כמעט. לא באמת
אם נדבר גלויות, המטרה האמיתית של מכבי תל אביב השבוע הייתה ועודנה לנצח משחק אחד בספרד. ועם כל הכבוד לתחושת הכמעט אשר מלווה את סיום המשחק במדריד, היעד הריאלי יותר מלכתחילה היה ויהיה המשחק אשר ישוחק על הפרקט המכוער של בסקוניה, מלווה בפסקול של שונאי ישראל אשר ביציע. גם במצבה הנוכחי של ריאל מדריד ובהילוך הנמוך אליו הורידה עצמה בחודש ינואר, כל התמודדות של הצהובים מולה שאיננה משוחקת ביד אליהו הישן היא כמעט חסרת סיכוי.
וכן, בתרחיש מסוים אפשר היה לגנוב את זה אתמול ולייצר וואחד סנסציה. וכן, אפשר היה לקבל החלטות טובות יותר במהלכי התקפה מסוימים. וכן, אפשר היה לצפות שהפוינט גארד הספרדי של מכבי תל אביב יואיל בטובו שלא להזיק לקבוצה שלו עת מבקר הוא בבירה ובעירו של מלך ספרד. ולא, מכבי תל אביב לא באמת הייתה קרובה אתמול. לא היה רגע אחד במשחק הזה שבו גורלו של המשחק היה מונח בידיה. גם בגלל העדיפות הברורה של הספרדים, אפילו כשהם נטולי המפלצת המכונה אדי טבארס. גם בגלל שההגנה של מכבי תל אביב היא מגוחכת. פשוט מגוחכת.
מתחילים בטוב
רגע לפני שנרחיב ונבאס, נתחיל הפעם בדברים הטובים. והיו שלושה כאלו. קודם כל וייד בולדווין הרביעי, אח"כ בונזי קולסון השני ובסוף ג'יימס ווב השלישי. נתחיל ברביעי. איזה כיף היה לראות אתמול את בולדווין. שקלע. שייצר משהו טוב בכמעט כל מהלך פיק אנד רול שהריץ. גם בנקודות (28), גם במסירות (יחס של 6 אסיסטים על איבוד כדור יחיד). איזה כיף היה לראות אתמול את קולסון. שהיה חלק בלתי נפרד מעוד משחק דומיננטי של מכבי תל אביב בקטגוריית ריבאונד ההתקפה, עת נטל 3 כאלו בעצמו (מתוך ה-16 הקבוצתיים), מול קבוצת ריבאונד הגנה מצוינת כמו ריאל מדריד. שהזכיר שוב שהוא יודע לעשות לא מעט דברים שונים על הפרקט. שהזכיר שוב שאפשר לעשות בו שימוש יותר מגוון בהתקפה, כי הוא הרבה יותר מרק שחקן שעומד ומחכה למסירה. איזה כיף היה לראות אתמול את ווב. שהוכיח שמשהו טוב קורה איתו, בהמשך ישיר למחצית השניה מול פאו ולמשחק הליגה מול נס ציונה. שלהבדיל מקולסון, הראה שורסטליות היא בדיוק ההיפך ממנו. הוא איש של קליעה. הוא איש של ריווח. ואם הגארדים שלידו מתפקדים בהתקפה, הוא יתן את מה שצריך ממנו בכל הנוגע ליכולת מחוץ לקשת שלוש הנקודות.
זהו. סיימנו עם הטוב. עכשיו נדבר הגנה.
המהלך שסגר עניין
עוד מעט נדוש, נרחיב, נציק ונעיק בענייני במהלכי הגנה מתוך המשחק עצמו. אבל אולי כדאי להתחיל דווקא מהסוף. מכבי תל אביב הצליחה איכשהו לחזור למשחק הזה מספר פעמים, כולל בדקות הסיום, גם בזכות הזלזול והשחצנות הסטנדרטיים של השחקנים הלבושים בלבן אשר ממול. ופתאום הייתה מרחק עצירה אחת מלהפוך את המשחק הזה. מרחק עצירה אחת אמרנו? כדי לעצור צריך לשמור. ואין שום סיבה בעולם שקבוצה שלא שמרה לאורך רוב רובו של המשחק תתחיל לעשות זאת דווקא ברגע כשממש צריך. והנה, לפניכם, המהלך שממש צריך.
הספרדים, למרבה התדהמה, הולכים כאן למהלך הקרוי פיק אנד רול ספרדי. מי היה מאמין. סרחיו רודריגס מכדרר, פואריה מגיע כדי לחסום לו ומוסא מתייצב כדי לחסום לפואריה. עד כה, הכל סטנדרטי. סטנדרטית לגמרי היא גם התגובה מהספסל הצהוב, שם זועקים ומסמנים חילוף חילוף חילוף. והספסל מסמן, ולורנזו בראון מסמן, ואף אחד לא באמת מתייצב אל מול רודריגס. ואף אחד, כלומר ג'יימס ווב, לא מונע את החיתוך ללא הכדור של הזוניה. ואף אחד, כלומר רומן סורקין, לא עוזב את הכל כולל הכל כדי לסגור בכל הכוח את הנסיון של פואריה לקחת ריבאונד התקפה. והכל קלל מבחינת ריאל מדריד – ונטול התנגדות של זאת שאמורה לעשות הכל, בטח בשלב הזה, כדי להתנגד.
