כשאנדי רודיק תלה את המחבט ב-2012 בהיותו בן 30 בלבד, הוא לא עשה זאת בגלל ירידה משמעותית ביכולת או בשל החמרה בפציעותיו. כשנשאל מדוע פרש בגיל יחסית לא מבוגר, הוא תמיד ענה במבוכה ותחושות מעורבות שהקריירה שלו התנגשה במחסום: "נמאס לי להפסיד לפדרר". המאזן בינו לבין השווייצרי במשחק האחרון עמד על 3 נצחונות מול 21 הפסדים, כולל שלושה גמרים בווימבלדון ואחד באליפות ארה"ב. כן, לא כיף לפגוש את המאסטרו בשיאו.
רודיק הוא האמריקני האחרון בסבב ה-ATP שהחזיק בתואר גרנד סלאם באליפות ארה"ב הפתוחה לפני 20 שנה בדיוק, ועבור חובבי טניס באמריקה, זו תזכורת עגולה ולא סימפטית; כן, ע-ש-ר-י-ם ש-נ-ה. כלומר האמריקנים נטולי הישג משמעותי על רצף של 77 אליפויות גרנד סלאם, והאמריקני היחיד שזכה בווימבלדון לפני כמעט דור שלם, שנחשבת ליוקרתית מבין 4 האליפויות, היה פיט סמפראס, בשנת 2000.
הנתונים של הטניס האמריקני הם בנסיגה גדולה בהשוואה לעידן שלפני שלושת הגדולים, והם מתקשים לשחזר ולו במעט את ההילה ובעיקר את הגאווה של השחקנים; בין השנים 1990-2003, ארה"ב קטפה 27 תארי גראנד סלאם מתוך 53, שזה לא רחוק מהנתונים האישיים של נדאל, פדרר או נובאק, שעל אף רצונות אביו ואמו - אינו מתכוון להרפות בזמן הקרוב מדוושת התאוצה, ודוהר למספר 24.
ג'ון איסנר. מהמגישים הטובים ביותר בכל הזמנים
חייבים שינוי
האמריקנים הורגלו לשלוט במשך עשרות שנים, למעמד שבו יש להם סופרסטארים בצמרת הטניס העולמי שמופיעים בתוכניות לייט נייט כמו סלבס מחוזרים. אבל כשמזרח אירופה נפתחה עם התפרקות ברית המועצת, ולאחר מכן התמוטט הגוש היגוסלבי, כך גם גדלה ההשקעה בשחקני טניס מקצוענים במקומות לא צפויים, כמו סרביה למשל, בין הריסותיה, תרתי משמע צמח נובאק ג'וקוביץ', עם אמביציה ורעב שאין להם שובע.
פרט לעניין הגאוגרפי, ולהקמת מתקנים ברמה בינלאומית במערב אירופה ובמזרחה, בארה"ב, ולא רק שם, לא ידעו לחזות שני דברים שישפיעו על מפת הטניס העולמי בצורה חסרת תקדים: עומק הכשרון של שלושת הגדולים, ואת משך הקריירה שלהם; פדרר שיחק עד גיל 41, נדאל יהיה בשנת הפרישה המתוכננת שלו בן 38 ובכושר הנוכחי שלו, המדורג מס' 2 בעולם, בן 36, עוד יכול להמשיך כמה שנים נוספות ולמלא ארון חדש בגביעים.
באחד מראיונות הפרישה שלו במסגרת אליפות ארה"ב, ג'ון איסנר נשאל כיצד הוא סחב על כתפיו את התקווה האמריקנית ותשובתו, די משקפת כיצד השתנו מאזני הכוחות: "אף פעם לא הרגשתי איזו אחריות כבדה בתוכי. אני יודע שכל השחקנים שבאו לפני הם בהיכל התהילה. אנדי רודיק, ומי שהיו לפניו, אני חושב שלא צריך אפילו להזכיר שמות. אבל אישית לא הרגשתי חובה להיות האמריקני מס' 1. באתי מהקולג' בלי שידעו מי אני ובלי ציפיות. וזה עזר לי. אבל כן, רציתי תמיד להיות מס' 1 - אני אשקר אם לא. הטניס האמריקני כבר לא היה כמו קודם כשאני התחלתי לשחק. אז התשובה היא לא. שמחתי רק על העובדה שהיייתי נחוש ומוכן פיזית לשמור על דירוג מאוד גבוה במשך הקריירה".
