מועדון הכדורגל הציני ביותר בעולם

מנצ'סטר יונייטד, ככל הנראה, תסיים את היום הזה כשהיא מחוץ לשמינית גמר ליגת האלופות. השדים האדומים צריכים לנצח את באיירן מינכן באולד טראפורד ולקוות לתיקו בין קופנהאגן לגלאטסראיי, אחרי עונה בה רבים היו בטוחים שהם עומדים לעשות את קפיצת המדרגה. יונייטד סיימה במקום הרביעי בעונה הראשונה של אריק טן האח, השקיעה 200 מיליון יורו בקיץ בו החתימה את שוער וחלוץ העתיד שלה וביום מספיק בהיר חלמה על מאבק אליפות.

זה כבר לא יקרה. הקבוצה במרחק עשר נקודות מהפסגה, אחרי הפסדים לבורנמות' וניוקאסל ולפני משחקים מול ליברפול באנפילד ואסטון וילה, כאלה שעלולים להרחיק אותה גם מהמקום באירופה. על הנייר, אנחנו תופסים את זה כעונת בלהות - הדחה בשלב הבתים של הצ'מפיונס ובסבירות גבוהה סיום מחוץ לרביעייה הראשונה באנגליה (בהתחשב בפער שש הנקודות ממנצ'סטר סיטי הרביעית ו-8 מאסטון וילה השלישית).

בפועל, בסטנדרטים של מנצ'סטר יונייטד פוסט אלכס פרגוסון, זאת עונה סטנדרטית. רק ב-4 מ-10 העונות לאחר הפרישה של סר אלכס הקבוצה שיחקה בשמינית גמר ליגת האלופות, ומעולם לא עברה את הרבע. רק ב-5 מ-10 העונות האלה היא הייתה במקום שמוביל לשלב הבתים של ליגת האלופות. בשנים בהן סיימה במקום השני זה היה בהפרש של 12 ו-19 נקודות מהיריבה העירונית מנצ'סטר סיטי.

כריסטיאנו רונאלדו, רומלו לוקאקו, ג'יידון סנצ'ו, פול פוגבה, אנחל די מריה, רדמאל פלקאו, זלאטן איברהימוביץ' וחואן מאטה הגיעו לקבוצה, כמעט כולם נחשבים לפלופים ברמה מסוימת. קשה להגדיר שחקן שהפך לכוכב בקנה מידה עולמי ביונייטד בשנים האלה, אולי חוץ מברונו פרננדש, וגם את השחקן הטוב ביותר שלה בעשור האחרון (דויד דה חאה) המועדון בעט.

בין לבין ראינו מחאות נגד הבעלים שניסו למכור את הקבוצה והקפיאו אותן בשנה האחרונה, כמה פרשות מביכות כמו אלו של מייסון גרינווד ואנתוני, את רונאלדו עוזב בפיצוץ מועדון בו זכה בצ'מפיונס ועוד. למרות כל זה, מנצ'סטר יונייטד היא המועדון בעל השווי השני הכי גבוה בעולם. הקבוצה לא מגיעה להישגים של ממש במשך עשור, עם כל הכבוד לזכייה בליגה האירופית, וכנראה עדיין אחד מ-5 המועדונים הגדולים בעולם. למה?

הכדורגל משני
האחים ג'ואל ואברם גלייזר קנו את הקבוצה ב-2005, מתכננים למכור חלק ממנה ולהשאיר את הפעילות המסחרית בצד שלהם. העלייה בזכויות השידור של הליגה האנגלית משפיעה, מן הסתם, אך היא חלק קטן מההצלחה של יונייטד. הקבוצה של הגלייזרים שווה 6 מיליארד דולר לפי "פורבס", יותר ממועדונים מצליחים בהרבה כמו מנצ'סטר סיטי (4.99 מיליארד) או ליברפול (5.29 מיליארד). ארסנל, שבדומה ליונייטד עברה שנים קשות אחרי עשור מלא תהילה, שווה 2.26 מיליארד דולר בלבד, קצת יותר מ-37%. על המגרש זה נראה אחרת לגמרי.

