קפטן הפועל חדרה מנשה זלקה הפך בעל כורחו לאחת הדמויות הבולטות ביותר בכדורגל הישראלי בתקופה הזו, כשגויס לשירות מילואים קרבי, ובראיון ל-"5 באוויר" הוא מספר על מצבו: "לא פשוט, הלחימה המרכזית מתרחשת בעזה אבל גם בצפון. רוב הזמן אני פה בצו 8. זה באסה, אבל אחרי שעשו לנו מה שעשו לנו זה יושב עלינו".
זלקה נשאל על משחק הנבחרת נגד קוסובו ועל האפשרות שיזומן: "לא יצא לי לראות את המשחק של הנבחרת, אין לי כל כך איפה לראות טלוויזיה. אני ער לשיח סביבי, אלון חזן שלח לי הודע הושינו זוארץ דיבר איתי כשהיה פה. אבל כרגע זה לא מעניין, יש לנו דברים אחרים על הראש וזה מזיזים מפוקוס. זו שאלה היפוטתית אם וכאשר, כרגע זה לא הנושא והדיון, אבל אני לא חושב שיש מישהו שיכול להגיד לא למשהו לאומי. כל זה כמובן בהנחה שנגמרת המלחמה. כרגע אין סיכוי שאני זז מפה מטר".
קפטן הפועל חדרה נשאל על הנושא הבוער - האם צריך להחזיר את הכדורגל הישראלי? "אני חושב שצריך להחזיר את הכדורגל בקונסטלציה מסוימת, כי בסוף גם האנשים שיושבים בבית ורצים למקלטים בצפון ובדרום צריכים נתיב בריחה כלשהו, גם אם רק לשעה וחצי, להתנתק מערוצי החדשות ולתת להם משהו שלנו. באיזושהי קונסטלציה צריך להחזיר את הכדורגל. אנחנו נלחמים ועושים את שלנו והכל טוב ויפה, אבל למי שיושבים בבית זה יכול לעשות טוב".
במקרה שהליגה תחזור, זלקה לא ממש חושב על להיות חלק ממנה: "מה פתאום, צו 8 זה צו 8. עם כל הכבוד לכדורגל, הוא עניין משני פה. אנחנו במלחמה אדירה על הבית והכדורגל לא מעניין. צריכים להבין שזה לא משהו פשוט, כולנו התייצבנו. כושר? כמעט שלא עשיתי כלום, למעט ריצות, מד"סים וכאלה. לא הפעילות שאני רגיל אליה. האימונים שאנחנו עושים פה אחרים ולא קשורים לכדורגל".
על השחקנים הזרים שלא רוצים לחזור לישראל בעקבות המצב אמר: "בטח שאני מבין אותם. זאת לא המדינה שלהם. הם רואים בזה ביזנס ואני מבין אותם. שחקנים כמו מיגל ויטור ואחרים שמדבררים אותנו בעולם זה ברכה, אבל אני יכול להבין את מי שלא".
זלקה, שנמצא בצפון, סיפר. "אנחנו פועלים כמה שצריך ואיפה שצריך , לא צריך לחדבר על זה ברדיו. אנחנו רוצים לשמור על תושבי הצפון ולהחזיר את הגאווה הלאומית. 80-90% מהיישובים פה שוממים וגם מי שנשאר, הוא בלי המשפחה והילדים. זה לא פשוט. החלום שלי זה לחזור לילד שלי הביתה, זה מה שמעניין. מדברים איתי על כדורגל, ונבחרת וההוא לא הבקיע וזה לא מסר. רוצה רק לחזור הביתה, לחבק את הילד ולשכב על הספה".
(אלן שיבר)