בשיטתה הנוכחית. אפשר היה לראות את זה טוב בסדרה בה ירושלים ניצחה את אא"ק אתונה, סדרה בה היה אחד השחקנים המרכזיים של היוונים. מדובר ברכז שיכול לשחק בשתי עמדות הגארד ולהוריד עומס מספידי סמית' ואחד שיוכל ליצור בהתקפה ולקלוע באופן יציב מבחוץ. והדבר הכי חשוב, קודש הקודשים של המאמן הסרבי – הגנה. אבל אני לא חושב שזה מפתיע מישהו, כי די ברור שלולא היכולת לשמור וללחוץ את הכדור, הגארד בן ה-28 לא היה מגיע להפועל ירושלים.
למאר סיפק 4 שנים מוצלחות במכללת UC DAVIS (קליפורניה) כשבעונתו האחרונה הוא קלע 16.1 נקודות בממוצע למשחק ונבחר לחמישיית המחוז ביג-ווסט.
לאחר שלא נבחר בדראפט 2017, למאר התחיל את מסעו באירופה. לא סתם מסע, ב-5 עונות הוא שיחק ב-9 קבוצות שונות - מספר חריג למדי שעלול להעיד על חוסר היציבות שלו. בגיל 22 למאר הגיע לנאנסי מהליגה הצרפתית השנייה, ואת אותה העונה הוא סיים בקאן, גם היא מאותה ליגה, עם 11.9 נקודות ו-31% מהשדה.
בשתי העונות שלאחר מכן, הרכז שמתנשא לגובה 1.93 מטר המשיך לליגות הבכירות בהונגריה ובפולין, בהן הממוצעים שלו השתדרגו משמעותית כשבסופרון ההונגרית הוא קלע כמעט 19 נקודות למשחק ובלובלין הפולנית 16.7 נקודות לערב. העונה הטובה בפולין העניקה לו את המקפצה לה הוא חיכה, ובעונת 20/21 גזיאנטפ מהליגה הטורקית הבכירה צירפה אותו לשורותיה, במדיה קלע 11 נק' ב-24 דקות בממוצע למשחק.
בימי המכללות (GETTY)
אז מה למאר מביא להפועל ירושלים?
דריסת הרגל הראשונה שלו במפעל אירופי הייתה בעונת 20/21 כשעבר לרג'יו אמיליה האיטלקית. הוא שיחק שני משחקים בלבד ביורופקאפ, בהם קלע 13 נקודות בממוצע, כשבמקביל בתשעת משחקיו בליגה האיטלקית הוא סיפק מספרים מרשימים של 12.2 נקודות לערב עם 41% ל-3.
את עונת 21/22, למאר פתח באניסיי הרוסית מה-VTB במדיה קלע 11 נקודות למשחק אך סיים אותה במדינה בה התחיל את הקריירה האירופית שלו, צרפת. הפעם הוא הגיע לליגה הראשונה ושיחק בלה מאן למשך עונה במצטבר (שהתפרסה על שתי עונות שונות) לפני שהגיע לקבוצתו האחרונה, אא"ק אתונה.
בפן ההתקפי, למאר הוא מסוג השחקנים שאוהב את הכדור. הוא אוהב להתחיל התקפות ואפשר להגיד בפה מלא שהוא יותר רכז מאשר גארד שני/שוטינג גארד. מעבר לכך, מבחינת המספרים בעונה החולפת מדובר ברכז שגם קולע ברמה גבוהה. בקבוצה הצהובה של אתונה, למאר סיפק מספרים של 11.5 נקודות למשחק בליגה המקומית, ו-15.7 נקודות למשחק בליגת האלופות, זאת כשהוא קולע ב-40.5% ל-3.
לפי INSTAT, כמעט 26% מהמהלכים שלו אשתקד באא"ק היו הובלת פיק אנד רול והוא קלע 0.72 נק' לפוזשן במהלך הזה. למאר אוהב להעלות לפול-אפים (זריקות מכדרור) ובעיקר לאחר פיק אנד רולים בהם המגנים מאפשרים לו את הזריקה. קצת פחות מ-37% ממהלכי הפיק אנד רול שלו מסתיימים בפול-אפ וביעילות טובה של 1.07 נק' לפוזשן.
המטרה די ברורה – ספידי סמית' הוא מנהל משחק, בריינטון למאר הוא מנהל משחק שהוא גם סקורר. יהיו סיטואציות שהם ישחקו ביחד כ-1 ו-2 של ירושלים, אך דז'יקיץ' יוכל להיות רגוע לגמרי כשהמפתחות יהיו בידיים של למאר ברגעים שצריך נקודות כאן ועכשיו.
אוהב את הכדור (GETTY)
בהסתכלות ראשונית על למאר ניתן להבחין בבחור חזק מאוד, רחב וכזה שלא קל להתמודד מולו. ואלו הדברים שהוא גם מביא בפועל. בפן ההגנתי, למאר נחשב לשחקן מאוד קשוח, עם רגליים זריזות וטובות. בעונה החולפת בליגת האלופות, למאר חטף 1.8 חטיפות בממוצע למשחק והוא דורג במקום ה-9 בטבלת החטיפות של ה-BCL. אם נלך לבידודים הגנתיים, גם בפרמטר הזה ביצועיו בעונה האחרונה מרשימים מאוד. במרכז 12.7% ממהלכיו ההגנתיים העונה היו בידודים, כשהוא עוצר את יריביו על 0.76 נק' לפוזשן.
ההגעה שלו לירושלים יכולה להצית את הדימיון כשעל הפרקט יוכלו לשחק לצד למאר שחקן הגנה בכירים כמו זוסמן וקורנליוס, וביחד איתו אין התפשרות על התקפה והוא יוכל להיות השחקן שבולט בשני צידי המגרש עבור דז'יקיץ'. ובהרכבים יותר התקפיים, שלישיית קו אחורי בדמותם של למאר, קרינגטון ורנדולף נראית על הנייר כמו משהו שלא ראו בבירה הרבה מאוד זמן.
סימן השאלה הגדול ביותר הוא האופי והיציבות של השחקן, שכאמור עבר בתשע קבוצות שונות במהלך חמש השנים האחרונות. בפועל, סגירת עונה שלמה בקבוצה אחת בלבד הוא הישג "אדיר" עבורו. מה שבטוח, שחקן שמציג חוסר יציבות תחת דז'יקיץ' יצטרך להבין מהר מאוד שהפועל ירושלים הנוכחית היא לא המקום בשבילו, בטח בכיוון שאליו הקבוצה והמועדון הולכים, ובטח תחת מאמן שמקדש את הדרך ואת העבודה הקשה כאמצעי מרכזי להצלחה.