הפוטנציאל
את חלקו הראשון של הטור הקודם, זה שסיכם נצחון על אנדולו אפס, הקדשנו להתפעלות מהיכולת של מכבי תל אביב לנצח בלי בולדווין. ולמעשה, אם נתייחס לדקות שעשו הבדל בפתיחת הרבע הרביעי, ליכולת של אלופת ישראל לנצח כשהיא נטולת בולדווין ונטולת בראון.
אתמול שוחק משחק מול בסקוניה, קבוצה שממוקמת בדיוק באותו חלק של הטבלה. ואתמול היה משחק שבו BB, הצמד שמגדיר ומוביל את מכבי תל אביב, לא היה שם כדי לעזור לה. ואם נרחיב את היריעה, אתמול היה משחק שאותו סיים כל הקו האחורי של הצהובים (בראון, בולדווין, בלאט, קליבלנד) עם מדד יעילות שעומד על 5. במצטבר! ועדיין היא (כמעט) הגיעה ל-90 נקודות. ועדיין היא ניצחה.
אז רגע, רק רגע. מכבי תל אביב מתקרבת לסיומו של הסיבוב הראשון. ונכון, היא אמנם כמעט ולא התייצבה למשחקי חוץ אמיתיים (רק 6 עד כה), אבל שיחקה רק פעם אחת ביד אליהו הישן. וניצחה 9 משחקים. והתיישבה על המקום הרביעי במפעל, מרחק נצחון אחד מהשלישי ושני נצחונות מהשני. ובליגה השניה בטיבה בעולם, זאת שמתעלמת לרגע מקיומה של אחת ריאל מדריד, מכבי תל אביב מביטה לפתע ימינה ושמאלה ושואלת מי כאן באמת טובה ממנה. לפחות תאורטית. לפחות ברמת הפוטנציאל.
נוע תנוע
בואו נדבר עובדות. מכבי תל אביב ממוקמת כיום במקום השני במפעל בקטגוריית מדד היעילות. ובמקום השני בנקודות למשחק. ובמקום השני באסיסטים. בכל אלו, אגב, היא ממוקמת רק מתחת לריאל מדריד. ובמקום הראשון/שני במספר בקטגוריות זריקות ל-2 נקודות וזריקות מהקו, בהתאמה. אה, ובמקום הראשון בריבאונד התקפה. והסיבה לפרץ העובדות הזאת היא שהגיעה העת להתרשם מההתקפה הצהובה ולתת לה את הכבוד המגיע לה.
יש כאלו שממש אוהבים את הכדורסל וההתקפה של קטש. יש הרבה אחרים שממש לא. ויש את העובדות. לפחות התקפית, לפחות עד עכשיו, זה עובד. זה ממש עובד. יש כאן מכונה התקפית. והמכונה ההתקפית יעילה עד כדי כך שאתמול היא קלעה 89 וניצחה, כאמור, כשבולדווין ובמיוחד בראון מסיימים עם 12 נקודות משותפות ועם 4/24 מהשדה. כי גם כשאלו עסוקים בלאבד ובלהחטיא, וגם כשבלאט רחוק מאוד מלעשות קסמים, זה עדיין עובד. כמה עובד? ככה עובד. ז'ק פוגע בקולסון החותך שפוגע בניבו שמתייצב נכון כדי לסיים.
ומצד שני, ואחרי שהתייחסנו לנתונים ההתקפיים הבלתי מחמיאים בעליל של הקו האחורי, הרי שום דבר מזה לא קורה בלעדיהם. גם במשחק שכזה מייצרת שלישיית הגארדים הצהובה 19 אסיסטים משותפים. כל ברצלונה כולה, לשם המחשה, מייצרת 18.9 אסיסטים למשחק. משחק ההתקפה של הצהובים עובד ומשחק ההתקפה כולו מבוסס על היכולת של הגארדים לייצר מכדרור. ואתמול, יותר מבכל משחק אחר, היכולת של הגארדים לייצר גרמה לאנשי הקו הקדמי להצטיין.
ווייד בולדווין. מכבי יודעת להסתדר בלעדיו (Euroleague)
ווב
את עמדת ה-4 הפותח בצהוב נעל לעצמו ז'ק כהן כבר די מזמן. למרות שהנתונים היבשים שלו ולמרות שמדד הפלוס-מינוס של החמישייה הפותחת בצהוב רחוקים מאוד מלהרשים. אתמול, אגב, עת בוצע החילוף הראשון אשר שלח את מיסטר כהן לנוח, הראה לוח התוצאות על יתרון 7:11 של מכבי תל אביב. ואז נכנס לו ג'יימס ווב השלישי. ושדרג את עמדת הפאוור פורוורד.
