אלון אימן את הבן הגדול שלי, ליאב, בילדים ג'. אני זוכר אותו כאדם מקסים ומיוחד. הוא הגיע לקבוצה של הבן שלי בתחילת השנה ומהרגע הראשון הילדים התחברו אליו.
הוא היה רגיש לכל ילד והצליח להגיע לנפש של כל אחד ממקום אחר. אני זוכר בתור הורה שהוא תמיד התעניין ושאל אותנו לגבי הבן שלנו. כשהיינו משוחחים איתו, האופי המיוחד שלו בלט החוצה. הרגישות, הצניעות.
לצד הרגישות הגדולה, הוא גם היה מאמן מצוין ותחתיו הקבוצה הצליחה וסיימה בצמרת הטבלה. הוא הגיע לקבוצה אחרי עונה פחות טובה והצליח, בדרכו המיוחדת, לתת לילדים בטחון ולהוציא מהם את המקסימום בכל משחק.
אלון אהב מאוד כדורגל ובעתיד ראה את עצמו מאמן בבוגרים אחרי שעשה את כל הדרך מלמטה, אך הוא היה גם היה איש משפחה והשנה הזו היתה חשובה לו על מנת להקדיש להם אותה. הוא רצה לטייס בעולם ולכן החליט שהוא לא לוקח קבוצה לבד והיה עוזר מאמן. דווקא כשהוא בחופש, יחד עם אשתו, הנורא מכל קרה.
מדובר באבידה גדולה עבור הילדים. קשה להם לעכל את העובדה שהוא אינו. הם דיברו בינם לבין עצמם בקבוצת הווטסאפ ומאוד כאבו את הידיעה. יהי זכרו ברוך.