בצלחת של ערן זהבי: התפריט של כוכבי הנבחרת

כבר 19 שנים שאיתן מזרחי הוא השף הקבוע של הנבחרת הבוגרת של ישראל. הוא יוצא למשימות מיוחדות עם השחרור של מנכ"ל ישרוטל, ליאור רביב. מצד אחד, מדובר בתפקיד שאף שף לא היה מסרב לו. מצד שני, לא מדובר בעבודה קלה. המון דרישות, בטח הפעם, כשמסע כולל מעבר בשלוש מדינות ולא בכולן יש את חומרי הגלם המתאימים.

כפי שהצבא צועד על קיבתו, כך גם  נבחרת ישראל ויש למזרחי על הראש לא מעט. עברו אצלו צמחוניים, טבעוניים, דתיים שאוכלים רק בכלים מיוחדים וגם כמה מאמני כושר, איתם הוא בונה את התפריט.

אין שמן, אין מתוק, הרבה פחמימה בריאה וקטניות. לפני המשחק זה בעיקר עופות או דגים, אחרי משחק כבר בשר בקר על השולחן. 600 קילו לכל התקופה. ומה לגבי תיבול? לא יותר מדי, כדי שיתעכל כראוי. הוא כבר נתקל במקום שלא היה פפריקה או עשבי תיבול, מאז הוא כבר מביא איתו.

מזרחי כבר ראה הכל בנבחרת. ניצחונות חיוכים, אבל בעיקר אכזבות מכך שפעם אחר פעם אנחנו לא מגיעים לאירוע גדול. אולי הפעם זה סוף סוף יקרה אחרי למעלה מ-50 שנה.

איתן, מה כולל התפריט?
"משום שהמשחקים צמודים, קשה לתת להם לאכול בשר בקר כי זה מתעכל לאט יותר. פילה בקר, פסטות, דגים. התפריט אף פעם לא היה הבעיה בנבחרת. תפריט מאוזן וטוב".

כמה זה אופרציה למסע כזה?
"בגלל שזה מסע ארוך ומורכב משלוש מדינות, זה 600 קילו בשר. המורכבות של הבשר היא הנסיעה ממדינה למדינה, כי אני יוצא יום קודם כדי לשמור על האיכות. ב-19 שנים שלי בנבחרת, לא היה מסע כזה ארוך ומורכב. הנבחרת שילשה את עצמה, גם בגלל עניין הביטחון והאנשים שיבואו איתנו. בקוסובו אין קהילה יהודית, בהונגריה יש רק עופות ובאנדורה אין קהילה יהודית. בשבת בקוסובו נביא את החלות מהארץ ובבודפשט נרכוש בהונגריה. אוכל זה הנחמה של השחקנים, מבחינתם זה דבר שמחבר אותם. אוכל דבר מרגיע".

איך אתה מפנק את השחקנים או שזה לא הזמן?
"כל ארוחה זה פינוק אצלנו. כל פעם הם מופתעים מחדש כי יש תחנת חיתוך חדשה, קציצות דגים וכבד קצוץ בשישי. נותנים להם גם מבית גם מחו"ל".

מי השחקן הכי בעייתי שהיה באוכל. הרי לכולנו יש שיגעונות
"זהבי חזר לנבחרת וישר אמר לי 'אני מתגעגע לסלמון שלך'. צריכת הסלמון תעלה קצת. אני תומך לחימה ואעשה הכל כדי שיהיה להם טוב".

מי הכוכב מבחינה קולינארית?
"היום זה דור אחר. לא מה שהיה פעם. זה דור שמבין באוכל, רואה תוכניות, יותר מעודן, לא מעמיס. יודע מה הוא אוכל ומה הוא רוצה במידת עשייה. כבר אוכלים מדיום ומדיום רייר. אין מישהו אחד בולט, אבל לליגיונרים יותר חשוב האוכל, כי יש געגוע".

איזו דרישה בכל 19 השנים שלך הכי הפתיעה אותך?
" לא דרישה אבל סיפור גדול. באיי פארו, עם שלמה שרף, נכנסו אלינו כבשים לחדר אוכל והסתובבו לנו בין הרגליים. זו היתה החוויה הכי מצחיקה שלי. יש סטנדרטים, משמעת, כולם מכבדים ונורא כיף".

שאלת מיליון הדולר: מה אתה אוהב יותר, לבשל או כדורגל? 
"לבשל, ברור. זה החיים שלי, הכיף שלי, הפרנסה שלי. הכדורגל זה בצד, אבל להיות עם הנבחרת כל כך הרבה זמן, במיוחד בימים האלה, אני מרגיש שזה המילואים שלי. אני רואה בזה שליחות. זה בטח לא פרנסה גדולה, אבל אנחנו אנשים של נתינה ולראות אותם מרוצים מהאוכל, זה הכי כיף בשבילי. אין לי ספק שהמסע הזה הוא הרבה יותר מכדורגל".