$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

"ישראל תצטרך לעבוד קשה כדי לנצח אותנו"

כועס על אמבפה, נזכר בבניון ומסמפט את ישראל. ראיון עם אגדת אנדורה, לימה

מוטי פשכצקי, שליח ערוץ הספורט לאנדורה   20.11.23 - 13:32
Getting your Trinity Audio player ready...

אנדורה לא נחשבת למעצמת כדורגל. רחוק מזה. ועדיין, זה הספורט הפופולרי במדינה. בניגוד לרוב המקומות בעולם, להם יש סמל אחד. אגדה מקומית. שחקן שלא יישכח, לא כאן באנדורה, ולא באף מקום אחר. מחזיק שיא גינס. הכדורגלן היחיד ששיחק 26 שנים ברציפות במסגרת נבחרת. תכירו את אילדפונס לימה. לימה שיחק בנבחרת כבר במשחק השני בתולדות המדינה. הוא פרש בספטמבר, כשהוא בן 43, אחרי ההפסד 3:0 לשווייץ ברגע שהוא לא ישכח לעולם. הוא נפצע, ודקה 23 הוחלף, ובכל היציעים, גם אלה השווייצרים עמדו ומחאו לו כפיים.

"זה היה הריקוד האחרון שלי", אמר לימה, שפגש אותי באנדורה, מקום שהוא לא מוכן לעזוב לעולם והאמת - מה יש לעזוב? מדינה בלי מע"מ, בקיץ חם, בחורף, שלג וסקי. ברחוב כולם מזהים ומבקשים תמונות וחתימות. בכל זאת, מדובר בסלב מקומי. לא רק מלך השערים של אנדורה בכל הזמנים (11 שערים, מ.פ), הוא גם השחקן האירופי השלישי אי פעם ששיחק בארבעה עשורים ומלבד הליגה האנדורית, הוא שיחק גם בשווייץ, איטליה וספרד, שם רשם דקות באספניול ובראיו ואייקאנו.

ההתאחדות לכדורגל באנדורה קמה רק ב-1994, הליגה המקומית רצה 29 שנים ואף קבוצה לא באמת עשתה צעד קדימה, למרות הניצחון של סנטה קולומה על מכבי ת"א ביולי 2007. "כל ניצחון של קבוצה אנדורית באירופה חשוב, וזה על מכבי תל אביב היה אחד הראשונים", אומר לימה, "ונגד קבוצה כזאת, זה בטוח היה רגע גדול לכדורגל האנדורי".

לא פשוט לשחק בנבחרת שברוב הזמן מפסידה, ועוד בתוצאות גבוהות, אבל עבור לימה, ייצוג אנדורה הוא גאווה בלתי רגילה. הוא לרוב חווה כישלונות, היה שותף לתבוסות מביכות, אבל הוא דווקא זוכר ניצחון אחד ב-2018 נגד הונגריה, שהיה הניצחון הכי מתוק שלו ושל הנבחרת שלו. מאז, אגב, היא הצליחה לנצח את מודלובה, סיימה בתיקו עם אלבניה, לסיים במקום הלפני אחרון במוקדמות יורו 2020 וגם בקמפיין הזה סיימה פעמיים בתיקו עם בלארוס בבית ומול קוסובו בחוץ.

איך זה לשחק בקבוצה שכולם בטוחים שינצחו אותה?
"זה מסובך כי כשאתה משחק מול קבוצה חזקה עבורנו זה קשה מאוד. הכי חשוב שתזכור שאתה אנדורה, אתה מדינה קטנה ואתה צריך להלחם 90 דקות. להפסיד 14:0 כמו גיברלטר זה שונה מלהפסיד 1:0 מבחינתנו. השנה הולך לאנדורה טוב יותר, אנחנו מדינה קטנה וזו המציאות".

