אל אל יחזקאל: ה"אקס פקטור" של ישראל

אחת המילים השגורות ביותר בשפת הכדורגל היא המילה "פספוס". תיאור מצב לשחקני כדורגל שגדלו כהבטחה גדולה בגילאי הנוער, לפעמים כאלה שהופעת הפריצה שלהם זכורה במיוחד - אבל בסוף, לא נשאר מהם הרבה. כל חובב כדורגל ישראלי שקורא את המילים האלה עכשיו, שם בראש שלו כמה פרצופים מסוימים. שחקנים ספציפיים, שהשם הזה מתאים להם. כדורגלנים שקיימו את הביטוי "כגודל הציפיות - גודל האכזבה".

אבל לפעמים, היד שלנו קלה על ההדק בשליפת הביטוי הזה. יש, כמובן, כדורגלנים שהרוויחו את ההגדרה הזאת ביושר, אבל יש גם רבים שהטענה הנפוצה לגביהם היתה שהם "פוספסו" - ואחר כך הוכיחו אחרת. ירדן שועה, ששנים נחשב לכזה שהקריירה שלו כבר לא תשתקם, הוכיח את זה בעונה שעברה בבית"ר ירושלים.

אבל הסיפור הגדול ביותר שסובב את הכדורגל הישראלי כרגע, רגע לפני משחקי ההכרעה של נבחרת ישראל במוקדמות היורו, הוא שגיב יחזקאל - מי שעשה את הסיבוב השלם: מהבטחה, לפלופ, ועד למעמד של גיבור לאומי.

יחזקאל גדל בראשון לציון. בגיל שמונה הוא החל לשחק במחלקות הילדים של הפועל תל אביב - וסומן ככישרון. על פי אתר ההתאחדות לכדורגל, כשהיה בן 14 היו לו 17 שערים בכל המסגרות בקבוצת ילדים א' של האגודה (עונת 2008/09). שנה אחרי זה, הוא חצה את הקווים ועבר למכבי - שם הוא הלך והתפתח, כבש 19 שערים בקבוצת הנערים (2011/12), אבל הרומן הראשון עם הצהובים נגמר מהר.

כשהגיע לגיל 18, הוא ביקש להשתחרר ממכבי - נכנס להסגר קטין, לא שיחק תשעה חודשים ואז חצה את הכביש שוב. חזרה להפועל. את הופעת הבכורה שלו בקבוצת הנוער האדומה הוא עשה, כמה אירוני, בדרבי. יחזקאל נכנס במחצית ומכבי, עם זיו אריה על הקווים ושמות כמו דן גלזר, שחר פיבן, אליאל פרץ, יונתן כהן ודור פרץ (שנכנסו כמחליפים) ניצחה 1:4.

אבל יחזקאל קנה את מקומו בקבוצת הנוער של הפועל, ובסוף אותה עונה גם זכה לבונוס: הופעת בכורה בבוגרים. זה קרה ב-10 למאי, 2014, במשחק צהריים מוקדם באצטדיון בלומפילד. הפועל תל אביב אירחה את הפועל באר שבע, שניסתה להתמודד מול מכבי על האליפות ולא הצליחה.

באר שבע ניצחה 1:2 במשחק הזה, אבל יחזקאל נכנס כמחליף וגם זכה לרגע ראשון של תהילה: בדקה ה-80 הוא ניצל השמטה של השוער שלומי בן חמו, וכבש שער ראשון בהופעה הראשונה שלו אי פעם בליגת העל.

ויחזקאל המשיך לקבל קרדיט במדי הפועל תל אביב בשנתיים הבאות, שנתיים שבהן הפועל בעיקר דשדשה בפלייאוף התחתון. בספטמבר 2016, שוב - מעבר. הכיסים הגדולים של ג'ורדי קרויף ומיץ' גולדהאר נפתחו, ותמורת סכום אסטרונומי של 750 אלף יורו, שגיב יחזקאל הפך שוב לשחקן מכבי תל אביב.

אלא שכמו בהרבה מקרים בכדורגל, לפעמים כשאתה מכוון למטרה גבוהה מדי - אתה נשרף בדרך. יחזקאל חתם במכבי לארבע עונות, אבל בסך הכל הוא לבש את המדים של מכבי תל אביב רק 13 פעמים. כמו לא מעט שחקנים שגדלו במועדונים הגדולים, הוא בעיקר הושאל - תחילה לעירוני קריית שמונה, אחר כך לבני יהודה ובסוף למה שתהיה התחנה המשמעותית בקריירה שלו. מ.ס. אשדוד.

לאשדוד הוא הגיע בינואר 2019. גם בקריית שמונה וגם בבני יהודה הוא לא ממש מצא את מקומו, והיה נדמה שהקריירה הולכת לאיבוד. אבל באשדוד, רחוק מהלחץ - הוא לפתע פרח. מ.ס. אשדוד שהוא הגיע אליה נאבקה בתחתית, בשלבים מסוימים נראתה כמו יורדת בטוחה.

