חידה ושמה ניימאר. בגיל 31 בלבד, מי שאמור היה להיות אחד הכדורגלנים הגדולים בכל הזמנים, סיים, לפחות לעת עתה, את הפרק שלו בבמה הגדולה של הכדורגל. כמו לא מעט כדורגלנים אחרים בשנה החולפת, גם הוא בחר ללכת לכסף הגדול של ערב הסעודית. למעשה, אולי זאת האופציה היחידה שבאמת הייתה לו.
בגיל 31, ניימאר, כנראה, ויתר סופית על החלום להיות הכדורגלן הטוב בעולם. זה סיפור טרגי מהפן הספורטיבי. על פי התכניות והתחזיות, בדיוק בגיל הזה, הגיל שבו לא מעט כדורגלנים מגיעים לשיאם, הבמה הייתה אמורה להיות מוכנה עבורו להיות על הכס שיועד לו מגיל צעיר. רונאלדו ומסי מחוץ לתמונה, לא היה יורש טבעי ממנו.
לניימאר, שבזמן שיחק בסנטוס נבחר למקום ה-10 בכדור הזהב, שזכה בפרס פושקאש, שעורר מאבק בין ריאל מדריד לברצלונה שזכתה בשירותיו, היה על הנייר הכל. כישרון יוצא דופן, בוודאי הכי גדול שראינו לצד מסי בדור האחרון. כריזמה, סטאר קוואליטי, אהבה, מעריצות, המראה הנכון. הוא היה הג'וגה בוניטו שההורים שלנו סיפרו לנו עליו, מתודלק בעולם של רשתות חברתיות וכסף גדול.
ואולי, אולי שם טמונה הבעיה של ניימאר. אולי בגלל זה, עולם הכדורגל לא באמת רועד מעזיבה בגיל כל כך צעיר, של מי שאמור היה להיות הכוכב הגדול שלו. כי ניימאר, שעשה את כל הטעויות האפשריות בשנים האחרונות, הצליח במיומנות יוצאת דופן למחוק כמעט את כל מה שהוא עשה בחלק הראשון של הקריירה, להרוס, לפחות לעת עתה, מורשת.
הרס את המורשת (Alex Caparros/Getty Images)
ניימאר, לתחושתי, נופל בין הכיסאות במקום ההיסטורי שלו בכדורגל. הוא לא הצליח להיות מספיק אהוב כמו רונאלדיניו על מנת שיסלחו לו על חוסר המקצוענות והאופי ההרסני, והוא כנראה לא הצליח להשפיע על אוהדי כדורגל וכדורגלנים בעתיד, כמו שעשה רונאלדיניו באותן שנתיים-שלוש בלתי נשכחות שלו.
כשאני חושב על ניימאר, אני חושב על כוכב גדול אחר, מספורט אחר. קיירי אירווינג. גם הוא, בגיל 31, מרגיש כבר בסוף הקריירה. גם הוא, לפרקים, נראה היה כמו הדבר הכי מיוחד שראינו בענף. יש פרשנים שיישבעו גם היום, שהוא אומן הכדרור הטוב ביותר שהם ראו. גם הוא, פרח ליד שחקן היסטורי (לברון ג'יימס), וזכה איתו באליפות. גם הוא, כמו ניימאר, החליט שהוא לא רוצה להיות יותר בצל. ושם החלה הנפילה.
קל לשפוט דברים בדיעבד, ואנחנו יודעים שסביב ההעברת ניימאר לברצלונה היו מעורבים כוחות גדולים וסכומי כסף שהפכו אותו להעברה היקרה ביותר בתולדות המשחק עד היום, ונראה שאי אפשר באמת היה למנוע את המעבר הזה ברגע שפ.ס.ז' החליטה שהיא הולכת על ניימאר בכל הכח, אבל אין מה לעשות, המעבר הזה מהליגה הספרדית, מברצלונה, פירוק שלישיית ה-MSN, היה הרגע שבו הסתובב התקליט, והקריירה של ניימאר החלה לחשב את קיצה לאחור.
הקריירה חישבה את קיצה לאחור (Koji Watanabe/Getty Images)
ניימאר, שאולי ייזכר בדברי הימים יותר כסלב על מאשר ככדורגלן על, היה אולי קורבן במובן מסוים של הכוכבות הגדולה שלו מחוץ למגרש. מבט על חלק מהפציעות שספג לאורך הקריירה, גרמו ל'אתלטיק' להכריז עליו כ"שחקן הכי חסר מזל אי פעם", כאשר במונדיאל 2014 ו-2018 נפצע במהלך הטורניר, וכמעט בכל שנה בליגת האלופות בתקופתו בפ.ס.ז', פספס שלב נוקאאוט בעקבות פציעה טורדנית כזאת או אחרת. אם היה מדובר בספורטאי אחר, אולי היינו מבכים את מר גורלו, במקרה של הברזילאי, נראה ורוב אוהדי הכדורגל יקשרו את זה למה שהם יגדירו כחוסר מקצוענות, וכדורגלו שפשוט אהב לבלות יותר מדי.
ואולי, אולי ניימאר מסתכל על הכל מהצד וצוחק. הוא זכה (כמעט) בכל תואר, סיפק רגעים לפנתיאון, נהנה מכסף גדול, כמעט יותר מכל כדורגלן אי פעם, אינספור נשים, מסיבות, וחיים של כוכב קולנוע. אולי אלו היו אנחנו, שחיכינו לפלה הבא, לברזילאי הגדול הבא שייכנס לאגדות. לפרקים, בעיקר בימי השיא של ברצלונה, היה נראה שזה הולך לכיוון הזה, היה נראה שיש שחקן אחד שיכול להיכנס לנעליים של מסי ורונאלדו, אך כשמסתכלים אחורה, ניימאר לא רק שלא יכול לעמוד על אותו פודיום עם שני הפונמנים האלו, הוא בכלל לא יכול להיות איתם באותו חדר של כדורגלנים היסטוריים.
כעת, ניימאר הולך לפרק הבא בקריירה שלו, אולי הפרק שיסכם אותו. אם המעבר של רונאלדו הימם אותנו תחילה, אם מעברים של כדורגלנים אחרים הכעיס אותנו, עם המעבר של ניימאר, כולנו השלמנו בטבעיות. בסך הכל בגיל 31. אם אנחנו צריכים לסכם את הפספוס שהוא הקריירה של מי שהיה אחד השחקנים המוכשרים בדורו, המילים האלו מסכמות אותו בצורה הטובה ביותר.