אחרי שתי תוצאות תיקו מול קבוצות שאינן מאריות הליגה, הדבר היחיד שחשוב הוא לקחת שלוש נקודות. לא היכולת, לא הברק במשחק, רק ניצחון. ולמרות שמכבי חיפה יצאה מגדרה, בייחוד בעשר הדקות האחרונות, בכדי להעניק להפועל ירושלים את שער השוויון, היא הצליחה במשימתה ויצאה עם שלוש נקודות יקרות מהמפגש המייגע אתמול (ראשון).
אין מה לומר, המכונה עדיין חורקת. להוציא פרק זמן של משהו כמו עשרים דקות במצטבר, מפוזרים באינטרוולים קטנים של עשר דקות לכל מחצית, לא ראינו כדורגל ממכבי חיפה. למזלנו הרב, עשר הדקות של המחצית הראשונה הספיקו להכריע את ההתמודדות.
הפועל ירושלים שיחקה באופן מושלם את תפקיד הפועל ירושלים, כפי שהתרגלנו אליו בשלוש השנים האחרונות - קבוצה שבאה להשחיר את הנשמה הירוקה, לאמלל, להקשות ולצאת למעברים מהירים ומסוכנים. אמנם לא ראינו גם מהפועל ירושלים כדורגל גדול, כשגם השער שכבשה הגיע כתוצאה מטעות פזיזה של שון גולדברג ופאול לא מחויב ברחבה של עלי מוחמד, אבל היא בטח הייתה הרבה יותר אינטנסיבית לאורך המשחק מאסופת מרוקני האוויר בלבן ירוק. אמנם פסילת השער הגבולית מנעה מאיתנו דקות רגועות יותר ושארית משחק בדינמיקה אחרת לגמרי, אבל בסופו של דבר אי אפשר לומר שזה היה משחק טוב שלנו.
מה נאמר ומה נגיד, באמת שקשה להאשים מישהו במצב אליו נקלענו, והנסיבות ברורות וידועות לכל. אבל רצף המשחקים הבלתי נגמר הזה הוא באמת מירוץ חסר רחמים ובלתי הגיוני. לא רק כלפינו, הרי גם במכבי תל אביב קיימת כמות פציעות מטורפת, בדומה אלינו. העומס הזה הוא סכנה בריאותית של ממש לשלומם של כלל שחקני ליגת העל, כשאצלנו, תוספות העומס של הנבחרות והמשחקים באירופה גובות ריבית דריבית.
הקורבן האחרון הוא פרנזי פיירו, שעוד לפני השער שכבש, מישש באופן לא סימפטי את שריר הירך האחורית שלו. לאורך כל התקופה הזו, פיירו נטחן עד דק, כמעט ואינו מוחלף, כך שהכתובת בעניינו היבהבה על הקיר, כולל אצל כותב שורות אלו. לומר את האמת - אין יותר מדי ברירות, גם מכיוון שפיירו מאוד דומיננטי העונה בשיטת המשחק, ולצד החמצותיו ההזויות, הוא כבר עם תשעה שערי ליגה, וגם מכיוון שאובייקטיבית, פשוט אין מחליפים.
פיירו. אין תחליף (ברני ארדוב)
נוצר מצב שכאשר משחקים עם שני חלוצים, יש לנו בדיוק אפס עגול של שחקנים לרענן את העמדה הקדמית, ובאופן כללי, רוטציה של שניים בעמדה כזו קריטית היא בלתי מתקבלת על הדעת. מכבי חיפה חייבת לעשות מהלך מהיר על חלוץ, אין ברירה אחרת. דקות משחק מרובות מובטחות לכל מי שיאייש את העמדה.
