יוסי חבני הוא אחד מהאנשים המוכרים בקהילת הספורט בנס ציונה. יוסי הוא בנו של משה חבני, שחקן עבר בכדורגל הישראלי ומאמן, ויוסי עצמו ירש את האהבה לכדור, שיחק בליגות הבכירות וכיום משמש כמאמן כדורגל לילדים בעיר. באותה שבת ארורה לפני קצת יותר מחודש, חבני נפרד מבתו היחידה, שקד, שהלכה לחגוג את החיים במסיבה ברעים. שקד שירתה כמדריכה בחיל התותחנים והייתה נערצת על ידי החיילים שלה. היא השתחררה לפני שנה והספיקה לטייל בדרום אמריקה.
מה קרה באותה שבת?
"באותו בוקר התחילו אזעקות כבר ב-6:30. בשעה 8 בבוקר התקשרה שקד לאשתי בלה ואמרה ׳אל תדאגו, השוטרים תכף משחררים אותנו׳. מפה לשם, היא מפסיקה לענות. וזהו, אין עם מי לדבר. ההודעה האחרונה הייתה ב-8:17. 'אל תשאלו, יש חדירת מחבלים' היא כתבה לנו. מאז היא לא זמינה. לא הבנו את גודל האסון. פתאום בטלוויזיה ראינו כתוביות של 'מחבלים השתלטו על מסיבה בדרום'. צריך להגיד שהיינו בחמישה ימים מטורפים של חוסר ודאות ואף אחד במדינה לא דיבר איתנו. אנחנו לבד, המשפחה והחברים, נסענו לשטח ולבתי חולים. חמישה ימים של כלום ושום דבר, בלי דיבור מהאנשים במדינה, ואז בחמישי הגיעו אלינו שני חיילים וסיפרו לנו שהיא נרצחה".
מה עושים באותם ימים שאף אחד לא יוצר קשר, ואתם מחפשים לבד את הילדה שלכם?
"יושבים בסלון חמישה ימים עם החמ״ל שפתחנו. שותים מים ולא אוכלים כי אין תאבון. בכל רגע נתון היו 30 אנשים כאן, עטפו אותנו החברים והמשפחה. עד הרגע האחרון היינו בטוחים שהיא תימצא בחיים, היינו בטוחים שאלוהים ישאיר אותה, היא טובה מדי. לא מזמן קיבלנו את הטלפון שלה. בסרטון האחרון שהיא צילמה היא מספרת 'מחבלים תוקפים אותנו בכל מקום, מקווה לא למות היום. אלוהים אתה אוהב אותי נכון?'".
יוסי, ספר לנו על הקשר שלך לספורט
"מאז שאני ילד גדלתי עם האהבה לכדורגל והרצון להיות שחקן כדורגל. אבא שלי, משה חבני, היה מאמן כדורגל שהתחיל כשחקן מוביל ואחר כך הפך למאמן ואני רק רציתי ללכת בדרכו. הייתי שחקן טוב, מאמן עד היום בנס ציונה שתי קבוצות ילדים. הילדים שלי מאוד אוהבים כדורסל. עשינו מנוי לבוגרת ולקבוצת הכדורסל".
טל דן, שחקנה המיתולוגי של נס ציונה מלווה אתכם לאורך כל התקופה הקשה הזו
"ברביעי בערב, יום לפני שהודיעו לנו על המוות של שקד, טל דן הגיע אליי הביתה. הוא אמר לי: 'אתה בספורט וגם אני בספורט, בוא נצא לעשות משהו מחר׳. אמרתי לו שאין לי חשק, אבל איכשהו הוא הצליח לשכנע אותי. היינו מ-10 בבוקר עד 1 בצהריים בחוץ, שני הבנים שלי ואני הלכנו לשחק איתו כדורסל. זה עשה לבנים שלי כל כך טוב להיות ביחד וכמובן עם טל. הוא עזר לנו לשחרר קצת לחץ. רבע שעה אחרי האימון איתו הודיעו לנו ששקד נרצחה. סימסתי לו ישר והוא מיד הגיע. הוא כמו משפחה עבורנו".
איך אתה פועל להנציח את בתך?
"כמובן ישר יצרתי קשר עם אנשים בעיר שלנו, בנס ציונה. אני רוצה להתנדב בשמה, להנציח אותה בעיר. היא עבדה במלון בראשית ששם מנציחים אותה. במסעדה שעבדה יש כבר קינוח על שמה. היא עבדה גם בפרטנר שבוע בלבד וגם הם תלו לזכרה שלטים בעיר. היא הותירה חותם גדול אפילו שלא עבדה שם הרבה, כזו היא, מדהימה שמתאהבים בה מהרגע הראשון. היא התנדבה ועזרה לכולם תמיד. ועד יומי האחרון אוודא שזוכרים אותה".