שחקן אחד שווה כמו העפלה לליגת האלופות

אני גדלתי על כדורגל אחר. שחקנים היו עולים מוקדם מהנוער, והיו בהגדרה יכולים להתפתח לשחקני בית בקריירה ארוכה באותו מועדון. לכן, כאוהד, פיתחתי תמיד את התקווה שהפתרון לבעיות בהווה בבוגרת נמצא, אולי, בנוער. הרחש בחש סביב שחקני הנוער היה תמיד, שהנה, תיכף יעלה לו איזה משה סיני חדש או שמעון גרשון ויוביל אותנו לעשור של אושר.

הירשמו למשחק פנטזי ליגת האלופות של פיצה האט וערוץ הספורט

העולם השתנה והתפתח והוחלף באבולוציה קיצונית שנקרא לה, בהשאלה קולינרית, הבישול האישי. שחקן הנוער המוכשר סחב עוד שנה כחריג גיל ואז השאלות, מסע נדידה בן קבוצות ואולי גם שנה שנתיים של שיפולי הסגל. הוא עוד לא מוכן, אבל הוא יהיה מוכן יום אחד. מודל קבוצת הבת של רמלה ועפולה הוביל למדיניות מעודכנת. שנה ברמלה, שנתיים בעולה חדשה, שנתיים בקבוצת מרכז טבלה, חזרה לבוגרת ומשם נראה. שחקנים עברו שנים של בישול איטי שאת חלקם זה הוביל לקריירות טובות, אך את חלקם זה תקע. לצדם עשרות דוגמאות שהבישול האיטי גרם לתבשיל להקדיח. שנים קריטיות בהתפתחות הלכו לאיבוד ובשלב מסוים הקסם פג.

לצד זה, הקיצוניות השנייה באה לידי ביטוי. שיטת התינוקות בהפועל ת"א של השנים האחרונות הובילה לעלייה כמותית מאסיבית מהנוער לבוגרים, בבחינת בואו נזרוק מאסה לסגל ומשם נבדוק.

הכדורגל הישראלי החל לייצר יותר כישרונות והחיפוש אחר המודל המושלם עדיין נמצא בחיפוש. אבל בשנים האחרונות מתפתח מודל חדש, נקרא לו מודל הסופר טאלנט.

ראשית, אם נשווה לכדורסל, המקבילה ל-NBA היא ליגת האלופות. ב-NBA יש לנו נציג אחד, בליגת האלופות ישחקו השנה 6 ישראלים. זה די מדהים, במיוחד כשבכדורגל קיים מנגנון תגמול הרבה יותר משמעותי למי שמצליחה לגדל סופר טאלנט. למכור שחקן לליגת האלופות יכול להוביל לתגמול שמתקרב להעפלה לליגת האלופות. אנחנו עדיין לא שם, וחלק מהישראלים שישחקו השנה בליגת האלופות יצאו בסכומים נמוכים יחסית, אבל גם זה במגמת שיפור.

הסופר טאלנט, בהגדרה, עונה על מספר מפתחות – הוא חייב להיות מעל בני גילו בפער, הוא בטופ הכישרונות האירופאים לגילו ובהשוואה לשחקנים בוגרים בליגת העל, הוא טוב מרובם. גלוך היה כזה, סולומון היה כזה, למקין, לדוגמא, גבולי. זה גם מגיע מהקבוצה שבה הוא צומח ומהעמדה שלו. יותר קל לשחקן התקפה לבלוט בסיטואציות כאלו.

בהנחה שישראל עלתה על ראדאר הסקאוט המרכזי של מועדוני עילית אירופאים, הן דרך מועדוני העל המקומיים והן דרך הנבחרות הצעירות, הרי שהחיפוש אחר הסופר טאלנט יהפוך למגמה המרכזית של המועדונים בישראל. שוב, טאלנטים "רגילים" זה גם בסדר ולא כל אחד מתפתח בסרגל דומה ועדיין, כאשר מסתכלים במאקרו, לשם אנחנו הולכים.

במכבי חיפה, ת"א ונבחרת ישראל ישחקו השנה סופר טאלנטים, שמדלגים על שלב "ההתבשלות". אפילו בבאר שבע, שמפגרת בתחום הזה אחרי השוק, יש כבר מועמד לסופר טאלנט שהולך ותופס מקום בהרכב.

למהפכה הזו משמעויות רבות. במחלקות הנוער המרכזיות, להערכתי, נראה מיקוד בפיתוח אישי של קבוצת עילית מצומצמת. לשאלות כמו מי היא אלופת הליגה לנוער יש משמעות פחותה, לכניסה לסגל נבחרת הנוער יש משמעות פחותה והופעה כחריג גיל היא למעשה תעודה נגטיבית בתפישת הסופר טאלנט. סופר טאלנט לא משחק כחריג גיל בנוער, אלא משחק בוגרים במועדון עילית.

תפישת הסופר טאלנט מעבירה את המיקוד לנבחרת הצעירה. הרכב בנבחרת הצעירה של ישראל הוא כבר תעודת ביטוח לקריירה אירופאית. קמפיין מוצלח בנבחרת הצעירה הוא כבר תעודת ביטוח לאיכות ההעברה שהופכת פחות תלויה ביכולות של הסוכן. יהיו לזה, כמקובל בישראל, גם בעיות "משחיתות". שאלת הזימונים לנבחרות הצעירות לוותה תמיד בעננה קלה של שיקולים לא ענייניים. היום, כשהמשמעות היא גדולה בהרבה, גם פיננסית למועדון המגדל וגם לשחקן, זה הופך לקריטי יותר.

בנוסף, העובדה שמספר שחקנים שעונים להגדרה הגיעו לגיל 18 בלי חוזה, תוביל גם היא למהפכה. סעיפי השחרור של גלוך, תורג'מן, למקין, חלאיילי ואחרים, שהובילו למצב שחלקם יכל לצאת (או יצאו) לאירופה בסכומים נמוכים, הופכים את ישראל ליעד מרתק מבחינת הסקאוט הבינלאומי. אם יש בישראל סופר טאלנט עם סעיף שחרור נוח, הוא לא יהיה פה. ככה פשוט. קבוצות יצרכו לשנות את התפישה החוזית שלהם מול שחקני העילית האלה.

לצד זה, כדאי לישראל לחבק גם את היכולת לגדל עשרות טאלנטים "רגילים", כאלה שבגיל 18 אולי אינם מספיק טובים לשחק בוגרים במועדון עילית, אבל בגיל 21 זה כבר סיפור אחר. יש פה מורכבות במודל ותפקידם של מועדוני הביניים בסיטואציה הזו עולה. אם במכבי חיפה או ת"א יש מקום ל-2-3 סופר טאלנט בבוגרת, מה עושים עם ה-10 טאלנטים "הרגילים". הרי ברור שנער בן 17 סופר טאלנט יהיה יותר אטרקטיבי מבוגר בן 20 שהוא טוב, אבל לא מעולה. שוב, דילמה לא פשוטה והזדמנות עבור חלק מהמועדונים להתמחות בפיתוח כמותי על פני איכותי.

3-4 שנים מהיום נסתכל על 12-14 שחקנים ישראליים בליגת האלופות ו-2-3 שחקנים בפרמייר ליג באדישות מסוימת. עד כדי כך גדולה המהפכה הנוכחית.

הכותב הינו חבר בפודקאסט צבע אדום, פודקאסט אוהדי הפועל ת"א