בשלב מסויים הייתם מצפים שההצלחה על המגרש והפופולריות של המותג של יונייטד יתמכו אחד בשני, ויובילו בתורם לחוזי חסות קטנים יותר ויורידו את השווי של המועדון. גם אם יונייטד נחשבה בעבר לפורצת דרך בתחומים כמו שינויי תלבושת או שימוש ברשתות חברתיות, מועדונים אחרים הצליחו לסגור את הפער. היה אפשר לצפות שבהתחשב בזיכרון הציבורי הקצר ובבינוניות שליוותה את הקבוצה במשך שנים, הסכומים רק ירדו.

למרות זאת, הקבוצה שברה את שיא ההכנסות שלה ב-2023. היא עדיין הפסידה כסף באותה השנה, בה שיחקה בליגה האירופית ויצאה למשחקי חוץ בניקוסיה וטיראספול, אך עדיין הפסידה כסף על שנה בה שילמה 331 מיליון ליש"ט בשכר לשחקניה. בשנים הקרובות השכר ירד, בהתחשב בכך שמשתכרים גבוהים כמו כריסטיאנו רונאלדו ופול פוגבה עזבו את המועדון, כך שהרווח צפוי לגדול. בטח בהתחשב בכך שהם שיחקו בליגת האלופות העונה.

מנצ'סטר יונייטד, העסק, מצליח בצורה יוצאת דופן. הם הצליחו לפרוץ לשווקים הסינים וההודיים לפני כולם, טוענים ש-"1 מ-8 אנשים" אוהד את יונייטד ומצליחים לייצר כסף בזכות החשיפה של רבים לכדורגל דרכם. יכול להיות שאם פרגוסון היה פורש ב-2006 ולא 2012, לפני מהפכת הרשתות החברתיות, המותג לא היה גדול באותה הרמה. השילוב של הקשר הרגשי שנשאר אצל אוהדי הקבוצה בארץ ובחו"ל, פעילויות השיווק הנמרצות והחוזים עם חברות ענק כמו שברולט ואדידס בזמנו, הפכו את יונייטד למותג מבריק ואחד שמצליח בגדול. זה דבר טוב, אבל יכול להיות שהוא חלק מהבעיה.

נגד הספורט
לואיס ואן חאל היה אחד מהמאמנים הגדולים שעברו במנצ'סטר יונייטד, ורחוק מלהיות איש עסקים. הוא זכה בתארים עם אייאקס, באיירן מינכן וברצלונה, והזהיר את אריק טן האח בשנה שעברה. "עדיף לך לחתום במועדון כדורגל, לא מועדון מסחרי. טן האח צריך ללכת לקבוצה שמתרכזת במשחקי כדורגל".

אריק טן האח עלול למצוא את עצמו מפוטר מהקבוצה אם אכן יודח משלב הבתים של ליגת האלופות ולא יראה שיפור בליגה, וייתכן שהנבואה של ואן חאל הגשימה את עצמה. יונייטד עשתה מספר מהלכים שמרגישים מסחריים יותר ממקצועיים, וייתכן שאף ההחתמות של זלאטן איברהימוביץ' וכריסטיאנו רונאלדו הונעו משיקולים כלכליים לא פחות ממקצועיים.

"הבעיה היא לא שיתופי פעולה מסחריים או מסעות משחקים במזרח בקדם העונה, אלא הרגע בו התרבות הזאת חודרת לכדורגל עצמו", נכתב ב-"The Sportsman" לאחר אותו משפט של ואן חאל. הגישה הזאת, פחות או יותר, היא הדבר היחיד שנשאר ביונייטד כשהתחלפו מאמנים ושחקנים מהטובים בעולם. ואן חאל וז'וזה מוריניו נכשלו, ואגדת מועדון כמו אולה גונאר סולשיאר לא הטביע חותם.

