האם מכאן תגיע המדליה האולימפית הבאה של ישראל?

(בנגן הווידאו שלמעלה: נויה בר-עם וסער תמיר בתחרות בהולנד עם דגם ה-49erFX. צילום: אייל לוין)

כשמחפשים סיפורים מעוררי השראה, על נחישות, הישגיות, דבקות במטרה, כשלונות, התמודדות עם קשיים ואלמנטים נוספים של דרמה - הנטייה הטבעית של חובבי הספורט היא למצוא אותם בענפים כמו כדורגל, כדורסל או טניס. הסיבה, לרוב, היא כי אלו מעטרים את חלקם העליון של אתרי ועיתוני הספורט שאנחנו מכירים. אבל לפעמים כל שצריך הוא לגלול, או להעיף מבט, מעט מטה - ולמצוא מקורות כוח יוצאי דופן.

במידה ועקבתם אחרי ענף השייט בשנים האחרונות, שמותיהן של נויה בר-עם וסער תמיר ודאי חלפו על פניכם לא פעם. הראשונה הגיעה למקום ה-8 בטוקיו 2020 בדגם 470, השניה היתה אלופת אירופה ב-2021 על אותו הדגם - ורצף הנסיבות שהפגישו אותן כולל רגעי משבר קשים, צירוף מקרים חצי-טראגי, רעיון פורץ דרך אחד ותמיכה כלכלית בלתי רגילה של חברת "Axonius" הישראלית.

אבל לפני כן, היכרות קצרה. "גדלתי ברמת גן ומגיל 3-4 ביליתי בסירות", מספרת על עצמה נויה בר-עם בראיון לערוץ הספורט. "בגיל 7 אבא שלי מאוד רצה שאתחיל להפליג לבד ובגיל 10 עברתי כבר לשייט תחרותי. כילדה, לקח לי הרבה זמן לתפוס איך לתפעל את הסירה, הייתי קטנה פיזית באופן יחסי וכשהיתה רוח חזקה ממש סבלתי אבל הייתי מורעלת ולא הייתי מוכנה לוותר. בגיל 16 זכיתי במדליה באליפות אירופה לנוער בסירת ה-420 באיטליה, הבנתי סופית שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים ועברתי לדגם התחרותי של המבוגרים, סירת 470. שטתי עם הדגם הזה 7 שנים, במהלכן ביתר היתר עשיתי קמפיין לאולימפיאדת ריו ונכשלתי כי היה נציג אחד למדינה מכל דגם. אח"כ התחלתי מחדש את הקמפיין לאולימפיאדת טוקיו, שם סיימתי במקום ה-8 יחד עם שחר טיבי", ממשיכה בר-עם.

מה שהופך את ההצלחה של השייטת למפתיעה עוד יותר, זאת העובדה שהיא סבלה ממחלת ים במשך שנים, אך המשיכה לחזור לים מתוך תשוקה גדולה למקצוע. "מגיל 4, כאשר ההורים שלי היו לוקחים אותי ליאכטות וסירות מנוע, הייתי יוצאת לים ומקיאה בטירוף. בגיל 16-17 עוד היו לי בחילות. היום צריך תנאים מאוד קשים כדי שארגיש בחילות", מספרת בר-עם.

הסיפור של סער תמיר לא רחוק מזה של שותפתה. "גדלתי במושב צופר, במדבר, רחוק מהים. באחד הערבים, אבא שלי הושיב אותי על המיטה ואמר 'סער, שמעתי על חוג באילת, וזה יכול להיות ממש מעניין ולתרום לך הרבה'", מספרת תמיר "הוא בעיקר רצה שדרך השייט אקבל אקסטרה כלים לחיים. התחלתי בכיתה ד'. הייתי היחידה מהערבה שנוסעת לאילת לחוג שייט. התקדמתי, עברתי לגלוש רוח, כי באילת מתחילים בסירות קטנות ואז ממשיכים כדי לגלוש רוח. כאשר הייתי בת 16 המשפחה שלי עברה למכמורת, בין היתר כי היה לנו חשוב להתקרב לים. עם המעבר התחלתי להפליג במועדון השייט בשדות ים, על דגם 470, שזה הדגם האולימפי בסירות. שם הכרתי את נויה". על ההיכרות בין השתיים, נגיע בהמשך.