ראיתי שכעסת על אמבפה לאחר ה-0:14 של צרפת, אתה יכול להסביר?
"כשאתה שחקן של מדינה שמונה 60-70 מיליון אזרחים, ואתה משחק מול נבחרת שיש לה אולי כמה עשרות אלפי תושבים אז זה ברור מה תהיה התוצאה. אתה לא צריך לחגוג את השער ה-14 כאילו הוא שער במונדיאל. אני חושב שזה לא מראה כבוד למדינה הקטנה ממך".

הוא ענה לך?
"לא, אני לא חושב שהוא זוכר מי אני".

יש לך המון חולצות של נבחרות יריבות ששיחקו נגדך. מול מי הכי התרגשת לשחק?
"לכל חולצה יש סיפור וזה חשוב לי מאוד, יש לי חולצות של נבחרת ישראל ששיחקה מולנו שנים רבות אחורה, יש לי חולצה של יוסי בניון ואפילו אמבפה, אבל כל החולצות עבורי כאספן הן מיוחדות ועם היסטוריה מאחוריהן. יש אצלי זיכרונות ערכיים יותר שגבוהים מאשר הערך הכספי של החולצה".

"יוסי היה שחקן ענק", המשיך, "אני זוכר שהוא היה בספרד, גם בליברפול. לפני כמה חודשים הגעתי לירושלים ונפגשתי עם יוסי וזכרנו את הרגעים מהמשחק ב-2007 כשהוא היה בשיאו. אחרי המשחק הזה החלפנו חולצות, ועבורי זה כבוד גדול להיות עם חולצה של שחקן אגדי של הכדורגל הישראלי".

אתה מודע למה שקורה בישראל? מלחמה, זוועות שקרו -  איך אתה מרגיש כלפי זה כלא יהודי?
"אני מאוד עצוב, כי בתקופה הזו מה שקורה בישראל ובאוקראינה זו סיטואציה מאוד רעה לכל האנשים, זה מתסכל. אני רואה בטלוויזיה ואני מקווה שזה ייפסק מהר ככל האפשר, לא כל האנשים קיבלו את אותם הקלפים לידיים וקשה לראות שהם סובלים הרבה".

מי הכי הרשים אותך בישראל? בניון?
"בתקופה ששיחקתי יוסי היה השחקן הכי טוב. אחריו זוכרים את נאתכו שהוא קשר מעולה ואת זהבי שהוא מצוין. עכשיו ישראל צעירה יותר. אם הכל ילך כמו שצריך תהיה להם נבחרת טובה מאוד כשהצעירים יגדלו קצת".

"המשחק יהיה הניסיון האחרון לאנדורה לקחת נקודות מהקמפיין", המשיך וסיפר, "אנדורה עם הגנה מאוד מבוקרת וננסה שהם יעבדו קשה לנצח אותנו, כמו בירושלים, שהיה להם קשה. ננסה לעשות את זה פה וברור שננסה לקחת נקודות. אני זוכר את הפנדל שכבשתי בעבר נגד ישראל, אבל הפסדנו. יש לי 11 שערים בקריירה ואני זוכר את כולם ואת זה בוודאות".

אתה בספר שיאי גינס, תספר לנו על זה?
"כן, אני שחקן הכדורגל עם הקריירה הבינלאומית הארוכה ביותר - 26 שנים. התחלתי לשחק בגיל 17 ב-1997 עד לפני כמה חודשים. אני מקווה שיום אחד מישהו יעבור אותי, אני מרגיש נהדר. כבשתי מול הרבה נבחרות ושיחקנו משחקים טובים וזה חשוב למדינה קטנה כמו אנדורה. אני מאוד גאה שהרבה אנשים מכירים את אנדורה כי אדם משוגע שיחק שם 26 שנים, אני מאוד שמח שבמהלך הקריירה שלי שמנו את אנדורה על המפה".

מה התוצאה תהיה?
"כל נקודה לנו תהיה טובה. אני מקווה שננצח כמובן ו-0:1 תהיה תוצאה טובה. אנחנו יודעים שיהיה קשה מאוד, אבל בכדורגל ניסים קורים, פה באנדורה קרו לנו ניסים ותמיד האמנו".