התקציר באדיבות ספורט1
עוד לפני תקרית השש בש, הקובייה קיפצה בעצבנות מעבר לדפנות הלוח. מכות, סטירות והשלכת חפצים ליוו את תנועותיה של הפועל באר שבע במרחב הספורטיבי לאורך השנים. למען הסדר הטוב, ראוי לציין שתופעות דומות התרחשו במועדונים מפוארים יותר וגדולים פחות, אך לא הובאו לידיעת הציבור בצינורות המקובלים.
לפני היסטריה, קצת היסטוריה: שלום אביטן, מגדולי החלוצים הישראליים בכל הזמנים, עשה במועדון כבתוך שלו, ושחקנים סרו למרותו מתוך יראת כבוד או בגלל פחד מזוקק. מילה לא במקום או מסירה למקום אחר הסתיימו בדרך כלל במענה אביטני תקיף. "אל תענה לי כשאתה מדבר אליי", היה משפט השגור בפיו, ורק כעבור כמה שניות בלי "אחת לפנים" ידעת אם חמד לצון או היה רציני כמו הלילה. שלום התנצל אינספור פעמים על הסטירה, "החינוכית" כהגדרתו, שהדביק לפרצופו של ויקו אוחיון, חברו לקבוצה, במהלך משחק ליגה ומול פני האומה.
המאמן אליהו עופר עליו השלום העיף את אביטן מכר הדשא, והשאיר את קבוצתו בעשרה שחקנים. אוחיון הלך מאיתנו לפני כמה שנים, ובעודו בחיים חזר בתשובה והרביץ דברי תורה. אצל לילו עופר האגדי המשמעת הייתה מעל הכול. במשמרת שלו היה כמעט בלתי אפשרי להחליק עברות משמעת, אולי בניגוד למתרחש במוקדים ספורטיביים אחרים ברחבי העולם. דובר לשעבר בקבוצת כדורגל מתוקשרת חשף לפנינו סיפורים לשעת לילה מאוחרת על מעשים שלא ייעשו לפני משחק בינלאומי במדינה בלטית רחוקה, ועל הדילמה שניקרה בראשו של המאמן בהיוודע לו מה קרה בסיומו של האימון המסכם. בעצה אחת עם הדובר, הוחלט לקבור את הפרשה. שותפי הסוד התעטפו בשתיקה, והסיפור טרם פורסם ברבים.
הקובייה קיפצה מעבר ללוח (אלן שיבר)
בעידן הקורונה נהנתה באר שבע מביצועיו של ז'וסוואה פשקיירה, אמן כדורגל פורטוגלי שידע לבצע הפרדה בין חייו האישיים הסוערים לבין יכולתו הפנומנלית על המשטח הירוק. איתו ועם יוסי אבוקסיס על הקווים באר שבע זכתה בגביע המדינה, סיימה במקום השלישי והתברגה בשלב הבתים של מפעל אירופי. אין לי מושג אם יוסי ידע כל מה שלא צריך לדעת אודות כוכבו הסורר, אבל בקדנציה שלו רוב המקרים דפדפו הלאה.
דרכו של ז׳וסוואה באצטדיון טרנר הגיעה לקיצה בעקבות תקרית הקומקום והמלחיה, ומאז לכתו באר שבע לא פוגעת בזרים. האוהדים בלחץ אז אם אפשר, אל תזרו מלח על פצעיהם. בעוד החלוץ הפולני פטריק קלימלה רושם רצף מטריד של משחקים בלי בעיטות למסגרת, שלא לדבר על מאזן מאופס של הבקעות מפתיחת העונה, נמשכת המגמה השלילית אצל שאר שחקני הרכש מחו"ל. אדיראן פאון, כריסטופר פטרסון ואנטוניו ספר לא עומדים בינתיים בציפיות, ובמשחק מול לבסקי סופיה הם בעיקר עמדו טוב על המגרש. פרט למיגל ויטור שמחזיק את הקבוצה על כתפיו, כובש ומציל שערים, קשה לציין מישהו שהתרומם מעל הבינוניות.
היה לאדומה הדרומית בעל בית בתקופה של ג'ון אוגו ודור מיכה, ובמצב העניינים שכזה שווה לשקול שינוי במדיניות הענישה. רמזי ספורי בלט בחסרונו ב-0:0 הדלוח מול הבולגרים, ולמרות אובדן העשתונות ברחבת השש בש אין לב"ש הרבה ברירות. למען אליניב ברדה ולמען מצב רוחם של האוהדים, צריך להחזיר את המפתחות לידיים של רמזי.