לידור כהן: "המאמן של האלופה רוצה אותי לעונה הבאה"

לידור כהן התחיל לפני כחודש את העונה השלישית שלו בליגה התאילנדית. כהן חתם לעונה בטראט, קבוצה מהליגה הראשונה של תאילנד, שנמצאת במחוז הדרום-מזרחי של המדינה. בעונה שעברה שיחק בקון קאן ועזר לה להישאר בליגה הראשונה, זאת לאחר ששיחק גם בנונגבואה פיצ׳אייה ובבנגקוק גלאס, כך שטראט היא קבוצתו הרביעית בליגה התאילנדית. תפסנו את לידור כהן לשיחה קצרה על השנה שבפתח, השאיפות המקצועיות, ועל האפשרות לחזור ולשחק בישראל.

לידור, מה שלומך בימים אלה?
״הכל מעולה, לפני כמה שבועות הגעתי לקבוצה, שחגגה עליית ליגה. רוב הסגל בה חדש, מעטים נשארו מהעונה שעברה. אני לומד להכיר את העיר החדשה שהגעתי אליה, את המקום החדש עם צוות חדש, מאמן חדש. יהיה מאתגר כמו כל התחלה חדשה, ואני בא לתת את המקסימום".

איך החוויה שלך ככדורגלן בתאילנד אחרי כמה שנים?
"אני מאוד נהנה כאן, החיים פה מאוד טובים, יש הרבה פחות דאגות מאשר בארץ. יש כאן הרבה חופש במחשבה, חופש ביום יום, כלכלית יותר טוב כאן, וכמובן שזה משפיע על האווירה וההרגשה".

מה למדת על הכדורגל התאילנדי?
״מה שהכי הפתיע אותי פה זה שהתאילנדים חיים כדורגל. ביום-יום אנשים הולכים ברחובות עם חולצות כדורגל של קבוצות מקומיות, של קבוצות מחוץ לארץ, של נבחרות. זה מטורף, צריך לראות את זה כדי להאמין. הם מאוד אוהבים ומכבדים את המשחק, אתה יכול להרגיש מאוד אהוב ומוערך מהקהל פה. יש כאן שחקנים טובים בליגה, יש רמה. יש שחקנים זרים שמרוויחים המון, יש כאלה שמרוויחים יותר מקבוצות טובות בארץ, ויש פה מקומיים שלא מרוויחים הרבה בכלל. בגלל שאפשר ארבעה זרים בקבוצה, אז הקבוצות משלמות הרבה כסף לזרים עם שמות יחסית גדולים במדינות שלהם, כדי שיעלו את האטרקטיביות של הקבוצה".

באשר להבדל במנטליות, בצורת האימון, באופי המאמן המקומי, כהן מספר על שוני גדול לעומת המתרחש בישראל
״וואו, וואו. הבדל ענק, שמיים וארץ. קודם כל, הם לא מתייחסים לזה כמו שאנחנו מתייחסים לזה בארץ. בארץ הכדורגל הוא תחת לחץ מטורף, התקשורת מוסיפה לזה, ואם אתה מפסיד אז עולמך חרב עליך. בתאילנד בעיקר רואים את זה כהנאה, כחוויה, אף פעם לא ראיתי מאמן ששובר את הכלים כשהוא נמצא בפיגור, או כשהוא יורד מהמגרש אחרי הפסד".

"קשה להסביר את זה, רק כשנמצאים כאן מבינים את המנטליות ואת הגישה. אני אתן לך עוד דוגמה - המאמנים מחשבים באיזה משחקים אפשר לנצח ובאיזה לא, ולפי זה גם מתאימים שחקנים למשחקים. אני אומר לעצמי בראש: ׳אתם רציניים? אפשר וצריך לנצח כל משחק׳, ואצלם המחשבה לא כזאת. המטרה העיקרית פה היא לנסות להישאר בליגה כמה שיותר מוקדם, להבטיח ניצחונות ונקודות. לעומתנו, פחות מעניין אותם תארים, גביעים וכו׳".