הרוטציה ההולכת ומתקצרת מכה גם בחוליית הקישור - בלית ברירה, שילב מסאיי אתמול במשחק את גוני נאור. אני מאוד אוהב את גוני ברמת האישיות, הרצון וההשקעה, אבל שחקן שלא יכול לקחת תאקל אחד או לנצח מאבק פיזי, וגרוע מכך - מפזר עבירות חסרות אחריות בסמוך לרחבה בדקות קריטיות של המשחק, לא יכול לשחק במכבי חיפה אפילו כחילוף גיבוי. נראה לי שיש לי כבר מספיק מרחב דגימה בכדי לקבוע שגוני נאור צריך לחפש מזלו ודקותיו במקום אחר. בכפוף, כמובן, להרחבת הרוטציה על עמדות מרכז המגרש, ואהיה חוצפן ואומר - אשמח לעוד שחקן גיבוי, בנוסף לקינדה.
ומהרע (ממש רע, באמת. אני מחזיק את עצמי רק בגלל שהוא כזה חמודי), נדבר על הטוב - ליאור רפאלוב הוא שמורת טבע, ומספק מספרים טובים יותר אפילו מהקדנציה הקודמת במכבי חיפה, גולדברג הפך לסקורר ולאחר התרעננות, חזר ביג טיים עם שני שערים ברצף, ולורנצו שימיץ' מתייצב. אמנם זה עדיין מאורע לבבי לראות אותו מוסר כדור, ומשחק הבלהות בבכורה עדיין מטיל צל עליו בחלק מהזמן, אבל ככל שהוא צובר ביטחון, הוא נראה טוב, חזק ויציב יותר. שם המשחק, כאמור, הוא יציבות לאורך זמן.
מי שמפגין את אותה יציבות, ואף קו עלייה מרשים הוא הילד, עילי פיינגולד. המצטיין אתמול, ובכנות, נכון לרגע זה - אולי שחקן ההגנה בכושר הכי טוב בקבוצה. הדבר המרשים ביותר אצלו הוא הבגרות בקבלת ההחלטות וההשתלבות החלקה במשחק המסירות של הקבוצה.
עם זאת, יש להיזהר בהלל ובשבח בגילאים האלו, כפי שבוודאי יגיד לכם ענאן חלאיילי. הבחור בפקק, ולא מצליח לממש את היכולות הפיזיות והטכניות שלו לכדי ז'יטונים מכל סוג. לא משהו בלתי צפוי אצל ילד בגיל הזה, אבל בהחלט משהו שצריך לתת עליו את הדעת.
רפאלוב. שמורת טבע (ברני ארדוב)
לדעתי, הסיבה העיקרית לירידה ביכולת היא בעיקר העומס הבלתי הגיוני שהוא עומד בו, בקבוצה ובנבחרת. סביר מאוד להניח שאם היה מחליף לחלאיילי, הוא היה זוכה למנוחה שהוא כל כך צמא לה, ואני מקווה שכבר השבוע נתבשר בחתימתו של נער החידות ממוסקבה. גם אם הוא לא יתברר כסיפור הצלחה מסחרר, לפחות יוכל לאפשר כמה שלוקים של אוויר לילד המסכן.
ואם בשלוקים של אוויר עסקינן, אין מי שצריך יותר את האוויר הזה, מנטלית, מצ'ארון שרי. הבחור מתמודד עם סיטואציה מאוד מורכבת, ואין בכלל ספק שזו לא פחות מחובה לתת לו לצאת להתרעננות ולמפגש עם המשפחה.
ועדיין, גם במצב שבו הוא לא פוגע, גם במצב שבו המסירות לא הולכות לכיוון הנכון, והכל מתערבב לו כשהכדור ברגליים, הוא אולי השחקן שרוצה ורץ הכי הרבה בקבוצה. גם כשהוא בתקופה לא טובה, צ'ארון שרי היה ונותר הלב של מכבי חיפה ואגדת מועדון. מקווה שגם הרוטנים חסרי הסבלנות והמטנפים בקהל שלנו יזכרו את זה. אולי אני בדעת מיעוט בעניין הזה, אבל למשחק הקרוב שלנו, בייחוד למשחק הקרוב שלנו, לו אני מאמן, צ'ארון שרי יהיה השם הראשון שאני שם על הלוח.
