אחת הבדיחות החוזרות בכדורגל המודרני, בעידן הרשתות החברתיות, היא "שער החודש". כשמועדון נקלע למשבר כלשהו, לרוב באנגליה או בספרד, האוהדים של הקבוצות היריבות מתאספים וצוחקים על זה שאין מועמדים לשער החודש של הקבוצה, כי היא פשוט לא הבקיעה. במקרים חמורים פחות, הם מדברים על כך שיש שער אחד.
שער החודש של הפועל באר שבע לחודש ספטמבר 2023, לפחות לפני המשחק היום (שבת) מול הפועל ירושלים, הוא השער של אלון תורג'מן בדקה ה-15 מול ריינה. דקה לאחר שספגו מקרן של קייס גאנם, תורג'מן השווה במבצע אישי יפה והוציא את הקבוצה עם נקודה מגרין.
מאז עברו 195 דקות, שלוש ורבע שעות של כדורגל לא כולל זמן פציעות, והקבוצה של אליניב ברדה לא מצאה שוב את הרשת מול ריינה, הפועל תל אביב והפועל פתח תקווה. גם השער ההוא הרגיש הרבה יותר אישי מקבוצתי, כאשר אנטוניו ספר מצא את אלון תורג'מן בין שחקני הגנה והאחרון השתלט על הכדור ובעט ממרכז הרחבה לרשת.
קשה להגיד שבאר שבע לא מגיעה למצבים. ערב המחזור (כשמכבי חיפה עדיין עם משחק חסר ואינספור בעיות משל עצמה), הדרומיים של ברדה מובילים את הליגה בכמות האיומים לשער (74), במקום השני באיומים למסגרת (27), ראשונים באיומים מחוץ לרחבה (26), שניים באיומים מתוכה (48) וראשונים בקרנות (44). הקבוצה אמנם החתימה את אימרן אולאד עומאר כדי לסייע בניהול המשחק, אך הבעיה אינה בהכרח להגיע למצבים.
שולטים בכדור (אלן שיבר)
עניין של ביטחון?
גם כשמוציאים מהמשוואה את המשחק מול הפועל חדרה, אותו 0:3 לא מייצג בתחילת העונה שמעיד יותר על היכולת של החדרתים מעל זאת של ב"ש כפי שראינו במחזורים העוקבים, הקבוצה מגיעה למצבים. כך למשל מול הפועל תל אביב היו לא פחות מ-31 בעיטות ו-9 למסגרת, ביום טוב מאוד של אמיליוש זובאס, ומול הפועל פ"ת היו 4 בעיטות למסגרת ו-22 סך הכל.
במצטבר, בשני המשחקים האלה, ב"ש בעטה פעם בשלוש וחצי דקות. הבעיה היא שהמצבים לא היו טובים, וזה מתחבר לשני גורמים משמעותיים.
הראשון, חייבים להודות, הוא איכות השחקנים. פטריק קלימלה, החלוץ המרכזי, הבקיע שני שערי שדה ב-22 הופעות מאז שהגיע לקבוצה ומתקשה להצדיק את מקומו בהרכב. כריסטופר פטרסון מכדרר את עצמו לדעת באגף בלי תוצאות של ממש, ואנטוניו ספר שאמנם כן מנסה לסכן את השער לא מספיק עקבי ולעתים גם בועט מוקדם מדי. הזרים של באר שבע אולי צריכים זמן כדי להתאקלם, אבל כרגע לא מצליחים לתרום מבחינת שערים בליגת העל.
כאן נכנס העניין השני, עניין הביטחון. אמנם פתח בהרכב דומה בשני המשחקים האחרונים, כשאנטוניו ספר, אלון תורג'מן וכריסטופר פטרסון בשלישיית ההתקפה, אך הביטחון לא מבוסס רק על מה שהמאמן עצמו עושה. הוא מבוסס גם על הרצון של שלושתם - שני הזרים החדשים וחלוץ ותיק שרוצה להראות שהוא עדיין יכול להוביל קבוצה טובה - להוכיח את עצמם, על הלחץ מהקהל ומעין כדור שלג.