אבל דווקא תחת מאמן אלמוני בשם אבי בוחבוט, היא יצאה למסע ניצחונות מרהיב בפלייאוף התחתון - כולל ניצחון גדול על בית"ר ירושלים בטדי, במה שהיה גם משחק הפרישה של יוסי בניון. יחזקאל היה שותף מלא למסע הזה, עם שלושה שערים ושני בישולים בשבעה משחקים (כולל שער ובישול ב-2:3 נגד בית"ר). משם, ניתן האות לנסיקה.

בסוף אותה עונה, הוא כבר למ.ס. אשדוד כשחקן מן המניין ולא כמושאל. חתם על חוזה לשנתיים, ושם כבר יכולת לראות שחקן אחר. הרבה יותר משוחרר, והרבה יותר כובש. בעונת 2019/2020 היו לו כבר שבעה שערים וארבעה בישולים במדי הקבוצה מעיר הנמל.

עונה לאחר מכן, גם בחסות הקורונה והיציעים הריקים (במשך רוב העונה), הוא הגיע ל-8 שערים ו-4 אסיסטים. משום מקום, יחזקאל חזר לתודעה - בפעם הראשונה לא היה שם רק פוטנציאל עלום, אלא ממש שחקן כדורגל טוב וחיובי. משם, כמו בכדורגל שלנו, הוא חזר אל הגלגל הענק.

בקיץ 2021 הוא עבר להפועל באר שבע, שחיפשה התחדשות. יחזקאל חתם על חוזה לשלוש שנים וחצי, תחילה תחת רוני לוי - ואחר כך אצל אליניב ברדה, שעשה עוד מהלך בשדרוג של יחזקאל: העביר אותו עמדה. מי שבדרך כלל שיחק כחלוץ או באגף ימין בהתקפה, הוזז לעמדת המגן הימני - ושם הפך גם לשחקן הרכב. בעונה שעברה, עונת 2022/23, היו ליחזקאל 10 שערים ו-5 בישולים מהמשבצת הזו במגרש.

וכמו מטאור, במהירות הבזק, תוך ארבע שנים בקושי - הוא הפך משחקן שלא מוצא את המקום שלו, ובדרך כלל יושב בחוץ, לשחקן שאי אפשר בלעדיו. כך, הוא גם מצא את המקום בנבחרת ישראל - הוא שיחק בחמישה מששת המשחקים במוקדמות היורו עד כה. בשניים האחרונים, נגד רומניה ובלארוס, הוא גם פתח בהרכב.

בספטמבר 2023 נמשך תהליך הנסיקה - עם המעבר לאירופה. אנטליהספור, שיום קודם החתימה את רמזי ספורי, הביאה את יחזקאל יחד איתו. וגם אם ספורי היה נראה כמו ההחתמה הבכירה יותר, יחזקאל שוב הוכיח ששום דבר לא באמת בלתי אפשרי עבורו.

הפתיחה שלו במדי הקבוצה הטורקית היא לא פחות ממדהימה: שישה שערים ושני בישולים בשבעה משחקים, כולל צמד מרהיב ובישול נגד בשיקטאש בניצחון 2:3. כל זה, בהיותו שחקן ישראלי בקבוצה שהפגינה תמיכה מופגנת בעזה שבוע קודם.

יחזקאל לא חגג את השערים שכבש. זה היה, אחרי הכל, אמור היה להיות הרגע הכי מתוק שאפשר - רגע של ניצחון לשחקן שהוספד, רגע שבו הוא מצליח להגשים יעד שחלם עליו, אחרי שאף אחד כבר לא האמין שזה יקרה. אבל יחזקאל הבין שמשהו גדול יותר קורה במולדת שלו.

הוא הסתפק בהנפת האצבעות לשמיים, לא לפני שהוא מקבל חיבוק מהחבר שלו - רמזי ספורי, כדורגלן ערבי ישראלי. ברגע הזה, הם היו באותה הקבוצה - תרתי משמע. כל ההפרדות הישנות נותרו מאחור, אפילו אותה מריבה מטופשת שעלתה לכותרות בסוף ימיהם בבאר שבע. ברגע ההוא, שניהם היו פשוט ישראלים.

ועכשיו, שגיב יחזקאל מסמל לא מעט את המצב של נבחרת ישראל בקמפיין הזה. גם הנבחרת, כמו יחזקאל, הוספדה לא פעם; גם עליה טענו שהיא "אוהבת לפספס". אבל יחזקאל תמיד אהב להוכיח את מבקריו ומספידיו. ועכשיו, בין אם זה בכנף ימין או כמגן ימני, הוא יגיע עם כל הרעב שאפשר - כדי לקחת את הנבחרת שלו, והמדינה שלו, הכי גבוה שאפשר.