כדי להבין יותר טוב מה עומד מאחורי ההתעצמות של חמאס, זו שהובילה בסופו של דבר למתקפת הטרור הרצחנית בשבת השחורה, צריך להסתכל יותר מ-2,000 ק"מ מזרחה, לאיראן. המעצמה האיסלאמית-שיעית מנסה לשלוח את זרועותיה אל עבר המזרח התיכון כאשר המטרה, בין השאר, היא השמדת ישראל.
בזמן שהשלטון באיראן מנסה לעודד את החמאס, אחד המקומות היחידים באיראן בו צעירים מרשים לעצמם לבטא דעות אחרות, זה במגרשי הכדורגל. בסרטונים שהפכו לוויראלים נראו אוהדים שורקים בוז במהלך דקת הדומיה שנערכה לזכר ההרוגים הפלסטינים במלחמה בעזה ומוקדם יותר החודש, נצפו אוהדי פרספוליס מקללים את השלטונות לאחר שהונפו באצטדיון דגל פלסטין: "אתם יכולים לדחוף אותו לתחת".
"זה לא בהכרח מייצג את הרחוב האיראני", אומר לערוץ הספורט המזרחן יליד איראן, אליהו יוסיאן, לערוץ הספורט, "במועדוני ספורט, לנוער יש יותר אדרנלין ומרשה לעצמו לקרוא סיסמאות כאלה. אבל באופן כללי, זו לא האווירה".
"לקבוצות באיראן יש אוריינטציה פוליטית", ממשיך יוסיאן, "לצורך הדוגמא, אם יש קבוצת כדורגל של העיר אזרבייג'אן, הסיסמאות שלהן הן סיסמאות אתניות הנוגעות לעצמאות תרבותית. זה חוצה את גבולות הספורט ונכנס לאירוע של בדלנות".
על פי יוסיאן, המועדונים הגדולים באיראן הם חלק אינטגרלי מהמשטר המקומי: "המועדונים הגדולים באיראן כפופים למשטר, אז רואים במשחקים שלהם את התמונות של המנהיגים - חומייני, חמינאי וכו'. אבל האוהדים שנכנסים למגרשים משתמשים בסיסמאות אחרות שלפעמים לא מתיישרות עם התמונות שרואים. בגדול, זה עובר זה עובר חלק ובלי התייחסות כי לא רוצים לתת לזה נפח".
"זו לא האווירה"