האם העובדה שכדורגלנים מרוויחים סכומי כסף שכמעט כל בן אדם בעולם יכול רק לחלום עליהם, ועוסקים בעבודת החלומות שלהם, היא הצדקה לכך שיתמודדו עם כל סוג של ביקורת, ארסית ככל שתהיה, ו"יסתמו את הפה?" זה הדיון שבמרכזו עומד שחקן אחד בשבועיים האחרונים, בלם מנצ'סטר יונייטד ונבחרת אנגליה, הארי מגווייר.
מגווייר הפך בשנים האחרונות למטרה של ביקורת ולעג שחורגת מגבולות הנורמה שהתרגלנו אליהן. הבלם שעלה למנצ'סטר יונייטד כ-80 מיליון פאונד הפך למי שמסמל את כישלון ההתנהלות של השדים האדומים, והכישלון המקצועי שלהם בשנים האחרונות. הוא סומן כמטרה, וכל החיצים מופנים אליו, בכל רגע נתון, בהיקף ובעוצמה שכמעט ולא ראינו בעבר, עד כדי כך שבשבועיים האחרונים, דמויות רבות ומובילות בכדורגל התגייסו למענו, ובצעד חריג מאוד, אפילו אמא שלו שיחררה הודעת תמיכה בבנה.
לפני שנצא למסע ה"רחמים" כלפיי מגווייר, צריך להגיד בכנות - הוא זוכה לחלק מהביקורות האלו בצדק, ואי אפשר לנתק אותו מהיכולת החלשה שהוא מפגין בשנים האחרונות. תג המחיר בוודאי לא עוזר, וגם משכורת העתק שהוא מרוויח, כשעל פי חלק מהדיווחים, הבלם האנגלי לא היה מוכן לוותר על החוזה שלו על מנת להשלים מעבר לווסטהאם יונייטד בקיץ האחרון. תוסיפו לזה את התסכול של אוהדי אנגליה מכך שגארת' סאות'גייט ממשיך להרכיב אותו, ותקבלו תמונת מצב מורכבת.
עדיין בנבחרת (Getty)
מיקאיל אנטוניו, חלוצה של ווסטהאם, מאמן נבחרת אנגליה גארת' סאות'גייט, אריק טן האח, אולה גונאר סולשיאר ודייויד בקהאם, הם רק חלק מאלו שיצאו להגנתו של הבלם האנגלי, כאשר חלקם תקפו בצורה קשה את מבקריו, ואף רמזו לפגיעה אמיתית במצבו הנפשי. "הוא הפך לחצי בן אדם, מעולם לא ראיתי דבר כזה. שוכחים שמדברים באנשים", טען אנטוניו, בעוד מאמנו בנבחרת אנגליה לא חסך בביקורות גם הוא: "מעולם לא ראיתי יחס כזה כלפי כדורגלן, לא רק על ידי קהל החוץ, אלא על ידי הקהל שלנו והתקשורת באנגליה. הדברים האלו גורמים לי לרתוח".
צריך להבין, למי שלא עוקב מקרוב אחרי מה שהולך ברשתות החברתיות ובתקשורת האנגלית בשנים האחרונות, שאכן מדובר בביקורת שלא ראינו בעבר. בארסיות שלה, ובעיקר בכמות ובתדירות שלה. ישנם אלפי סרטונים בכל רגע נתון בטיקטוק שכל מטרתן לשים ללעג את הבלם, כאשר אפילו יש סאונד ויראלי שמוקדש לו ומזוהה עם הטעויות שלו, והוא "זוכה" לבוז כאמור מאוהדי הנבחרת האנגלית, תופעה לא שכיחה בנבחרות לאומיות.
ויש מי שמאשים דווקא את גארת סאות'גייט במצב. "העובדה שהוא משך תשומת לב לכך אחרי המשחק נגד סקוטלנד, ודיבר בצורה חריפה נגד מי שמבקר את מגווייר, רק ייתן לאותם אנשים דלק, בטח לאוהדי היריבות", כתב חלוץ העבר כריס סאטון. אוהדי ארסנל חגגו כשהוא נכנס נגדם במשחק נגד יונייטד, והוא יכול לצפות ליחס דומה בעתיד הקרוב. הדברים סביבו הוכיחו לאותם אנשים שהם מצליחים להיכנס מתחת לעור שלו. אני תומך בו ומבין את המצב, אבל זה לא יעזור להשתיק את הביקורת".
מנגד, העיתונאי קיראן גיל, סיפק את נקודת המבט שאומרת שמגווייר בישל את הדייסה שהוא נמצא בה: "הוא לא בכלא במנצ'סטר יונייטד ולא צריך לרחם עליו. ווסטהאם הציעה עליו 30 מיליון פאונד, הוא סירב להתחיל דף חדש, עם זמן משחק קבוע, משהו שהוא לא יכול לקבל כרגע ביונייטד. הוא בחר להמשיך במקום שבו הוא נמצא עם החוזה הגדול. הוא הכין את המיטה שלו, והוא צריך לישון בה ולהתמודד עם זה".
הכין את המיטה שלו? (Charles McQuillan/Getty Images)
הדברים הקשים ביותר אולי, הגיעו בהודעה החריגה ששיחררה אמא של מגווייר לתקשורת: "התגובות מאוהדים ואנשי תקשורת מחפירות. אני לא מאחלת לאף אחד לעבור התעללות כזאת. אני מבינה שיש עליות וירידות בכדורגל. אבל מה שהארי סופג עבר את הגבול. אני מקווה שאף שחקן לא יעבור את זה בעתיד. המנטליות של הארי חזקה, אבל אחרים עלולים לא לעמוד בזה".
מגווייר עצמו נתן פתח למה שעובר עליו, בראיון קצר אחרי המשחק נגד סקוטלנד בו כבש שער עצמי: "אני לא יכול להגיד שאני בן אדם שמתקשה להתמודד עם לחץ מנטלי. עברתי הרבה בשנים האחרונות, הייתי הקפטן של מנצ'סטר יונייטד כמעט ארבע עונות. אתה לוקח הרבה אחריות בתפקיד כזה, הדברים הטובים באים ביחד עם הרעים. החלטתי להישאר במנצ'סטר יונייטד כדי להתמודד על המקום שלי, ואני מספיק חזק בשביל זה".
אז באיזה צד אתם נמצאים ומי אשם? האם מגוויר צריך "להפסיק לשלוח שליחים שיתבכיינו בשבילו", כפי שטוענים חלק מהאוהדים ברשת, והאם שחקן שמרוויח מיליונים צריך לדעת להתמודד עם הכל?
האם אכן גארת' סאות'גייט שממשיך לזמן אותו למרות שהוא לא משחק ביונייטד, ויצא בחריפות נגד הקהל, באמת הרע את המצב? ועד כמה זאת אחריות של אוהדים לחשוב גם על המצב המנטלי של השחקן שאותו הם מבקרים? זאת אולי דרישה גדולה מקהל כדורגל, אבל בכל הנוגע לאוהדים שמבקרים שחקן שמשחק בקבוצה שלהם, צריך לזכור דבר אחד - אף אחד עוד לא הפך לכדורגלן טוב יותר, בזכות זה שהפכו אותו ללעג בצורה בלתי פוסקת. בסוף, גם אם קשה לנו לזכור את זה - מדובר בבני אדם.