נופל וקם: הקאמבק של מדבדב בצל הפלישה

זמן, ברמה מסוימת, הוא לא דבר יחיד. יש שעות שעוברות לנו מהר, יש שעות שעוברות לנו לאט. חמש דקות יכולות להיות עניין של נצח, תלוי באיזה צד של דלת השירותים אתה נמצא. לכן יש איזה משהו מיוחד בלוחות שנה, במעין מועדים קבועים שמזכירים לנו כמה זמן עבר.

לפני שנתיים מהיום, בגמר אליפות ארצות הברית של 2021, דניל מדבדב היה על גג העולם. הוא ניצח 4:6, 4:6, 4:6 את נובאק ג'וקוביץ', עצר את חלום גרנד סלאם הקלנדרי וזכה לראשונה בגרנד סלאם. בגיל 25, נראה שהוא חלק מהדור הגדול הבא של הטניס. מדבדב היה השחקן השני שנולד בשנות ה-90 וזכה בגרנד סלאם, והוא גרם לטניסאי הגדול בהיסטוריה להודות ש"אני צריך להיות הרבה הרבה יותר טוב".

לתקופה קצרה, נראה שהיריבות בין ג'וקוביץ' למדבדב היא הדבר הגדול הבא. אחרי שזכה בפלאשינג מדו הוא הגיע לגמר שלישי ברציפות בגרנד סלאם של משטחים קשים וגרר את רפאל נדאל לחמש מערכות, במשחק אדיר בו הוביל 0:2 והפסיד בסופו של דבר. הקרב מול נדאל והניצחון מול ג'וקוביץ' גרמו לכולנו להאמין שמדבדב הוא הדור הבא של הטניס. אחרי שנים בהן שלושת הגדולים שלטו בענף, סוף סוף הגיע מישהו שיכול להגיע ולהסתכל לטניסאים הטובים ביותר בעולם בלבן של העיניים.

אז ולדימיר פוטין פלש לאוקראינה. הפשיטה האכזרית של הדיקטטור הרוסי הרגה חיים של רבים והשפיעה על מאות מיליונים נוספים, ואולי גם הכתה את הקריירה של אחד הטניסאים הרוסיים הטובים בכל הזמנים בצורה כמעט בלתי הפיכה.

דניל מדבדב, טניסאי, לא קשור באופן אישי להחלטות של פוטין (ולא קרוב משפחתו של דימטרי מדבדב, נשיא רוסיה לשעבר). הוא עצמו מתנגד בכלל למלחמה, כפי שהביע מספר פעמים, אבל אין ספק שהיא השפיעה לו על הקריירה.

במקרה של הרולאן גארוס ב-2022, ההשפעה לא הורגשה באופן משמעותי. הוא אמנם התמודד עם קריאות בוז, אבל נעצר רק בסיבוב הרביעי מול מארין צ'יליץ', טניסאי חימר אדיר, שהגיע לחצי הגמר באותו טורניר. זה לא הטורניר הטוב ביותר, אבל גם לא הרע ביותר בהתחשב בקשייו על חימר.

המכה הראשונה הגיעה בווימבלדון 2022. מדבדב נחשב בעיני רבים לאחד המועמדים הטבעיים לזכייה, אבל נותר בחוץ. מארגני הטורניר, האול-אינגלנד קלאב, לא היו מוכנים להכניס את מדבדב, שמראש לא היה הטניסאי האהוד בעולם בהתחשב בהתנהגותו, רק בשל מוצאו הרוסי. בסופו של דבר הוא חזר להתחרות, אך בלי הדגל של רוסיה.

מדבדב עצמו, מראש, לא היה הפטריוט הגדול ביותר בעולם. הוא היה אחד המתנגדים הבולטים למלחמה - לא מובן מאליו, בהתחשב ברקורד הארוך של פוטין בכל הקשור למתנגדי משטר - ואף הודה בזה בעצמו. "אני מתנצל בפני כל השחקנים האוקראינים והאומה האוקראינית על מה שהם עוברים. הסיטואציה מורכבת, אבל כשחקנים מובילים שיש לנו אחריות. אני תומך בשלום בכל העולם".

זה אולי נשמע כמו משפט חלול, אבל כשהוא מגיע מטניסאים שגדלו ומייצגים מדינות כמו רוסיה זה לא מובן מאליו. זה תקף גם במקרה של אנדריי רובלב, אחד הטניסאים הטובים בעולם, שכתב על מצלמה "No More War". כדור השלג שהתחיל בהפסד לגאל מונפיס הקשיש, עבר דרך ניתוח וכלל השעייה מווימבלדון נגמר בהפסד לניק קיריוס בגמר ארצות הברית הפתוחה, במה שהוביל לאיבוד המקום הראשון בעולם.

מדבדב היה במקום רע. השילוב בין הפגיעה הפיזית בדמות הניתוח אותו עבר, הבוז בכל מגרש והעובדה שהוא נאלץ להתמודד עם מלחמה שמעיבה על כל צעד שלו השפיעו עליו רע ברמה המנטלית. אפילו הוא, מי שהציג את עצמו כ"ילד רע" שאוהב לריב עם הקהל והשופטים, הודה בזה בעצמו. "לא הייתי יכול לנצח ילד בן 18".