איך מסתדרים עם גישה כזאת?
״היה לי מאוד קשה לקבל את זה בהתחלה, ולראות איך הם לוקחים הפסדים בקלות. הם היו רואים אותי מתבאס ומתאכזב, והיו משתגעים מזה. ועוד משהו הזוי, הדבר הראשון שצריך לעשות כאן אחרי ניצחון על קבוצה יריבה הוא קודם כל ללכת לקהל של הקבוצה המפסידה, למחוא לו כפיים, להודות לו, ורק אז ללכת לקהל של הקבוצה שלך ולשמוח איתם. לא ראיתי דברים כאלה. אז הגישה שלהם גם יכולה להיות טובה".

כמה אתה מרגיש שהמקום שלך בטוח בקבוצה ובכוונות של המאמן?
״יש המון שיקולים למאמן כי גם לו, כמו לשחקנים, יש את עניין הבונוסים וההטבות. אין משהו קבוע שהמאמן הולך איתו לאורך העונה, הכל דינמי ויכול להשתנות כאן, זה מה שאנשים לא מבינים. המקום בהרכב ובקבוצה לא מובטח. כשמנצחים כאן, אז זאת הצלחה של כל הקבוצה ויש הרבה שמחה, אבל כשמפסידים, אז ישר אומרים שהזרים לא טובים. ככה זה עובד פה. לכן, דבר ראשון שיחליפו כאן בחלון העברות זה את הזרים. הזרים יכולים להיות הכי טובים בעולם, אבל אם פתאום בקבוצה חושבים על לעשות שינוי כלשהו, אז הזרים נמצאים בעמדה הכי מסוכנת. בכל זאת, יש ארבעה כאלו בכל קבוצה, אפשר להבין ולהרגיש מתי רוצים לעשות שינוי שקשור אליך ומתי לא. הזרים מטיילים כאן הרבה בין הקבוצות, כל הזמן יש תחלופה".

כהן הוסיף: ״אם נתייחס לקבוצות הגדולות כמו בנגקוק גלאס, שם יש כמה משחקני נבחרת תאילנד, אז שם הם יותר מפחדים על המקום שלהם, אז האופי שלהם קצת שונה משל השאר. אבל זה בא בגלל התחרות ביניהם על להיות המקומי הכי טוב, ולשמור על המקום שלהם בקבוצה ובנבחרת".

מה ההבדל המהותי ביותר שאתה מרגיש כשחקן שם?
״חסרה לי מאוד התחרותיות שיש בארץ, זה מה שבעיקר קשה לי כאן בתור ספורטאי. הרצון שלי לבוא ולנצח בוער בכל משחק, ואצלם אין את זה. גם באימונים, אני בא לתת את הכי טוב שלי ולהם אין את האש באימונים, אין אש של תחרותיות. אבל לצד זה הם עובדים יותר קשה מהארץ, בעיקר מבחינה פיזית. יש אינטנסיביות גבוהה יותר מבחינת אימונים, פעמיים בשבוע מתאמנים גם בבוקר וגם בערב, יש דגש עצום על האתלטיות, ואימוני הכוח ברמה גבוהה. פחות מתעסקים באימונים הטקטיים ובעניינים הטכניים, אלא יותר בפן הפיזי. מבחינתם תביא את הכישרון, ידאגו לתת לך את כל הכלים שצריך, ומה שיהיה יהיה".

אתה מבוקש בקבוצות אחרות בתאילנד, או בכלל במדינות אסייתיות אחרות?
״עכשיו השם שלי טוב בשוק האסייתי, אני לגמרי יכול לנדוד ולעבור לקבוצות טובות שרוצות אותי. כמובן שהכל תלוי חוזה והצעה. במשחק האחרון נגד בוריראם, שהיא הקבוצה הכי טובה בתאילנד, המאמן האוסטרלי שלהם דיבר איתי בסיום המשחק, אחרי שהפסדנו, ורצה את המספר שלי לדבר איתי לגבי מעבר אליהם. זה מחמיא מאוד, זאת קבוצה ששלוש שנים ברצף עושה טרבל, וזה לא נתפס כאן. הקבוצות כאן תמיד לוקחות זרים מבחוץ שלא שיחקו כאן, ופתאום בוריראם רוצה אותי, מישהו מתוך הליגה, וזה ממש לא מובן מאליו כאן. אין ספק שאני רוצה להתפתח ועוד יותר לפתח את הקריירה שלי פה, ובכלל במקומות אחרים באסיה. המטרה כרגע היא להמשיך כאן כמה שיותר. כרגע אני בחוזה לעונה אחת, אשמח להישאר בקבוצה, הכל תלוי תוצאות ואם נישאר בליגה כמובן".

