לו יהי? הפיטורים במילווקי והקשר לבלאט

אדריאן גריפין הוא כנראה אדם מאוד נחמד. עם זאת, יש כנראה מאות מיליוני אנשים מאוד נחמדים ברחבי העולם ורובם לא מתמנים לאמן קבוצת NBA עם הר של ציפיות ושני כוכבי ענק. בערב בו התברר כי המאמן המפוטר הראשון ב-NBA בעונת 2023/24 יהיה דווקא זה שמדורג במקום השני במזרח, ובמקום השלישי בסוכנויות ההימורים לאליפות - רבים מאוהדי ה-NBA הופתעו, אבל לא אלה שבאמת עוקבים מקרוב אחרי מילווקי באקס.

הבחירה בגריפין היתה רומנטית, מבחינות רבות. שחקן העבר התחיל את קריירת האימון שלו כעוזר מאמן בבאקס, נפגש בדרך עם יאניס אנטטוקומפו שלקח חלק בהחלטה הסופית של הבאקס, ונראה כאיש הנכון במקום הנכון שקיבל את הזדמנות חייו. אבל ההחלטה הזו גם גילמה בתוכה, מהרגע הראשון ולאורך כל התקופה עד הסוף המר, חלק גדול מהסיכון שבהחלטה לקחת אדם חסר ניסיון כמאמן ראשי לתפקיד חשוב כל כך. הקבוצה אמנם היתה מנצחת במשחקים רבים, אבל לא פעם זה נראה שהיא עושה זאת בזכות הכישרון של שחקניה, ולא דווקא בזכות המאמן.

מקטרגיה של הליגה נוהגים לומר שבליגה הזו רק השחקנים קובעים, והמאמנים הם בובות. אז כל האוהדים הדואגים, ברצינות או בציניות, למעמד המאמן ב-NBA, קיבלו הלילה את התשובה: כן, חשוב מי מאמן אותך. בעיקר כשמגיעים לרגעי ההכרעה (תזכרו רגע את המשפט הזה לקראת ההחלטה על זהות המאמן הבא). אפשר, כפי שיעידו לא מעט קבוצות – אולי אפילו מילווקי עצמה – לקחת אליפות גם עם מאמן שאינו חבר היכל התהילה לעתיד. מה שאי אפשר, זה לקחת אליפות עם מאמן שהשחקנים לא סופרים.

סטוטס מדליק נורת אזהרה

יאניס אמנם שיחק כאמור חלק במינוי, ולפי הדיווחים בזמנו אפילו דחף לבחור בגריפין, כך שיש שיאשימו אותו. "השתאיתי ממנו", סיפר המאמן כאשר הוצג במסיבת העיתונאים לפני פחות מ-7 חודשים, "יש לנו הרבה ערכים משותפים". באותו אירוע גריפין אמר את כל הדברים הנכונים, כולל תמיכה באקטיביזם של השחקנים ובהשמעת קול בסוגיות חברתיות. רק שבסופו של דבר הצוות המקצועי של הבאקס, ובראשותו ג'ון הורסט, הוא זה שהיה חתום על החוזה. המנג'ר סיפר על תהליך שהתחיל עם 20 מאמנים, על תחקיר עמוק שכלל שימוש בנתונים מתקדמים: "כל המועמדים הסופיים שלנו היו בעלי גישה ייחודית ויצירתית למשחק - אנחנו ממש הסתכלנו על טרנדים שיכולים להיות מתורגמים לניצחונות בפלייאוף".

בסופו של דבר, גריפין אפילו לא הורשה להתקרב לסביבת הפלייאוף - בעיקר מאחר ונורות האזהרה נדלקו עוד לפי תחילת העונה הרגילה. הוא נחשב למאמן בעל אינסטינקטים הגנתיים טובים, וכדי להשלים אותו הובא טרי סטוטס, שנחשב למאמן התקפי יצירתי - והיה בצוות המקצועי של הבאקס עוד חודשים רבים לפני הגעתו של דמיאן לילארד, אותו אימן סטוטס תקופה ארוכה (ובסך הכל, יחסית מוצלחת) בפורטלנד. ואז, ממש לקראת סוף מחנה האימונים, במה שנראה, לפחות חיצונית, כמו משחקי אגו, הגיע פיצוץ בין גריפין לסטוטס, ועוזר המאמן המוערך עזב.

