אחרי חודשיים בשירות מילואים, מנשה זלקה התארח אתמול (שלישי) במשחק של קבוצתו הפועל חדרה נגד מכבי בני ריינה, ושיתף בתחושות בראיון נרחב ב"אולפן הלילה" של ערוץ הספורט": "הרגשתי את הדיסוננס בין איפה שאני נמצא מה-7 באוקטובר ללבוא למשחק כדורגל, את הניגודיות לזה ששם אי אפשר לנסוע בכבישים כי מסוכן ועושים דברים שמסכנים חיים ונפש לבין קצת להתנתק לשעה וחצי לכדורגל שלנו, במיוחד לאהבה שלי הפועל חדרה. במשחק אתה כועס ומתבאס שהפסדנו, ואז אתה מקבל קצת פרופורציות, כי יש לנו לוחמים שלצערנו נפצעים ונהרגים בעזה. החיים האמיתיים זה לא כדורגל, האלא מה שקורה בגבולות".
בניגוד לרבים, זלקה חושב שנכון היה להחזיר את הכדורגל הישראלי לפעילות: "אני חושב שהיו צריכים לחזור, וגם לא לפגוע בקבוצות הקטנות, שלא כל הזרים שלהן חזרו, אבל כן להחזיר את הכדורגל הישראלי. כי התושבים של העוטף שפונו למרכז הארץ, ואלה שכל היום צורכים חדשות, אין להם משהו ישראלי להזדהות איתו. וכשאתה נותן להם את זה לשעה וחצי, להתנתק קצת מהמלחמה, במיוחד לכדורגל הישראלי שלנו שהוא משהו מיוחד, אני חושב שנכון היה להחזיר את זה מבלי לפגוע".
זלקה, בעל כורחו, הפך לאחד הסמלים של המלחמה, ומספר: "לא מעט מברכים אותי, אבל הסיפור זה לא מנשה זלקה. עשיתי שלוש שנים ואני עושה מילואים, ובגלל שאני שחקן בליגת העל זה תופס כותרות. אבל אתה יודע כמה מילואימניקים יש? אני מייצג אותם, חלק מהם וכשאני מדבר בשמם זה כיף. זה כולם: הרואה חשבון, העורך דין, הנהג אוטובוס שעזבו את הדבר שהכי יקר להם כדי לשמור על מדינת ישראל. אני לא הנקודה, זה המילואימניקים".
קפטן חדרה סיפר איך הוא חווה את אותה שבת שחורה: "התעוררתי בשמונה וחצי בבוקר, היה אמור להיות משחק מול מכבי פ"ת וכבר הגיעו תמונות וסרטונים בוואטסאפ ובטלגרם. אתה רואה שזה לא עוד פיגוע ולא עוד מטח של קטיושות לכיוון העוטף אלא משהו אחר קורה פה. ב-10 כבר התחלתי לארגן תיק והתחלנו לדבר מהצוות לראות אם מגייסים אותנו. ב-12:00 אמרו לנו להיו מוכנים ובשלוש כבר הייתי בכיוון צפון מגויס בצו 8 כי זה לא משהו רגיל. השואה שהייתה בדרום הארץ זו שואה ומי שביצע אותה זה הנאצים מהחמאס, שהלכו ושחטו ילדים שחטו ואנסו נשים ותינוקות וערפו ראשים. דברים ששמעו מהשואה, ופרעות תרפ"ט וחברון ולא האמנו שיחזרו והם חזרו. זה חריג מאוד וטוב שהצבא שלנו מטפל בהם, צריך להגביר את הקצב כי רק ככה מבינים".
עד כמה השיח על הכדורגל קיים במילואים? "מדברים קצת על כדורגל, כי אני בסוף שם אז השיחה הולכת אוטומטית לשם, אבל אתה לא מדבר מהלב על כדורגל. הם רוצים לדעת, לחוות ולהבין איך זה, אבל השיח עצמו הוא בקושי על כדורגל. מי שנמצאים איפה שאנחנו נמצאים ולא יוצאים למשימות, כולם בפלאפונים ורואים כדורגל ישראלי. זה מרגש, ולא סתם אמרתי שזה שלנו ומשהו אחר, זה מיוחד. זה קבוצה שאתה אוהד מגיל אפס והוא שלך, ולכן אמרתי שחשוב להחזיר את זה".
