דרור, הלב מתכווץ, הזכרונות מציפים, הדמעות זולגות. איך אפשר להתחיל לכתוב הספד למישהו שהיה גדול מהחיים בשביל מאות שחקני כדורגל?
זכיתי להיות אחד מ"תינוקות קשטן" הידועים, ומבחינתי השם הזה מסביר את האיש שכולם מבחוץ הגדירו כרס"ר קשוח, אך באותה מידה היה גם אבא מלטף שמאמין ב"תינוקות שלו" יותר מכולם.
היית בשבילנו מאמן, מחנך, מפקד, הורה ומנהל. נטעת בנו ערכים לחיים, הרבה מעבר לכדורגל. רבים מהשחקנים שעשו קריירות מפוארות חייבים את השינוי והמקפצה שלהם למקצוענות לדרור.
התארים שבהם זכית בכל מקום ובכל קבוצה הוכיחו כמה עמוק נגעת בכל מערכת שנכנסת אליה והשפעת על חדר ההלבשה, כמו גם על ההנהלות. היית בעצם מנג'ר שגורם למערכת לדרוש מעצמה להגיע הכי רחוק שאפשר.
גרמת לנו להאמין שכולם שווים בעיניך, ילד בן 18 וכוכב שמרוויח סכומי עתק.
גרמת לנו להעריך כל רגע על המגרש וששום דבר לא מובן מאליו.
גרמת לנו להבין שמה שהיה מצוין אתמול, לא מספיק למה שמביא מחר.
גרמת לנו להבין מהו סט הערכים של כל שחקן שהיה נדמה לו שהוא מקצוען עד שפגש אותך.
גרמת לנו להאמין שהקבוצה שווה באמת הרבה יותר מכל אחד בנפרד.
ובעיקר גרמת לנו להנות מכל חיוך שלך אחרי שעות של עבודה קשה.
הקשיחות האינסופית שלך לא יכולה היתה להסתיר את הלב הרחב, האמונה האינסופית שלך בכל אחד מאיתנו וכמה נחת זה הביא כשהדברים התחברו.
הרבה שחקנים חייבים את הקריירה שלהם לקשטן (מדף "משחק השבת")
אני הגעתי אליך בגיל 18 כשחקן סגל שולי, שחולם על דקת משחק בהפועל ת"א. תחת הכוונתך לקחנו דאבל, זכיתי בתגלית העונה, הגענו לרבע גמר גביע אופ"א, זומנתי לנבחרת ישראל ויצאתי לשחק בספרד נגד ריאל מדריד וברצלונה. יותר מכל חלום שהעזתי לחלום.
הדרך היתה מורכבת ומוצפת בקשיים, בסדרות חינוך, לפעמים מוגזמות, אבל מלאות בתוכן ותובנות שהפכו אותי לשחקן טוב יותר, ובעיקר לאדם טוב יותר. לא סתם כאמירה, אלא כמציאות. גם היום, כשאני מנהל פרויקט גדול של מאות שחקנים ומאמנים שעושים מסלול אקדמי לתואר ראשון ובמקביל עושה פרויקט העצמה אישית דרך הכדורגל לעשרות ילדים, אני מוצא את עצמי יום-יום נזכר וחושב מה אתה היית עושה בכל דילמה מקצועית/חינוכית/ניהולית.
כמה זכרונות השארת לאוהבי הכדורגל: לשחקנים בחדר ההלבשה, לקהל עצום של קבוצות גדולות... חגיגות תארים.
היית מרואיין יבש, אבל כל אסיפת קבוצה שלך היתה יכולה להכנס לקלאסיקה, אם היו אז מצלמות כמו היום שמתעדות רגעים כאלה.
היית בשביל הכדורגל הישראלי האורים והתומים להגדרה "מאמן כדורגל" לאורך שנים, ובצדק. דברים השתנו מאז וגם הדרך בה מאמנים, אבל היסודות שהנחלת הן יסודות יצוקים לעד.
לא מזמן, כבשלומפילד מלא לעוד דרבי תל אביבי, הזמינו אותנו, "תינוקות קשטן", להעניק לך צלחת הוקרה. הצדענו לך ממקום של כבוד ואהבה. ראינו כמה התגעגעת למגרש ולקשר הזה. תחשבו על זה רגע - כמה אנשים יקבלו מחיאות כפיים מהקהל של מכבי ת"א והפועל ת"א יחד לפני דרבי?
היית בשבילי מאמן גדול, אבל בעיקר מורה לחיים. סוג של הורה שההורים שלי התגאו לצרף למשפחה. תודה על הכול. בשמי ובשם מאות אם לא אלפי שחקנים שהיום נפרדים מחלק חשוב בחיים שלהם.
תנוח על משכבך בשלום. הותרת מורשת מפוארת.
אבידה לספורט הישראלי (אלן שיבר)