כשהגיעה לגיל 18, לקחה סער תמיר הפסקה קצרה מהשייט, אך לא מהים. היא התגייסה ליחידת "סנפיר", שימשה כלוחמת והמשיכה לשירות קבע עד להפיכה לסגנית מפקד היחידה. "כשהשתחררתי מהצבא רציתי לחזור לספורט, זה בער בי, וחזרתי להפליג ב-470 בדגם המעורב עם ניתאי חסון במשך שנתיים", מספרת השייטת. "זכינו יחד באליפות אירופה ולאחר מכן התחלנו להתאמן לאולימפיאדת פריז 2024. במהלך האימונים, שזה היה בעצם לפני שנה וחצי, נפצעתי בכתף, עברתי ניתוח מאוד ארוך ולאחריו שיקום מאוד אינטנסיבי של 7 חודשים. ניתאי כמובן מצא פרטנרית אחרת להפליג איתה ואני ידעתי שאני יוצאת מהשיקום בלי פרטנר. דווקא בתקופה הכי קשה התחשלתי והבנתי עד כמה אני רוצה את זה. זה לא 'רק ספורט', אלא החיים שלי. היה לי ברור שאני רוצה להגיע לאולימפיאדה", מוסיפה תמיר.

ובנקודה הזאת, הגיע הרגע ששינה לתמיר ובר-עם את הקריירה. בר-עם מספרת את הצד שלה, מיד אחרי אולימפיאדת טוקיו 2020: "יום אחרי האולימפיאדה היה צריך להעמיס את הציוד בחזרה לארץ ופשוט ישבתי על קצה המכולה ואמרתי לשחר טיבי שאני מצטערת, אבל אני לא יכולה לעזור כי אני צולעת וגמורה מכאבים. טסתי משם לטיול בארה"ב, לא משהו כבד, הכי הליכה נינוחה, ולמרות זאת מצאתי את עצמי צולעת, עם כאבים מטורפים בירך, לא יודעת איך אני מגיעה לסוף המסלול. חזרתי לארץ מהטיול ישר לניתוח, הרופא אמר לאמא שלי שהוא לא מבין איך בכלל סבלתי את זה. לאחר מכן התחלתי שיקום של 8 חודשים בווינגייט". ושם הגיע רגע ה"אאוריקה".

כששתיהן משתקמות מפציעות שהיו עלולות לגדוע את הקריירות שלהן, סער תמיר ונויה בר-עם נפגשות בווינגייט ומעלות רעיון פורץ דרך בענף השייט הישראלי. "התראינו המון. באיזשהו שלב סיימתי את השיקום שלי וה-470 הפך לדגם מעורב, חיפשתי פרטנר, לא הבנתי בדיוק לאן אני הולכת לחזור", מספרת בר-עם. "ניסיתי לזמן מה להפליג עם איזשהו פרטנר שמצאתי, אבל הרגשנו שאנחנו לא רוצים את אותו הדבר מבחינה הישגית ושזה לא זה. באותה תקופה סער גם סיימה את השיקום שלה ויצאנו ביחד לים. זה הרגיש כל כך טבעי ונתן נחת בלב. ואז זרקנו רעיון… לשתינו אין עם מי להפליג ב-470 ושאולי נפליג יחד בדגם-49erFX. ידענו שזה יהיה קשה מאוד ושנצטרך לעשות הכל לבד, שזה חייב להיות מאוד מסודר ועם תקציב".