בב"ש הודו בעצמם ש"צריך להפוך את המצבים האלה לשערים. כדור השלג הזה צריך להיעצר מול הפועל ירושלים". הקלישאה על כך שיש תקופות רעות בכדורגל וששער אחד יכול לשחרר הכל נכונה, גם במקרה של הפועל באר שבע, אבל היא צריכה מישהו שייתן את השער הזה.
למזלה של הקבוצה, היא מקבלת שחקן כזה חזרה לסגל היום. רותם חטואל חוזר מפציעה מאוד ארוכה, לפניה היה אחד המסיימים הטובים בליגת העל ושחקן שמכריע משחקים. בשנה שעברה הוא עשה את זה בעיקר מהספסל, לאחר ששיחק תקופה ארוכה פצוע ולא היה כשיר ל-90 דקות, אך הפעם הוא צריך להיות שחקן הרכב. הוא האיש המסוכן ביותר בב"ש, ומאוד סביר שדברים היו נראים אחרת אם הוא היה משחק מתחילת העונה. אסור לשכוח את זה.
ברדה מחכה לחטואל (אלן שיבר)
איכות, לא כמות
למרות זאת, הפועל ב"ש אמורה לנצח את הפועל תל אביב ואת הפועל פתח תקווה גם בלי רותם חטואל. יש שחקנים אחרים שאולי צריכים לקבל יותר דקות, וזה מתחיל מאמיר גנאח. גנאח עדיין לא מסיים מצבים ברמה גבוהה, אבל הוא מייצר לא מעט מהם ובצורה איכותית יותר מחבריו.
כך למשל מול הפועל פ"ת הוא עלה במחצית ובפיגור, במשחק בו ייצר 4 מצבים במחצית השנייה ובעט כדור לא רע בכלל. איילון אלמוג היה פעיל באופן יחסי בהופעת הבכורה ואולי מגיעות לשתיים דקות לפני פטרסון (שצפוי לפתוח מול הקבוצה של זיו אריה), למשל. מול הפועל ת"א ספר היה פעיל יותר כשגנאח שוב עלה מהספסל, ואולי עדיף לתת לו לפתוח משחקים בהרכב. כשרואים את ב"ש משחקת, גנאח הוא אחד השחקנים היחידים שמרגישים כאילו הם יכולים לתת שער.
שם מעניין אחר, שצפוי לפתוח מול קבוצתו לשעבר, הוא גיא בדש. ב-64 דקות במצטבר העונה הוא בעט פעם אחת לשער, אחרי שהבקיע לא פחות מ-11 שערים בשנה שעברה ונראה נהדר אצל זיו אריה, בתפקיד גדול יותר ועם קרדיט גדול יותר. בדש שחקן מוכח בליגת העל, בשונה מהזרים שהגיעו הקיץ ומאכזבים עד עכשיו, ולא מקרי שברדה חושב עליו ב-11 דווקא מול זיו אריה.
זאת ועוד, יכול להיות שעדיפה גישה התקפית יותר. אני יכול להבין מדוע ברדה מעדיף לפתוח עם שלושה קשרי אמצע שלא מזוהים עם יצירת מצבים (רועי גורדנה, שי אליאס ואנדרה פוקו), אבל מול קבוצות מתגוננות כמו הרוב המוחלט של ליגת העל ייתכן שיש מקום לשחקן נוסף עם אוריינטציה התקפית בקישור. גם אם זה אומר שהלדר לופס ויוני סטויאנוב יהיו פחות חופשיים לצאת להתקפה. מול יריבות שמצופפות את השטחים הם צריכים שחקן אחד שיעשה את הפעולה החסרה.
גנאח אולי כזה. חטואל כזה. אולאד עומאר הגיע בשביל להיות כזה. שלושתם אמנם לא צפויים לפתוח היום, אבל יכול להיות שהם המרכיבים בגרסה המוצלחת בהתקפה של ב"ש בעתיד הקרוב (לצד ספר או בדש). יכול להיות שמדובר סתם במזל רע, ושקבוצה שמחזיקה בכדור ומגיעה למצבים פשוט צריכה יום אחד מוצלח כדי שדברים ייכנסו והכל יהיה ורוד שוב. אולי זה רק חוסר מזל, אבל מועדון כל כך גדול לא יכול להסתפק בשער אחד בחודש.