ברולאן גארוס של 2023, אולי, הוא הגיע לשפל הגדול ביותר. מדבדב הורשה להתחרות, אך הודח בסיבוב הראשון כשהפסיד לטיאגו סיבות', ברזילאי שזכה בשני צ'לנג'רים, רגע לאחר שזכה בטורניר רומא. מדבדב נאלץ להתמודד עם קריאות בוז ממגרש למגרש, ופשוט לא הצליח להיות עצמו. "מדבדב נראה יותר עצבני מאי פעם. הוא התווכח עם השופט ועם האוהדים", כתבו על כך ב"רויטרס". זה נראה כאילו הקריירה של מדבדב, ברמה מסוימת, תישאר זכרון רחוק.

אז הגיע ווימבלדון. מדבדב חזר לטורניר הדשא, וקיבל המון שריקות בוז כבר מהסיבוב הראשון במשחק המרכזי. "אני חושב שיש אי הבנה גדולה סביב כל הסיטואציה הזאת", אמר בהקשר למקרה בו שחקנית אוקראינית סירבה ללחוץ לשחקנית רוסייה את היד, והתמודד גם עם קריאות בוז משלו. הוא הצליח להגיע עד לחצי הגמר, בו נעצר מול קרלוס אלקרס, בטורניר בו הגיע למקום השלישי בטורניר.

מדבדב אולי הצליח לחזור לעצמו, אבל היה צריך להתמודד עם מלך חדש - קרלוס אלקרס. בן ה-20 הספרדי נתפס כשחקן טוב יותר, ברמה לא מבוטלת של צדק, בטח אחרי ניצחונות מרשימים באינדיאן וולס ובווימבלדון. הפיזיות דעכה בהתחשב בגיל, המשחק התפתח ונראה שמדבדב נשאר קצת מאחורה. הטניסאי השלישי בטיבו בתחרות של שניים.

ואז הגיע חצי הגמר. מדבדב ניצח בשתי המערכות הראשונות ושיחק את הטניס הטוב ביותר שלו מזה שנים, "רמה 12" כדבריו, עם 6:7, 1:6, 6:3, 3:6. משהו בתוכו התעורר, והוא יכול למצוא את עצמו מנצח את נובאק ג'וקוביץ', לאחר שעשה את זה באותה נקודה לפני שנתיים.

מדבדב עבר הרבה מאוד. ברמה מסוימת, הוא גם הצליח להחזיר לעצמו חלק מהקהל. "ההרגשה של הקהל בווימבלדון הייתה מדהימה. הם היו בצד של האנדרדוג, הרגשתי את האהבה שלהם אחרי שחסמו אותי בשנה שעברה. אנשים התלהבו לראות אותי. אני מקווה לחזור לאנגליה עוד הרבה מאוד פעמים בעתיד".

בכך, אולי, יש סגירת מעגל בהתחשב בגירושו מווימבלדון 2022. טניס, במהותו, זה ספורט מאוד אישי. "הדבר היחיד שמקביל את הטניס הוא השחקן עצמו. רק הוא שם על המגרש. לפגוש בו, להילחם בו, הוא הדבר האמיתי. המתחרה בצד השני הוא בן הזוג לריקוד, הזדמנות לפגוש את העצמי", כתב עליו הסופר האגדי ושחקן הטניס נערים לשעבר דיוויד פוסטר וואלאס.

כל הסאגה של מדבדב מגיעה לשיא. בסוף הוא לא מייצג את האומה הרוסית, לא מייצג שום קבוצה ולא מייצג אף אחד חוץ מאת עצמו. כשמדבדב עולה למגרש הוא עולה עם מחבט, תיק, ואולי גם עם אלוהים. לא מעבר.

ברגע שאנחנו מחרימים אותו כי הוא שייך למדינה שלמה - אליה הוא לא בחר להיוולד - אנחנו פוגעים במורשת הספורטיבית שלו. זה שונה ממצב בו שחקנים מיוזמתם בוחרים להזדהות עם משטר או לשתף איתו פעולה, כמו מצעד הכדורגלנים שהולכים לכסף ולהפרת זכויות האדם של הליגה הסעודית, כי מדבדב פשוט נפל בין הכיסאות. אי אפשר לדעת היכן הקריירה שלו הייתה אם פוטין לא היה מחליט לפלוש לרוסיה, ואם בשנתיים האחרונות הוא היה משחק בלי הקוף על הגב.

הגדולה של דניל מדבדב, שתושלם באופן סופי אם יצליח להדהים היום ולנצח את נובאק ג'וקוביץ', היא בכך שהוא התמודד עם אתגר שמעט מאוד ספורטאים לאורך ההיסטוריה התמודדו איתו. המנטליות שהוא הראה בהדיפת הביקורת הזאת והחזרה לפסגת הטניס העולמי מדהימה, וניצחון על נולה יוכיח שהטניס הוא לא רק ג'וקוביץ'-אלקרס. אם הוא יכול להישאר ברמה הזאת, אז זה חלק מזריקת המרץ שהסבב אולי צריך.