"אין תשתית בכלל למה שעשינו. זרקנו רעיון לאוויר ואמרנו שניקח כמה ימים כדי לחשוב על זה ברצינות", ממשיכה תמיר את דבריה של שותפתה. "אחרי יומיים-שלושה החלטנו שאנחנו הולכות על זה. בנובמבר 2022 פתחנו פרויקט מאפס: אקסלים, וורד, כתבנו תוכנית ומטרות, כולל תקציבים, עם מי צריך לדבר, איזה ציוד צריך, כמה, כתבנו מטרות לסוף 2022, סוף 2023 וסוף 2024. לקחנו על עצמנו חתיכת אתגר" היא מוסיפה בהתלהבות.

סער מסבירה על ההבדלים בין הסירות: "ה-49er הרבה יותר מהירה ו'אקסטרימית', כמו מטוס. על כל טעות קטנה - חוטפים. היא הרבה יותר פיזית, בכושר ובכוח, מה-470. ברמת התפקידים, אני אשת צוות, אבל בדגם הזה שתינו צריכות להיות בעמידה כל הזמן, אין ישיבה. עולם השייט הולך לשם, גם הענפים האולימפיים בכלל - מנסים להכניס כאלו שיותר מעניינים ו'אקסטרימיים'. זו פשוט סירה יותר מעניינת".

כאן חשוב להדגיש, בניגוד לשטים על דגם 470 - שם יש לא מעט מאמנים, צוותים תשתיות, תחרויות ואפשרויות מימון, כולל תמיכה כלכלית של איגוד השייט והוועד האולימפי- המקרה של ה-49er הוא שונה. "ה-49er נכנסה מריו למשחקים האולימפיים, בעוד בארץ לא היו סירות כאלה ואף אחד לא הפליג עליהן", מספרת בר-עם. "עולם השייט הישראלי כרגע בפיגור מול העולם. מכיוון שאי אפשר לקחת מאמן שלא בא מהדגם ומכיר את הסירה, היינו צריכות למצוא מאמנים בחו"ל ולהביא את הידע מבחוץ. זו היתה החלטה מאוד אמיצה, נכנסנו לפרויקט שהוא ענקי ומטורף, ואני יכולה להגיד בכנות שחשבנו שזה גדול עלינו, עשינו הרבה דברים שאנחנו לא מבינות בהן. הרצון להפליג ולממש את החלום שלנו הוא חזק מהכל", היא ממשיכה.

עד כמה זה היה "גדול עליהן"? לפי הערכות גסות, עלות שנתית של תפעול אופרציה שכזו, שכוללת רכישת סירה, מאמן זר, אימונים בחו"ל, שהייה בחו"ל, טיסות, העברת הסירה בין מדינות לתחרויות ואימונים ועוד, עשויה להגיע לסכום עתק של 1.2 מיליון שקלים. עבור בנות בגילאי 26-27, מדובר בנטל כלכלי בלתי אפשרי. אז הן פנו לקמפיין לגיוס המונים, גייסו 262 אלף שקלים מתוך יעד ראשוני של 240 אלף שקלים, וכאן נכנסה לתמונה השחקנית השלישית בצוות של בר-עם ותמיר - חברת "Axonius".

״מדובר בספורטאיות פורצות דרך, שלא מפחדות לרדוף אחר החלומות שלהן, מאתגרות את עצמן ללא הפסקה ושואפות למצוינות בכל דבר שהן עושות. שתיהן התמודדו וממשיכות להתמודד עם אתגרים מטורפים, כולל פציעות, ניתוחים ומכשולים פיננסיים, אבל מפגינות חוסן יוצא דופן, מסירות, יוזמה, אומץ, נחישות וחשיבה מנצחת לאורך כל הדרך", מספר עופרי שור, ממייסדיי חברת "Axonius" וה-CTO שלה, על הסיבה בגינה החליטה החברה לקחת חסות על צמד השייטות.

"לשתיהן יש ברקורד ניצחונות בתחרויות יוקרתיות בעולם וכעת הן מעלות את זה לשלב הבא במטרה להביא לישראל מדליה באולימפיאדה. לכן החיבור שלנו אליהן היה מיידי. הסיפור שלהן משקף באופן מעורר השראה את ערכי הליבה שלנו ב-'Axonius'״, מוסיף שור.

