מזה שנים רבות שברצלונה וריאל מדריד הם שני המועדונים המובילים בספרד - כל אחד בדרכו. דובר רבות על ההבדלים השורשיים בין המועדונים: הטיקי טאקה של פפ לעומת הקשיחות של מוריניו, "המועדון של המדינה" מהבירה לעומת המרדנים מקטלוניה, מסי מול רונאלדו. ישנו שוני נוסף שבו ממעטים לדון - מדיניות שחקני הבית.
ברצלונה, מאז ותמיד, הוא מועדון ששואף לשלב שחקני בית צעירים. שחקנים שגדלו במועדון ובמשך שנים למדו לשחק בשיטה הייחודית של בארסה. הכוכבים הזכורים ביותר במועדון הקטלוני הם שחקנים שגם התחילו בו את דרכם: צ'אבי, אינייסטה, בוסקטס, פויול, כמובן מסי, ועוד רבים וטובים. בשנים האחרונות השחקנים הללו התחלפו בגאבי, באלדה, לאמין ימאל ושחקנים נוספים שעשויים להמשיך במועדון גם בעשור הבא.
אם משווים את תקופת הזוהר של בארסה תחת פפ גווארדיולה לעומת הגלאקטיקוס של ריאל, ההבדל הוא קודם כל במדיניות הרכש - כאשר השלד של ברצלונה נבנה סביב שחקני הבית, בעוד אצל הבלאנקוס היו אלו שחקני רכש נוצצים כגון זידאן, פיגו, קאקה, רונאלדו, רונאלדו, בקהאם ועוד. בכדי להמחיש את ההבדל, בין השנים 2000-2010, ברצלונה הוציאה 619 מיליון יורו על שחקני רכש, כשמנגד ריאל השתמשה ב-1.085 מיליארד יורו.
כריסטיאנו רונאלדו. סימל את מדיניות הרכש של ריאל מדריד (GETTY)
צריך לומר את האמת, והיא ששחקנים רבים בברצלונה מתחילים לככב בקבוצה הראשונה כתוצאה מהנטל הכלכלי של הקבוצה. אין זה סוד שהמועדון בחובות, כאלו שמקשים עליו לרכוש שחקנים מן השוק העולמי. לראיה, בעונת 2019/20, האחרונה של ברתומיאו, נשיאה הקודם של ברצלונה, רכשו הקטלונים שחקנים בשווי 299 מיליון אירו, כשבקיץ האחרון הם הוציאו לא יותר מ-3 מיליון אירו בלבד, הסכום הנמוך ביותר שרשמו מאז עונת .2005/06 כשאין אפשרות להחתים שחקנים, פונים לשחקני הנוער, ובמקרה של לה מאסיה - מוצאים שם יהלומים.
בתקופה האחרונה, לצד צמיחתם של שחקני אקדמיה חדשים של האלופה, התעוררה ביקורת כלפי אנצ'לוטי, שאף רגיל לקבל תשבוחות על ניהול סגל מצוין, על כך שהאיטלקי לא נותן הזדמנות אמיתית לשחקני הנוער השונים של ריאל מדריד, כשבראשם אלבארו רודריגז הנהדר, שכבש שער חשוב בדרבי נגד אתלטיקו מדריד בעונה שעברה - ומאז שותף ל-66 דקות בלבד.
רודריגז הוא אחד מבין רבים שציפה לקבל דקות משמעותיות בקבוצה הראשונה, אך התאכזב לגלות שאין לו מקום. גם בראהים דיאז הצעיר קיווה לקבל יותר דקות משחק. מאז שכבש במשחק הליגה נגד לאס פאלמס שיחק רק 16 דקות ב-5 משחקים, כשברקע רצות שמועות על מספר מועדונים שמעוניינים לצרף אותו לשורותיו.
במקרה של ריאל מדריד, התזמון הוא מושלם. כתוצאה מאי הגעתו של אמבפה לקבוצה, נוצר מצב שהחלוץ היחיד שלה בסגל הוא חוסלו, שיחד עם אספניול ירד לליגה השנייה בספרד אשתקד. חלוץ ליגה לגיטימי לכל הדעות, אך לא אחד שצפוי להוות מפתח בשלבים המאוחרים של ליגת האלופות, לשם ריאל שואפת להגיע בדומה לכל שנה.
אלבארו רודריגס. ממעט לקבל הזדמנויות (GETTY)
התזמון הוא נהדר כיוון שהמצב הנוכחי מקנה לקרלו אנצ'לוטי את הזכות להעניק את חולצת ההרכב לשחקנים שריאל מדריד היא הבית שלהם, מבלי לספוג ביקורת במידה והניסוי נכשל. כשהאלטרנטיבה היא חוסלו, שבחודש מרץ ימלאו לו 34 שנים, חלוץ שריאל מדריד הוא המועדון ה"גדול" הראשון שבו הוא משחק, הקהל בוודאי יכעס פחות מאשר אם שחקן כמו בנזמה היה מתקרר על הספסל.
אף על פי שהבלאנקוס ממוקמים במקום הראשון בטבלה לאחר 10 מחזורים, לאחרונה נשמעו קריאות מן התקשורת במדריד הקוראות לאנצ'לוטי להתחיל לשלב שחקנים שלא זכו לתהילה עד כה. הציוץ המצורף הוא של עמוד הטוויטר "Xtra Madrid "שלרשותו מעל למיליון עוקבים, שבו הוא מציג דיווח על תסכול ואובדן תקווה בקרב שחקני קבוצות המילואים והנוער, שכן הם מרגישים שמטרתם, לשחק בקבוצה הראשונה של ריאל מדריד, הפכה לבלתי אפשרית.
כשאנצ'לוטי צפוי לעבור ליעד הבא בסוף עונת 23/24, רבים מאוהדי ריאל מדריד מצפים להמשיך לראות את קבוצתם רושמת הצלחות בזירות המקומיות והאירופיות, אך מקווים שהפעם זה יקרה תוך כדי מתן הזדמנויות לשחקני בית צעירים כגון רודריגז וניקו פאס, הקשר הצעיר שרק מחכה לקבל הזדמנות אמיתית בלבן.
דני קרבאחל. שחקן הבית המשמעותי האחרון שנשאר בריאל מדריד (GETTY)