דייויד בקהאם הפך, ברבות השנים, לאחת הדמויות המשפיעות בתולדות הכדורגל העולמי. הוא לא רק היה שחקן גדול ומעוטר במנצ'סטר יונייטד או ריאל מדריד, אלא גם כוכב פופ של ממש - מי שבשנות התשעים היה סמל לתרבות הבריטית המשגשגת, כשהוא עומד במוקד תשומת הלב, בשל הזוגיות עם ויקטוריה אדאמס, כוכבת ה"ספייס גירלס" (לימים ויקטוריה בקהאם).
ועכשיו, בקהאם מדבר. זה קורה על רקע סדרה דוקומנטרית שמתעדת את סיפורו, ותעלה השבוע ב"נטפליקס". לרגל השקת הסדרה, הוא ערך ראיון נרחב ל"דיילי טלגרף" - וסיפר גם על התקופה השחורה בחייו. תקופה שבה, הוא מוכן לגלות, סבל מדיכאון קשה.
זה היה קיץ 1998. בקהאם ונבחרת אנגליה שיחקו במונדיאל בצרפת, והודחו ברבע הגמר נגד ארגנטינה - ובקהאם הפך לגיבור המשחק, מהסיבות הלא נכונות. בעיטה ששלח לעברו של דייגו סימאונה הובילה להרחקה ע"י השופט קים מילטון נילסן, ולאחר שאנגליה הפסידה בפנדלים - בקהאם הפך, מילולית, לאויב האומה. עיתונים יומיים הפיצו לוחות מטרה עם תמונתו, ובובה שלו תלוי על חבל הופיעה מחוץ לפאב באנגליה.
בסדרה, ויקטוריה בקהאם מאשרת שדייויד סבל מדיכאון. בראיון, בקהאם מאשר את הדברים. "זה קרה", הוא אמר, "וזה משהו שלא הייתי מוכן להודות בו. גדלתי עם אבא שכשאמרתי ש'אני מרגיש לא טוב', הוא אמר לי 'ילד, אתה צריך להתגבר. אבל הייתי מדוכא. לא אכלתי, לא ישנתי, חייתי מיום ליום עם מחשבה של מה יקרה הלאה. היו אנשים שאמרו שאני צריך לעזוב את הארץ. זה היה קשה".
בהמשך הוא נשאל לגבי האפשרות של טיפול - והוא אמר "מעולם. אנשים העירו לי על זה, ואני חושב שטיפול פסיכולוגי הוא רעיון טוב - היום אתה שומע יותר על ספורטאים שהולכים לטיפול, וזה עוזר. אבל אני גדלתי במזרח לונדון. כשאני אמרתי לאבא שלי שאני צריך טיפול, הוא היה שואל 'בשביל מה?'. אז הורדתי את הראש ועבדתי קשה יותר".