הצרות התחילו בהגנה. למרות המחמאות שקיבל משחקניו על היצירתיות שלו במהלך המחנה, מילווקי של גריפין פתחה את העונה כאחת מקבוצות ההגנה הגרועות בליגה. ההחלטה שלו לבקש מברוק לופז לצאת קדימה באגרסיביות בחסימות ולהפעיל יותר לחץ על מובילי כדור, גרמה לכך שלופז האיטי איבד פעמים רבות את השומר שלו וזה טייל לטבעת ללא הפרעה. רק לאחר ששחקני הבאקס ביקשו, סיפר גריפין, הוא איפשר ללופז לחזור לשחק "דרופ" - להגן על הטבעת בכל מחיר, גם אם המחיר הוא לתת יותר קליעות ממרחק גדול יותר בצבע. "לפעמים השחקנים חכמים יותר מהמאמן, ואני הייתי מספיק חכם כדי להקשיב להם", הסביר.

ההחלטה הזו אמנם החזירה את ההגנה למספרים פחות מחפירים, ולופז רושם בגיל 35 שיא קריירה של 2.9 חסימות לערב, אבל כשמובילי הכדור הולכים על הראש של לילארד - שתמיד היה חלש בהגנה - לרוב הם עוברים אותו כאילו הוא אוויר, וכך נוצרים חורים אחרים בשמיכה. טיוס ג'ונס מוושינגטון, למשל, חובב קליעות ה'פלואטר' מ-4-5 מטר, חגג על הבאקס כך ערב שלם. "אנחנו חייבים להיות ברורים יותר במה שאנחנו מנסים להשיג הגנתית ולמי אנחנו נותנים לתקוף אותנו", אמר יאניס כשהבאקס עוד היו באסטרטגיה הקודמת, "אי אפשר לעצור הכל, חייבים לחיות עם משהו, וצריך למצוא פתרונות".

גם אחרי השינוי והשיפור ההגנתי המסוים, עדיין לא באמת אותרו פתרונות. מילווקי היא הקבוצה שכופה הכי מעט איבודים על יריבותיה - גם במספרים מוחלטים וגם באחוזים: רק כ-11% מההתקפות של היריבות נגמרים כך. גם עם צמד גולייתים בצבע; רק 5 קבוצות, ביניהן וושינגטון ודטרויט, נתנו העונה ליריבות לקלוע יותר נקודות בממוצע באזור הצבע. במקום צמד הגארדים ההגנתיים המצוינים ג'רו הולידיי וגרייסון אלן, הגיעו לילארד ומאליק ביזלי, קלע שלשות פנטסטי אבל שומר בינוני נוסף. בזכות לופז, יאניס, וחזרה לכושר של קריס מידלטון, מילווקי עוד הצליחה לייצר מספיק עצירות בהגנה, וברגעי ההכרעה לפעמים היא פשוט עשתה את מה שפורטלנד למדה הרבה שנים: תנו ללילארד לנצח.

השעון של לילארד לא מכוון

באופן שנראה צפוי לאור עזיבתו של סטוטס, גם ההתקפה לא היתה קרובה למיצוי הפוטנציאל. היא היתה מעולה מבחינת מספרים, אבל לא נראתה מאורגנת, והתחושה היתה שאפשר להוציא מחומר השחקנים הזה יותר. "אני לא יודע איך אפשר להתמודד עם הפיקנרול ביני לבין יאניס", אמר לילארד לכתב CBS, ג'ק מאלוני, שהתלווה לגארד המוכשר בחודש הראשון של העונה. כשהתחילה העונה, ליריבות היו לא מעט כאבי ראש - אבל משחק הפיקנרול הזה כמעט ולא היה קיים. לילארד כן משך תשומת לב גדולה מההגנה שאיפשרה ליאניס לשחק קרוב יותר לצבע ולקלוע באחוזי השדה הגבוהים בחייו, אבל הרכש הנוצץ מפורטלנד התקשה למצוא את מקומו, וקלע באחוזים נמוכים.

מאלוני סיפר איך בתום אחד ההפסדים, החלו יאניס ועוזר המאמן המקורב אליו, ג'וש אופנהיימר, לשרטט תרגילים על הלוח הענק ולשוחח על טקטיקה באמצע חדר ההלבשה, לעיני העיתונאים המופתעים. "זה נראה מוזר שכוכב של קבוצה נותן פומבי לדיונים כאלה", דיווח, "הייתי בחדרי הלבשה במשך שנים, לפעמים אפילו אחרי הפסדים נוראיים. דבר כזה מעולם לא ראיתי".