טוב, מהון להון, אנחנו מגיעים למשחק מול מכבי תל אביב בבלומפילד, במצב רוח מעט טוב יותר ממה שהיינו בו בסופ"ש, הודות לצמצום הפער. חתיכת צומת דרכים, קרוסלה של דלתות מסתובבות. משחק שיכול להעיר או לגמור עונה, כמובן בתלות בתוצאות. זה אולי נחמד ומחזיר מעט צבע לפנים לנצח, בטח כשמכבי תל אביב עושה את איבוד הנקודות הרבעוני שלה, אבל אני באמת לא יוצא מגדרי מהתיקו של מכבי תל אביב אתמול, שהוא בגדר סטיית תקן סטטיסטית. סחבק נמצא מספיק זמן בעסק בכדי לזכור מה קורה כשאנחנו מגיעים לשחק מולם בבלומפילד, באופן די קבוע, וגם כשאנחנו מגיעים עם קבוצות טובות יותר. אין לי צל של ספק שמכבי תל אביב תגיע באנרגיות שיא נגדנו ותנסה להתנפל ולהכריע מהשניה הראשונה.
מצבנו הנוכחי ברמת הרוטציה הוא עגום מינוס, אם נהיה עדינים, ודי קטסטרופלי אם נהיה יותר ריאליים. מי שעוד לא מתח משהו, מפלרטט חזק עם הרעיון של מתיחה, והירידה באינטנסיביות של הלחץ היא לא מקרית.
הדור שלא ידע חגיגות בבלומפילד (ברני ארדוב)
מצד שני, כבר במשחק הקרוב, בתקווה שבית"ר תקבל מחר בבוררות את השחקן המושאל שהיא מנסה לחלוב מאיתנו דרך הפארסה המטומטמת הזו של ה"מאבק" על גדי קינדה, יהיו למכבי חיפה עוד שתי אופציות איכותיות על הספסל להפתיע ולרענן. זה כמובן לא מספיק, ולקבוצתנו החבולה וחסרת האיזון נדרשים עוד אי אלו חיזוקים, אבל זו בהחלט התחלה.
על כתפיו של מסאי דגו מונח משא לא קל בכלל, ומשימה משמעותית מאוד. כמעט 13 שנים עברו מאז הניצחון האחרון שלנו בבלומפילד על מכבי תל אביב. דור שלם של אוהדים שלא ידע טעמן של צפירות שמחה בחזרה הביתה מכביש החוף. עם המצבת הנוכחית ובכושר הנוכחי, המשימה הופכת אף למורכבת הרבה יותר.
מצד שני, גם לנצח את פנאתינאייקוס בחוץ לא היה תסריט ריאלי כל כך...
בלומפילד, יום רביעי, קרב על רלוונטיות לעונה הקרובה. אחלה של זמן לשבור את מעגל הקסם השחור של רחוב שארית ישראל.
שבוע טוב וירוק לכולם, השיבו אלינו את כל החטופים במהרה.
נ.ב. עזבו לרגע את פסילת השער שהיא גבולית, תצוגת שיפוט ממש גרועה של עידן ליייבה. התעלמות מעבירות אלימות, ככל הנראה חיבוק לחלוץ ברחבה מצד בלם יריבה הפך גם לחוקי מבלי שידענו, וכמובן, עמידה בין אופציות מסירה ובתוך השטח בו מתנהל מהלך התקפי. עזבו אתכם מקונספירציות מטופשות, אף אחד לא נגדנו כמו שאף אחד לא נגד מכבי תל אביב או כל קבוצה אחרת. רמת השיפוט צללה בשנים האחרונות, כשאפילו הוואר לא מצליח להציל את השופטים מעצמם.
נתראה ברביעי (ברני ארדוב)