הטירוף סביב ליאור קאסה שוב סיפק הצצה לשגעון שנקרא חלון ההעברות. בכל פעם מדובר בשם חדש שצץ, לפעמים בלי קשר למה שראינו ממנו על הדשא. בחלון הקיץ של 2019 זה היה מיכאל אוחנה, שכבר הראה כמה פוטנציאל יש לו ברגליים בהפועל באר שבע והפך לרכש היקר ביותר בתולדות בית"ר ירושלים - שני מיליון יורו עבור 50 אחוז מכרטיסו. בפינת הנוסטלגיה ב"חמש באוויר" סיפר אלי אוחנה, מאמנו לשעבר בנבחרת הנוער ומי שהיה חלק מבית"ר ירושלים אז על הכישרון המיוחד.
"אימנתי אותו בנבחרת הנוער ואני חשבתי ואני עדיין חושב שאם הוא לא היה עובר את הפציעות המטורפות שהוא עבר, שתי צולבות בשתי הרגליים, הוא היה הופך להיות הכוכב מספר 1 בארץ. הכישרון שלו היה בלתי נגמר. שליטה בכדור, יכולת כדרור, ראיית משחק, בטחון. היו לו עוצמות בלתי רגילות מאז שהוא היה מאוד צעיר. הוא נפצע בב"ש ואז הגיע לבית"ר ואחרי כמה שבועות נפצע שוב ברגל השניה. כשאתה נפצע בשתי הרגליים כמעט ואין סיכוי לחזור למה שהיית ואנחנו רואים את ההתדרדרות שלו".
אוחנה הצעיר אף קיבל את המספר של הסמל הגדול, בטריק שיווקי של המועדון. "אני חשבתי שזה נכון לתת לו את המספר שלי", ציין אוחנה, "זה היה סוג של גימיק, אבל גם אהבתי את זה. הוא גם אוחנה, הוא גם כישרון בלתי רגיל. חשבנו שהוא יהיה המנהיג של בית"ר לשנים הבאות, גם מבחינת היכולת וגם מבחינת המנהיגות. מבחינתי זה טבעי להגיד לו 'קח את המספר 11'. זה לא אבן ריחיים על הצוואר, זה סך הכל מספר".
הפציעות הקשו עליו לממש את הפוטנציאל (אלן שיבר)
"הוא הפספוס הכי גדול בכדורגל הישראלי, חד משמעית", המשיך אוחנה, "יש לו את אותו כישרון, אבל הוא לא מה שהיה מבחינה פיזית. הוא חזר ונפצע שוב, עבר טיפולים וניתוחים בארה"ב. ראיתי המון שחקנים במהלך החיים, ואני לא מדבר על הכישרון... אני לא ראיתי שחקן שמתאמן בכ"כ רצינות, במסירות ובהשקעה בלתי רגילה. הוא היה יכול לעלות למגרש בשמונה בבוקר ואם לא היית עוצר אותו, הוא היה בשמונה בערב יורד מהמגרש. הוא אהב להתאמן, לעבוד קשה, הוא הקשיב למאמנים. הוא עשה הכל להיות סופרסטאר. לצערי, ובעיקר לצערו, הוא נפצע פציעות קשות מאוד לכל ספורטאי וזה מנע ממנו לחזור למה שהיה".
למרות הכישרון, 2 מיליון יורו זה סכום יוצא דופן, בטח לתקופה שבה הוא נמכר. "כשזה מגיע לסכומים, ההחלטה היא של בעל הבית. הפועל ב"ש ביקשו שמונה מיליון ש"ח, שני מיליון יורו בערך. אז זה היה סכום מטורף. שאלתי את מושיקו (חוגג) אם הוא בטוח. חשבתי שהשמונה מיליון יהיו שום דבר אם הוא יממש את הפוטנציאל שלו. אף אחד לא חשב שהוא ייפצע. הכסף הוא משני אם השחקן מממש את מה שציפו ממנו, אבל הוא לא מימש את הציפיות בבית"ר וגם היום הוא לא מצליח לחזור לעצמו. אימנתי כמה כישרונות בחיים שלי. השחקן הכי מוכשר שאני אימנתי מבחינת כישרון נטו, זה מאור מליקסון. לא חושב שמישהו השתווה אליו. הבא אחריו מבחינת כישרון ופוטנציאל, זה מיכאל אוחנה. יש לו שליטה אבסולוטית בכדור, הוא משחק כל הזמן לעומק, הוא יכול לעבור שחקן על מטר מרובע, ראיית משחק, היתה לו בעיטה טובה שהלכה והתדרדרה עם השנים בעקבות הפציעות. הוא יכול היה להגיע מאוד רחוק. לולא הפציעות, היינו רואים אותו בליגה מובילה באירופה כשחקן הרכב".
"הוא פחד, כי כל פעם היו לו כאבים", סיפר אוחנה על ההתמודדות עם הפציעות החוזרות ונשנות, "אמרתי לו שזה לא הגיוני. הוא חוזר להתאמן ותוך שלושה חודשים שוב היו לו כאבים. חשבנו שזה פסיכולוגי. בנוסף, הוא קצת התקלקל בדרך והפך להיות עקשן בצורה בלתי רגילה והוא הלך רק לפי הדרך שלו ומה שהוא חושב, לא רצה להקשיב. בשלב מסוים הוא כבר התחיל להקשיב כי הדרך שלו לא הובילה אותו לשום דבר. פה ושם הוא ויתר לעצמו. בסך הכל הוא בחור יוצא מהכלל, אינטיליגנט. הפציעות מנעו ממנו להיות אחד הכוכבים הכי גדולים בכדורגל הישראלי לדורותיו. זה פספוס ענק".
אוחנה עם חוגג.