איסנר גם נשאל לגבי ההצלחה של רודיק, על רקע ציון 20 שנה לאמריקני האחרון שזכה בטורניר. "אנדי לא היה השחקן הכי כשרוני. אבל מי שצפה באימונים שלו הבין איזה בולדוג הוא היה. רק כשהגעתי לסבב הבנתי איזו דרך ארוכה יש לי לעשות כדי להגיע לרמה שלו. הוא היה בחמישייה הראשונה במשך תקופה ארוכה. קיבלתי הרבה השראה ממנו. אני יודע שעבר הרבה זמן מאז רודיק. אבל הצד של הגברים האמריקנים דווקא נראה טוב היום. יש לנו הרבה שחקנים. הכוח שלנו הוא במספרים".
בן שלטון. כשרון והרבה עוצמה
שלישיה ברבע
נכון לכתיבת שורות אלה, ממתינים שלושה שחקנים אמריקנים ברבע הגמר של אליפות ארה"ב הפתוחה - אירוע שלא נרשם בספרים מאז שנת 2005. אלו הם טיילור פריץ, בן שלטון ופרנסס טיאפו. רק כדי להבין את הוואקום שנפער, נציין כי האחרונים שעשו זאת הם כמעט פרה-היסטורים: אנדרה אגאסי, רובי ג'ינפרי וג'יימס בלייק. שלטון ופרנסס טיאפו, יפגשו בסיבוב הבא, וזה כבר מבטיח אמריקני אחד בחצי הגמר. לפריץ מחכה משימה בלתי אפשרית לדעת רבים - קרב מול נובאק ג'וקוביץ'. אבל בתמיכת הקהל האמריקני וזרמים של אדרנלין בעורקים, מי יודע מה יכול לקרות בערב נתון.
כפי שהעיר איזנר, היתרון של הטניס האמריקני, אם לא בכשרון נטו, נעוץ במספרים; יש להם 11 שחקנים בטופ 100, שמונה מהם בטופ 50 ושניים בעשיריה - פריץ מדורג תשיעי, טיאפו אחריו ונקווה לראות את סבסטיאן קורדה מטפס למעלה מהמקום ה-31 אחרי הפציעה בידו. פרט לשניהם, בן שלטון, הצעיר בחבורה, בן 20 בלבד מייצר הרבה עניין מהמקום ה-47 כאשר בסיבוב הקודם הביס את חברו הקרוב טומי פול בארבע מערכות, עם שילוב בין הגשות במהירות מסחררת (כולל רצף של שתי הגשות ראשונות ב-240 קמ"ש) ומשחק רשת טוב.
פריץ וטיאפו מקרינים הרבה יותר נסיון, ובואו לא נשכח שטיאפו העפיל בשנה הקודמת לחצי הגמר בארה"ב הפתוחה, והוא גם האמריקני הראשון ממוצא אפריקני שעשה זאת מאז ארתור אש ב-1972. "זאת קבוצת שחקנים שיש בה הרבה ניצוצות", אמר לאחרונה טיאפו לסוכנות הידיעות רויטרס. "טיילור משחק טוב ושומר על יציבות ברמה הגבוהה ביותר. אני חזק בתמונה. בן מבריק. תראו איך טומי פול חוזר - הוא העפיל לחצי גמר אליפות אוסטרליה בתחילת השנה".
פול, מעין בבואה של קפטן אמריקה רק עם מחבט ביד, הגיב להתלהבות סביב הנבחרת האמריקנית, וגם הוא לא מצליח לחמוק מהשאלה הקבועה שלא יורדת מסדר היום: "כל פעם שאני עובר ליד צוות צילום שואלים אותי - "נו, יהיה לנו אלוף אמריקני אחרי 20 שנה"?