זאת הביקורת של האוהדים על האחים גלייזר. הם מתעסקים בשורת הדיבידנדים של עצמם יותר מאשר בלוח התוצאות, ומתייחסים למה שקורה על המגרש כאילו מדובר בעוד גרף שעולה ויורד על הלוח. זה הוביל למחאת אוהדים גדולה סביב ביקורת על כך שהם הלכו על החתמות גדולות ומסחריות יותר (בעיקר בשנים הקודמות, יש לציין) במקום שחקנים שיכולים לתרום לתלכיד של הקבוצה, ועל כך שההתנהלות סביב המועדון מונעת משיקולים עסקיים שפוגעים בחדר ההלבשה כמו זאת בפרשת מייסון גרינווד או אנתוני.

הקבוצה התנהלה תחת מכירה פומבית ב-2022/23, עדיין הגיעה להישגים, ובסופו של דבר נפגעה מזה. יכול להיות שסגל שחקנים זהה, מאמן זהה ובעלים יותר טובים מהגלייזרים היו מובילים אותה עכשיו למקום בשלב הנוקאאוט של ליגת האלופות ולרביעייה הראשונה באנגליה.

איפה זה פוגש אותנו?
אוהדי כדורגל, בטח אוהדי כדורגל ישראלים, לא פראיירים. קבוצות כמו מנצ'סטר סיטי או פריז סן ז'רמן לא אהודות באופן משמעותי בישראל, וסופגות הרבה ביקורת על כך שהן מרגישות כמו כלי שנועד לשרת אינטרסים גיאו-פוליטיים. יונייטד, שמרגישה גם לאוהדים עצמם כאילו היא כלי שרת במשחק הדיבידנדים של האחים ג'ואל ואברם גלייזר, עדיין מושכת קהל.

אוהדיה עדיין יראו את המשחקים, וגם לאוהדים הנייטרלים אכפת הרבה יותר מיונייטד מאשר מקבוצות אחרות שהיו מודחות בשלב הבתים של הצ'מפיונס. אולי זה בגלל חסד נעורים לקבוצות הגדולות של אלכס פרגוסון עם דיוויד בקהאם, כריסטיאנו רונאלדו ורובין ואן פרסי, ואולי זה מגיע ממקום אחר, בסוג של הפוך על הפוך על הציניות.

יש משהו שמושך את אוהדי הכדורגל הנייטרלים וברמה מסוימת גם את אוהדי היריבות, שלא יודו בזה, כשמנצ'סטר יונייטד מתחברת. כאילו דווקא מתוך הציניות הזאת והאינטרסים הכלכליים הקבוצה מצליחה להתחבר ולנצח על המגרש.

זה הרגיש שהקבוצה הזאת של אריק טן האח הולכת לשם, בחלקים גדולים מהשנה שעברה. אולי כי אהבה היא לא דבר רציונלי, אולי כי אנחנו מתגעגעים ברמה מסוימת למה שהיינו כשמנצ'סטר יונייטד הייתה האור הגדול או השטן הגדול. כל אחד והתסביכים שלו.

ב-2023/24, בינתיים, כולנו התבדנו. אפשר לדבר על השילוב הרע של מייסון מאונט, חוסר הביטחון של אנדרה אוננה או זה שרסמוס הוילונד לא מצליח להיות חלוץ 9 טבעי באחד המועדונים הלוחצים בעולם, אבל כל אלה רק סימפטום של בעיה גדולה יותר. יכול להיות שהריפוי של יונייטד, קצת בדומה לזה של ליברפול, יתחיל ברגע שהבעלים יתחלפו ובהמשך שיגיע המקביל שלהם ליורגן קלופ.

בסופו של דבר, הפער הזה בעיקר עצוב. אוהדי יונייטד הנאמנים כנראה יהיו מאוכזבים בסוף הערב, בין אם יפסידו לבאיירן בבית או בגלל שקופנהאגן/גלאטסראיי ינצחו ויעלו לשלב הבא. התקווה והרגשות של האוהדים, השחקנים ושל טן האח אמיתיים. הבעיה היא שהגישה מסביב למועדון, והפער הגדול הזה בין שורת הרווח לכדורגל עצמו, הופך אותם למועדון הכדורגל הציני בעולם.