כמה הליגה התאילנדית אטראקטיבית לדעתך?
״לשחקן שלא מכיר את הליגה ואת המדינה יהיה קשה להתרגל למנטליות שלהם, אבל ברגע שנכנסים לזה, כיף כאן. התנאים לכדורגל פה הם מאוד טובים. יש כאן התעניינות רבה של סוכנים ודירקטורים ומגיעים לכאן שחקנים טובים מכל מיני מדינות. בקבוצות ששיחקתי בהן יש מתחמי כושר ברמה הכי גבוהה שיצא לי לראות, עם מגרשים איכותיים, בריכות, מתחמי אימונים, חדרי כושר עם המכשור הכי טוב שיש. ומה שיפה פה זה שיש את התנאים האלה גם בליגה השנייה, ולא רק בליגה הראשונה ובקבוצות החזקות, ככה שלהיות שחקן זה מאוד מוערך פה, מרגישים את זה מאוד ורואים את זה, אני לגמרי ממליץ".

ההגעה לתאילנד הגיעה בעצתו של גידי קאניוק ששיחק שם, ונמצא בקשר טוב עם כהן
״גידי גדל איתי במכבי פתח תקווה והגיע לשם, נשארנו בקשר, ושנינו תחת אותם סוכנים, שלומי בן עזרא וגלעד קצב. במהלך העונה האחרונה בארץ דיברתי עם קאניוק שוב, דיברתי עם שלומי וגלעד, הם אמרו שלא יהיה פשוט להגיע לתאילנד, אבל ננסה. קאניוק אמר לי שזה תפור עליי, שהתאילנדים אוהבים שחקנים בסגנון שלי מבחינת הטכניקה ומהבחינה הפיזית, שאני יחסית גבוה לליגה שלהם, וחשבתי על זה ברצינות. אחרי כמה זמן גלעד ושלומי הביאו לי את ההצעה מפה, והחלטנו ללכת על זה".

את ערב ראש השנה כהן קצת פחות חגג. במקום לחגוג עם המשפחה בישראל או בארוחת חג בתאילנד, הוא היה על המגרש יחד עם הקבוצה שלו שפגשה למשחק ליגה את בוריראם, הקבוצה הטובה ביותר בליגה התאילנדית
״היה לי משחק בערב ראש השנה. התכוננתי לפני מבחינת הדברים לברכות. עשיתי מעין טקס עם עצמי, עם מה שהיה לי. שעה לפני המשחק התפללתי, עשיתי קידוש של ערב ראש השנה. לצערי הפסדנו 4:0, וזה היה מבאס לפתוח ככה את השנה. הייתה לנו נסיעה של 8 שעות באוטובוס בחזרה לעיר אחרי המשחק, שבמהלכה דיברתי בשיחת וידיאו עם המשפחה שהייתה סביב שולחן החג וראיתי את כולם יחד, כשאני יושב באוטובוס אחרי הפסד. זה היה לא פשוט, תמיד זה לא קל כשהמשפחה רחוקה. גם תמיד עולות המחשבות על הבית, על המשפחה, על מה שמפסידים. אבל אני תמיד שם בראש שהקריירה קצרה, ועכשיו אני צריך להתמקד ולתת את כל מה שאני יכול".

על המחשבות לחזור לשחק בישראל ולסיים את הקריירה כהן שיתף בקול מרוגש, ואפשר היה להרגיש את החיוך בקולו
״תמיד אמרתי שארצה לסיים את הקריירה בארץ. קרוב לבית וקרוב למשפחה. הכי טבעי זה לסיים ככה. יש לי פינה חמה מאוד בלב למכבי פתח תקווה שגדלתי בה והתפתחתי בה. אבל מי יודע מה יהיה? כרגע טוב לי פה, אני משחק כדורגל טוב. בארץ גיל 30 נחשב כבר לשחקן גמור, וכאן אני רואה שחקנים בליגה השנייה שחותמים על חוזים בגיל 38, 39 ואפילו 40, שעולים לשחק ונראים בכושר טוב״.

ומה לידור כהן מאחל לעצמו לשנה החדשה?
״בריאות, זה הדבר הכי חשוב בחיים, וכמובן בכדורגל. מי כמוני יודע למה פציעה יכולה לגרום ולשנות. אני רוצה להישאר בריא וכשיר, הכל מאת השם״.