ווב, בהגדרה, אוחז בסט תכונות שאמור לשבת בול על לא מעט דברים שהקבוצה שלו צריכה. הוא מבין את המשחק. הוא מסוגל לשמור על מספר עמדות (כלומר, בגדול, על כל מי שלא ממש חזק ופיזי) ואת זה הוא עשה גם אתמול, עם ובלי חילוף הגנתי. הוא מהווה איום אמיתי מחוץ לקשת שלוש הנקודות. ואתמול, בדומה לדברים אליהם התרגלנו בעיקר מבונזי קולסון, הוא לא הפסיק לזוז. גם אם מדובר בתנועות קלות ונקודתיות במיוחד. שזה טוב.
נגיד כאן. ההתקפה של מכבי פה שבורה לגמרי. ובגדול, לא בטוח שאני בכלל מבין את ההגיון מאחורי החסימה החדה של בולדווין לקליבלנד, שמקבל את הכדור אחרי המהלך המכונה שיקגו (היידה גאוגרפיה פנים אמריקאית). אבל אני מבקש מכם הפעם רק ליתן מבט בווב, שנמצא בצד הקרוב אלינו והרחוק מהכדור. הוא נע טיפה ימינה. הוא נע טיפה שמאלה. הוא ממקם ומכין את עצמו. הוא דופק טריצה בתוך פרצוף של סדקרסקיס.
אה, ולמה ההשוואה לקולסון? במיוחד בגלל מהלכים כאלו. תנו בבקשה עוד מבט בווב לאורך ההתקפה הזאת, עת נמצא הוא בפינה הרחוקה, תחת ההשגחה התאורטית של השומר שלו מונקה. הוא משפר לכיוון המרפק (השפיץ של קו העונשין) כדי לפתוח זווית מסירה לבראון ובעוד הכדור ניתז לחלל האוויר על ידי הבונזי, הוא שועט פנימה ומנצח את קוטסאר במאבק על הכדור החוזר.ג'יימס ווב סיכם אתמול את משחקו הטוב בקריירה. שיא מדד (24), הכי הרבה דקות שקיבל העונה (29), ותרומה מגוונת לקבוצה, שחוצה אפילו את הסטטיסטיקה היבשה שנעצרה על 17 נקודות פלאס 8 כדורים חוזרים. סחטיין על ווב.
ג'יימס ווב. משחקו הטוב בקריירה? (Euroleague)
הג'אמפר של רומן
חמישה סלי שדה כבש אתמול הסורקין. ג'אמפר אחד נחמד מאזור ההיי פוסט לאחר מסירה של בלאט. שלשה אחת מהאמצע, הראשונה שלו מאז המחזור השמיני, ממסירה של בולדווין. והג'אמפר הנוסף הזה, כאן, בחסות לורנזו בראון.
מכבי תל אביב נכנסת כאן הישר לתוך מהלך פיק אנד רול. לורנזו בראון שוקע ושוקע בכדרור, עד שהוא מתייצב על הנקודה המדויקת לפי המפרט של קטש. ואז סייד פיק אנד רול עם ריברו. ועכשיו הוא צריך לקרוא את המצב. כעיקרון, אם השומר של בלאט נסוג – הכדור הולך אל הג'וניור בשביל שזה יריץ עוד פיק אנד רול, הפעם באמצע. אבל מקינטייר (השומר) נשאר קרוב לבלאט ומונקה נותר ספון בצבע, כך שאופציית המסירה הריאלית היא אל הסורקין. רגע, ועכשיו בחזרה אל הסכמה ההתקפית. כעיקרון, הכדור יכול לעבור לבלאט דרך סורקין, עם אלמנט שנקרא הנד אוף. אבל סורקין חד, לסורקין חזר הבטחון וסורקין מעניש מבלי להסס. היידה סורקין.
שומרים
גם את המחצית הראשונה מול בסקוניה הצליחה מכבי תל אביב לסיים כשהיא סופגת קרוב ל-50 נקודות בנוהל. ולאו דווקא בשל עבודה רעה במיוחד בהגנת 5 מול 5, אלא בעיקר בכל הנוגע לירידה מדויקת (או בכלל) להגנה מול המתפרצת של דושקו איבנוביץ', שהעקרון המנחה שלו הוא לתת למרקוס האוורד להשליך שלשות מאזור חדר ההלבשה.