""הרגשתי את הדיסוננס" (קובי אליהו)
"זו שגרת מלחמה על כל המשתמע מכך", התייחס זלקה ליומיום שלו. "ישנים במקלטים על מזרנים ואילתורים של בתים, והשגרה היא של מלחמה. לא נפרט פה מול המצלמות. מתאמנים ליום פקודה שיגידו שצריכים אותנו בזירה הצפונית, כרגע אנחנו בדרום, אבל מוכנים ומתאמנים מחכים ליום פקודה. כרגע המטרה היא להגן על ישובים צמודים לגדר בצפון המדינה. לאף אחד אין חלום למסור את נפשו סתם, אבל אנחנו מוכנים, וכשינסו אותנו הם ימצאו אנשים חדים וחזקים. פלוגת עורב צנחנים בגדס"ר 226 מוכנה לפקודה. יש לנו צוות חזק ופלוגה חזקה, וביום שיצטרכו, נהיה מעבר לגדר".
"להחזיר את החטופים זו חובתנו, בתור עם חפץ חיים, זה ברור", הדגיש הקשר. "ביניהם אסור לשכוח את אברה מנגיסטו, שנמצא שם כבר תשע שנים וקצת שכחנו. זו הזדמנות להחזיר אברה לאמא שלו ולמשפחה שלו. לא הייתי רוצה להיות חלק ממקבלי ההחלטות שנמצאים עכשיו בצומת דרכים. הדעות בינינו במילואים הן כמו ברוב המדינה. יש כאלה שאומרים שצריך להחזיר את החטופים בעד כל מחיר, ויש שיגידו שחמאס מבין רק בכוח, צריך לחסל אותם ולהרוג להם 40,000 ביומיים-שלושה והם יחזירו אותם לבד. לכן אלו שתי החלטות 'רעות' שההנהגה צריכה לבחור ביניהן".
זלקה מקריב לא מעט, כשחקן בליגת העל, כאב לילד בן שנה שמצפה לילד נוסף: "אני בן אדם פיקח ונכנסתי לזה בעיניים פקוחות. כל חייל קרבי שמתגייס יודע שיש סיכוי שלא יחזור הביתה, וכשהכנתי את התיק ב-7 באוקטובר, ידעתי את זה. במלחמה כולם לוקחים את זה בחשבון, וזו הגדולה שצריך להעריץ את הלוחמים שנמצאים בדרום ויודעים שהם בסכנה יומיומית. התלבטות? אין שאלה בעניין, הצבא והמדינה שלי לפני הספורט ולפני הכל, זה לא מעניין. מצחיק להגיד את זה, אבל הספורט לא מעניין בימים כאלה. ברור שלא הייתה התלבטות".
קפטן חדרה התייחס לנושא שחשוב לו: "לפני ה-7 באוקטובר כולנו זוכרים את ההפגנות, הקרע, השסע, שמאל-ימין, זוכרים מה היה פה. באותו יום כשהגעתי לאן שהגעתי ההתגייסות של למעלה מ-100%. אתה רואה אש ושליחות בעיניים. האנשים האלה לא ישנים וחושבים לילה לילה איך אנחנו נחזור בשלום ומגנים על המדינה, ומגיע להם כבוד. לכן היה לי חשוב לדבר על המפקדים האלה, הם לא נמצאים בבית. רק חושבים על המדינה ולהחזיר אותם אל המשפחות זה הדבר הכי חשוב".
כאחת הדמויות החשובות בעדה האתיופית, האם הוא חושב על עתיד פוליטי? "זה לא הזמן לדבר על זה. בחדרה הייתה התגייסות של בני העדה האתיופית, והמבוגרים של העדה הכינו סלים של מזון לחיילים. הקהילה גם משלמת בבניה ואתמול נהרג חייל מהעדה. אבל זה לא רק העדה האתיופית, אלא גם הדרוזים, הבדואים, הצ'רקסים... האגרוף הזה במדינת ישראל. אני רק מקווה שבסוף כשתיגמר המלחמה שלא נשכח את הרגעים האלו ושלא נחזור להיות כמו לפני ה-7 באוקטובר כי מי שמרוויח מזה זה רק פולטיקאים ותקשורת שמלבה. אנחנו שחיים בתוך עמנו חיים ביחד".