שבועיים וקצת אחר כך, באמצע משחק חשוב נגד בוסטון, כבר נראו גריפין ויאניס מחליפים דברים באמצע המשחק על הקווים, כאשר יאניס נועץ במאמנו מבט ספק סולד, ספק מאוכזב. המאמן ניסה להתנער מהתקרית כשטען שבסך הכל רצה לתת לכוכב שלו לנוח לרגע, בעוד יאניס רצה להישאר על הפרקט. עבר עוד חודש, ואחרי ההפסד לאינדיאנה בחצי גמר טורניר הגביע, הגיע זמנו של בובי פורטיס להתפרץ, לפי הדיווחים, על גריפין בחדר ההלבשה.

הסיטואציה, בסופו של דבר, נשמעת מוכרת לקהל הישראלי: נסיבות דומות הביאו לפיטוריו של דייויד בלאט מקליבלנד לפני 8 שנים. בהפרש של יום בלבד על לוח השנה (22 בינואר לעומת 23) ושני הפסדים בטבלה (11-30 לקאבס 2016, לעומת 13-30 לבאקס הנוכחיים). התוצאות של הקבוצה היו בסדר, חדר ההלבשה לא, והכוכב הגדול הרגיש שאין יותר כימיה ושאין סיבה להמשיך עם המאמן הנוכחי. "לדעתי, או שיאניס הזמין את הפיטורים האלה, או שלפחות הוא תמך במהלך הזה", דיווח גרג מאצק, כתב תחנת WTMJ המקומית, "בלי אישור של אנטטוקומפו, זה לא היה קורה". בלאט, אגב, לפחות הספיק לחוות גמר NBA אחד לפני שנשלח לארוז בנקודת האמצע של העונה הבאה. והיי, לפחות עכשיו אי אפשר לטעון שזה צעד אנטישמי.

אין זמן לניסויים

הבאקס מסרו ל-ESPN שרשימת המועמדים שלהם כוללת שמות "רבים ומעוטרים", כנראה כדי להבטיח שמקרה גריפין לא יחזור על עצמו שוב. לווטרנים אין זמן לשטויות ולניסויים עכשיו. גם בעידן העצמת השחקנים, וגם אם תעריכו את הבנת המשחק שלהם, לא הם אלה שצריכים למצוא פתרונות במקרה בו הסכימות ההגנתיות לא עובדות. הם צריכים לקחת אליפות כמה שיותר מהר, לפני שלופז, מידלטון ולילארד ירגישו ביתר שאת את פגעי הזמן.

רק שבעוד הבאקס מחפשים זהות, העובדה ששמו של דוק ריברס קפץ כל כך מהר לראש רשימת המועמדים מעלה חשש שהזהות החדשה לאו דווקא תתורגם לאליפות. בניגוד לגריפין, ריברס הוא כן מאמן ששחקנים מעריכים ומכבדים, אבל אם כבר יש משהו שמינוי כזה מזכיר - זו את התקופה עם מייק בודנהולזר. בימים של קואץ' באד, הבאקס היו משחקים בפלייאוף כמעט תמיד כדורסל מקובע, חסר השראה והתאמות, שעלה להם בהדחות מאכזבות. האם ריברס – האיש שאיבד יותר יתרונות 1:3 ו-2:3 בסדרת פלייאוף מכל מאמן אחר, שנוהג לקרוס בעצמו ברגעי ההכרעה - הוא באמת המאמן ששחקני הבאקס צריכים להקשיב לו?

בכל מקרה, הבאקס יצטרכו למצוא זהות חדשה ומהר - נדירות הקבוצות שמחליפות מאמן באמצע העונה ולוקחות אליפות. אתם יודעים מי כן הצליחה? לקאבס 2016 היה על הקווים מאחורי בלאט האמריקאי-ישראלי את טיי לו, שניער את חדר ההלבשה, דרש אחריות מהשחקנים, עזר להם למצוא פוקוס והוציא מהם את אחת האליפויות הגדולות בהיסטוריה; כיום הוא מנסה לעשות זאת בקליפרס, אחרי שנים של כשלונות תחת דוק ריברס. רק שהפעם, ‎לא בטוח שעל הספסל של מילווקי יש טיי לו שכזה (בהערת אגב: לא בטוח שזו בכלל אופציה, אבל היה יכול להיות ממש משעשע אם אופנהיימר, גארד אמריקאי-ישראלי ששיחק בליגת העל וכאמור מאוד מקורב לסופרסטאר הנוכחי, היה נבחר). וגרוע מכך: לא בטוח שיש מאמן, באיזור החיוג של וויסקונסין, בארה"ב כולה או איפשהו על כדור הארץ, שמסוגל לגרום לדמיאן לילארד להתחיל לשמור.