במחצית השניה זה כבר נראה אחרת לגמרי. בעשרים הדקות האחרונות יהיו לבסקוניה יותר איבודי כדור (8) מאשר אסיסטים (7). במחצית השניה, למרות שישחק את אותו מספר הדקות, יצליח האוורד לקלוע רק שלשה אחת נוספת (ולהרים "רק" 4). הרבה דובר ונכתב כאן על המוטיבציה שדומה שכבר אין לווייד בולדווין הרביעי. אני לא יודע להגיד לכם אם הקוקו של איבנוביץ' הכניס אותו לטירוף או שמא הייתה זאת שיחה שקיבל לפתע מרואה החשבון שלו, אבל לצד הפיזור ההתקפי, הזכיר אתמול בולדווין במשהו את ההוא שקשה מאוד לקלוע מולו. ואמנם הוא לא הראשון שקיבל את האוורד כמשימה (כי זה היה דווקא בלאט) אבל במשמרת שלו החיים של ההאוורד היו מסובכים בהרבה.
נניח כאן. תנו מבט בבקשה בצמד האוורד את בולדווין ובנסיונות הנואשים של הראשון להשתחרר מהשני ולקבל כדור. וכשזה קורה יש פתאום גם ווב מולו. ואין כל כך זמן על השעון הקטן. ואין כל כך לאן ללכת.
כאמור, המשימה מול האוורד לא הייתה נחלת הבולדווין בלבד. הנה, כאן בעמדת המפריע נמצא בלאט. ועושה עבודה נאה בהחלט. ובסוף, על החדירה של צ'יוזה מול בראון, יש את ווב שמונע את המסירה לסדקרסקיס החותך ויש את אותו הווב שגם עושה לעניין סוף.
היידה. מהלך הגנתי אחרון להפעם. כדי לציין מחצית שניה שבה באמת הדברים נראו לא רע בכלל בצד הבדרך כלל בעייתי למדי של הצהובים, נראה לכם בומבה של מהלך הגנתי דווקא מהרבע השני. ככה זה בתקשורת, הכל מניפולציות. קודם כל, תראו כאן את הטיפול ההגנתי הנהדר של לורנזו בראון בפיק אנד רול הראשון של בסקוניה. אני חוזר, תראו כאן את הטיפול ההגנתי הנהדר של לורנזו בראון. באמא. ואחר כך חילוף מתואם ואוטומטי של קולסון את קליבלנד. ואחר כך יש את ניבו שעוצר את הכדור, ואת קליבלנד שעוצר את המסירה למעלה, ואת ניבו שמסתיר למונקה את השמיים, ואת בלאט שמכסה את המסירה החוצה ואת לורנזו בראון שיוצא מושלם, בסיום הרוטציה ההגנתית, כדי לכסות את הזריקה של מרינקוביץ' מהפינה. מי היה מאמין? שלוש נקודות לסיום
1. מעקב ריבאונד התקפה – טוב תודה. 16 אופנסיב ריבאונד. והפעם, רק 7 של המתנגדת. כפיים.
2. 2<3? – מכבי תל אביב, כבר אמרנו וחזרנו, שוב על סף 90 הנקודות בהתקפה. בלי תרומה התקפית של הצמד הבכיר, לפחות בכל הנוגע לייצור נקודות. ושוב בלי איום אמיתי מחוץ לקשת שלוש הנקודות. כולה 8 שלשות בכולה 31%. ועדיין, נוע תנוע.
3. MVP – 17 נקודות (שיא קריירה). 7/8 מהקו. אני חוזר, 7 זריקות עונשין מוצלחות. 11 כדורים חוזרים. יכולת נהדרת לסיים ולמנוע מהלכים גם בתחילת המשחק וגם, הפעם, בסיומו. ולא משנה אם הסנטר שממול הוא שחקן טוב כמו קוטסאר, שחקן רע כמו דיופ או מישהו שבכלל איננו סנטר (אבל קיבל שם דקות אתמול) כמו מונקה. יש שחקנים שעשו התקדמות אדירה בקדנציה הצהובה שלהם. יותר מכולם, ככל הנראה, ג'וש ניבו, ה MVP של משחק הנצחון מול בסקוניה.
היידה ניבו (Euroleague)