"הצבא והמדינה שלי לפני הספורט"
זלקה התייחס גם לסערת השלט במשחקה של מכבי חיפה ולרובי קין: "כבר אמרתי שמה ששחקני מכבי חיפה עשו זו בושה שלא הניפו את השלט. חלקם ברחו לזה שלא ידעו מה רשום אפילו זה באנגלית, וחלקם לקחו את זה לקטע פוליטי. אבל היה פה רצח של ילדים וחטיפה שלהם וצריך להחזיר להחזיר אותם הביתה. אין פה אלמנט פוליטי. בקשר לרובי קין, אם לא טוב לו לשים סרט שחור ולהזדהות עם מדינת ישראל, הכסף כן טוב?".
על התמיכה שהוא מקבל מחדרה אמר: "מגיעה מילה טובה לבעלים, שמהרגע הראשון שהודעתי להם שגוייסתי אמרו שהם מאחוריי. מבחינה מקצועית אי אפשר לגשר על זה, אין מה לעשות. זה קשה שאתה רואה את החברים משחקים ואתה לא שם לתת איזה מילה, עצה או גליץ'. אתה לא שם וזה קשה. מצד שני מרים את הראש מהמסך ומסתכל שמאלה, אתה מבין שיש משהו חשוב יותר מכדורגל. אין אפשרות לשמור על הכושר. אבל כבר חזרתי אחרי שלוש שנים, אפשר לחזור גם אחרי כמה חודשים".
זלקה נשאל על הנחישות שלו והשיב: "זה עניין של אופי, כשהגעתי לצבא הוא שידרג אותי ובזכותו אני גם פה בליגת העל. בעונה הראשונה בליגת העל עם חדרה בקושי שיחקתי. זה עניין של אופי. לא כדי להראות לכולם, אלא לעצמך. כשאתה עושה מסלול של עורב צנחנים ששוברים אותך ובונים אותך אז מה זה 17 מחזורים לשבת בחוץ? אתה רוצה להוכיח לעצמך שאתה שווה משהו ושאף אחד לא יגיד שאתה פחות טוב. גם כשאני עושה הרצאות לבני נוער ומסביר על חשיבות הגיוס ואיך שהצבא בונה אותך להמשך החיים, זו הדוגמה שאני תמיד נותן. שלא ספרו אותך ואתה רוצה להוכיח לעצמך שאתה מסוגל".
ומה לגבי הנבחרת? "האמת שאלון חזן שלח לי הודעה בתחילת המלחמה וגם שינו זוארץ דיבר איתי, אבל לא על הנושא הזה. אני לא אשקר, חלום זה חלום, אבל זה לא הזמן להתעסק בדברים האלה. חזן סימס לי ומחזק אותי, וזה חלום לייצג את מדינת ישראל. אבל הנבחרת של הצבא יותר חזקה מכל נבחרת אחרת של ישראל, תאמינו לי. יהיה זמן להתעסק בהכל, אבל עכשיו המטרה זה לנצח, להחזיר את השקט".
ומה לגבי ההפסד לריינה? "היה קשה בלי קהל ומבאס שהפסדנו, אבל בשבת אפשר יהיה לתקן נגד הפועל תל אביב אני מקווה שיעשו את זה ויתנו לי שקט כשאהיה בצפון. אני רוצה שהפועל חדרה תישאר בליגה ואנחנו יודעים שהולכת להיות עונה קשה מאוד. אבל אני מקווה שהם יעשו את זה ואני סומך על הצוות והבעלים שילכדו את חדר הלבשה שיישאר בליגה".
עוד במשחק הקודם של חדרה, הקבוצה ביצעה מחווה לקפטן, והוא סיפר: "היה מרגש מאוד, יקיר סבח התותח, אין עליו בעולם. מגיעה מילה טובה לאזרחים במדינת ישראל, לאוהדי הספורט מכל הקבוצות. קיבלתי אלפי הודעות על האהבה שנותנים לי, שמחזקים אותי. גם לא מעט שחקני ליגת העל איך לדאוג, לתרום ולהביא. אני בא מהקהילה של הכדורגל ויודע מה הקהל הרחב חושב על שחקני הכדורגל. אבל גם האוהדים וגם השחקנים שמסמסים ועוזרים מגיעה להם מילה טובה. תודה רבה ממני אישית. אני מעריך ואוהב".
לסיום, זלקה נשאל אם הוא מוכן לפרוש מכדורגל תמורת זה שיביא את ראשו של יחיא סינוואר, וענה בלי היסוס: "קונה את זה, וגם את מוחמד דף".
מחווה מרגשת (דני מרון)