וכפי שאמר ה-CTO של "Axonius", המטרה של בר-עם ותמיר היא ברורה - המשחקים האולימפיים. "אני חולמת כל לילה על פריז. שמנו את החיים הפרטיים שלנו בצד בשביל זה", מספרת סער. "אנחנו כל הזמן בתכנונים, עד לפרטים הקטנים ביותר. אם הייתם שואלים אותנו לפני שהתחלנו אם נצליח, הייתי אומרת שלא. אבל זו הדרישה, וזה מה שצריך, ואנחנו עושות הכל בשביל זה", מוסיפה בר-עם.

אך ההתחלה כאמור לא היתה חלקה. מעבר למימון שעדיין לא הושלם ("אנחנו מחפשות להרחיב את מעגל התומכים שלנו"), הפן הכלכלי יקבל דחיפה נוספת מאיגוד השייט והוועד האולימפי רק במקרה של הישגים. אך אלו, עדיין לא הגיעו. נויה בר-עם מספרת על התחרות הראשונה עם ה-49er: "זו לא היתה נחיתה רכה. הגענו לתחרות והמטרה מבחינתנו לא היתה התוצאה, אלא פשוט ללמוד מזה. אנחנו חצי שנה עם הדגם הזה ומתמודדות מול נשים שמפליגות 11 שנה, זה פשוט לא כוחות. אבל זה תהליך ואנחנו מטפסות מדרגה מדרגה. הדרך קשה, אבל אנחנו נצליח".

אז איך הן ישיגו את הכרטיס לפריז 2024? מעבר לכרטיס אחד שיחולק באליפות אירופה הקרובה, עליו תמיר ובר-עם לא בונות בשלב זה, ישנה תחרות נוספת דרכה יוכלו לעשות את הבלתי-ייאמן."באפריל 2024 יש תחרות 'Last Chance', ושם יחולקו בין 3-5 כרטיסים. ככל הנראה הכרטיס של אפריקה ושל אוקיאניה יהיו חופשיים ולכן הם יועברו ל-'Last Chance", מספרת בר-עם.

"אנחנו בונות על ה-'Last Chance', אבל צריך לשים את הקלפים על השולחן - התחלנו את הקמפיין באיחור של שנה וחצי כי היינו פצועות. זה זמן מאוד קצר כדי להשיג את המטרה, שהיא מדליה אולימפית. אנחנו נושאות עיניים לטווח הארוך והצבנו את אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 כמטרה".

בר-עם אומרת בכנות: "הסיפור שאנחנו מספרות הוא לא סיפור סינדרלה. זה סיפור על חלום, אמונה, הישגיות ונחישות. יש המון המון המון קשיים, המון עבודה וההתמודדות היא מטורפת. מהציוד, דרך המאמנים, האימונים, הכספים, היזמות, קבלת 'לא'. לא הכל מסתדר בקלות, וזה לא שמחר נטוס לאליפות אירופה ונחזור עם מדליה - זה עדיין לא שם. ולמרות שזה לא סיפור סינדלה, הוא לא פחות מעניין".

רגע לפני סיום סער תמיר חותמת את הדברים: "חשוב לי ממש להדגיש את התודה ל-'Axonius' שהיו הראשונים להאמין בנו וכן לכל מי שתרם לנו דרך ה-'הדסטארט'. זה כל כך לא מובן מאליו ואנחנו מאוד מעריכות את זה".

כעת, ורגע לפני שהן יוצאות לאליפות אירופה על תקן פורצות דרך בענף השייט וכצמד הישראלי הבכיר בדגם 49erFX, חולמות נויה בר-עם וסער תמיר שהפרויקט הייחודי שהגו אי-שם בבית הקפה בווינגייט יהפוך להצלחה בינלאומית. עם הגב של חברת "Axonius", קמפיין הדסטארט נושא פירות והישגים גדולים ברקורד - נראה כי התשתית לעתיד מוצלח כבר הונחה. עכשיו, רק צריך עוד 'פוש' קטן - והן כבר יעלו על הגל.