#די_נו
מאחר שהגבלנו את עצמנו ל 7 גיפים פר טור, בהנחיית האנשים הטובים מאתר ערוץ הספורט בכלל וממחלקת הניו מדיה האדירה שלנו בפרט, נחסכו מכם כעת משהו כמו מליונתלאפים גיפים שמתעדים את חוסר המאמץ/ חוסר המוכנות/ חוסר היכולת/ חוסר התיאום/ חוסר התקשורת וחוסר נקודה של אלופת ישראל בחצי המגרש שבו אמורים לנסות ולשמור.
כל מה שאנחנו צריכים לדעת לגבי היכולת של הצהובים בהגנה אתמול מגיע אלינו בדמות נתון סטטיסטי אחד, קטן ופשוט. ריאל מדריד זרקה אתמול 34 זריקות ל-2 נקודות. וקלעה 25 מהן. כלומר, כולל ההחטאה של הזוניה שהראנו ממש עכשיו, החטיאה 9 פעמים לאורך משחק שלם זריקות שאינן מחוץ לקשת שלוש הנקודות. רגע, בעצם יש עוד נתון סטטיסטי אחד שמלמד את הסיפור. 106 נקודות. בלי ניתוחים, בלי אנליטיקה ובלי התפלצנויות מתחכמות של עכברי כדורסל.
שום דבר מתכנית המשחק ההגנתית של קטש לא באמת עבד אתמול. לא עבד הרעיון המקורי להתחיל שוב עם ז'ק כהן ולנסות איכשהו להחביא אותו בהגנה על מריו הזוניה. לא עבד הרעיון להציק לספרדים עם הגנה אזורית או דמוי אזורית, החל מהרבע הראשון. הספרדים הביטו באזורית ב (היעדר) עניין גדול – ועשו מה שבראש שלהם.
נניח כאן. הנה מכבי מתייצבת ומראה אזורית עם שניים למעלה ושלושה למטה. הנה הזוניה עובר לו, בצד שרחוק מאיתנו, על חסימה של גבי דק. הנה קולסון יוצא על דק. הנה ניבו נשאר נטוע במרכז הצבע ומסמן עם הידיים לכיוונו של אבאלדה. הנה קמפאסו מוסר בקלות לדק שמסיים בקלות מהלך קל.
לא עבד הרעיון החוזר של מכבי תל אביב לשחק עם שני הקטנים שלה, קרי דיברתולומיאו ובלאט, ביחד. והאמת? גם אין שום סיבה שזה יעבוד מול קבוצה גדולה, מתואמת וחכמה כמו ריאל מדריד. אחד קטן עוד אפשר להחביא, נגיד. שניים כבר לא. וזה עוד לפני שדיברנו על הבעיות בהגנת האחד על אחד עם הפנים לסל, כי עכשיו נראה רק דוגמא אחת לבעיות עם הגב לסל. הגובה הרשום של דז'נאן מוסא הבוסני הוא 205 סנטימטרים. והגובה הרשום והמופרך של ג'ון די הוא 1.83. וזה כל מה שאתם צריכים לדעת כשאתם צופים במהלך ההגנתי הזה של מכבי תל אביב, בטח כשאף אחד לא לוחץ על הכדור/ מנסה להיכנס לקווי המסירה וכו וגו ודו.
לא היה רגע אחד במשחק הזה שבו משהו שמכבי עשתה פגע בשטף המשחק הספרדי. וגם שחקנים שמכבי תל אביב ידעה בעבר הצלחות נקודות מולם, דוגמת סרחיו רודריגס האגדי, עשו הפעם מולה מה שבא להם. גם מול השומרים הטובים יותר שיש לקטש בתאוריה. גם מול השומרים הטובים פחות.
קחו למשל את ההתקפה הזאת מתוך הרבע הרביעי של המשחק הזה. אחרי שהכדור זז לו, ריאל מאתרת חילוף הגנתי (בראון עבר לשמור על יבוסלה) שאליו היא שוקלת ללכת. תוך כדי שהמסירה של דק אל יבוסלה באוויר, מגיח לו רודריגס מהצד החלש (הרחוק מהכדור) ומחליף למעשה מקומות עם דק. סורקין יורד למטה עם האיש שלו, ותמיר בלאט מכין עצמו למצב עזרה (?!) מול יבוסלה. הקיצר, שלשה חופשית. ושוב, ואני מתנצל שאני מציק לכם, גולשות וגולשים יקרות ויקרים: אתם מצליחים לזהות כאן איזשהי התנגדות של איזשהו שחקן הגנה בצהוב? הכל קל. הכל זורם. הכל #די_נו.
ויש גם את העניין הזה של לרדת להגנה. בגדול, אפשר לייצר או להמציא כל מיני חוקים בטרנזישן דיפנס. האמת היא שהכל כאן די פשוט. צריך לעצור כדור. צריך לאתר את השחקנים שמגיעים בתנועה. צריך לתקשר. צריך וצריך וצריך, אבל מכבי תל אביב לא עושה את זה, והיא לא עושה את זה באופן די קונסיסטנטי, יאמר לזכותה. ואת כל היופי הזה נדגים כעת במהלך פשוט אחד.
אנחנו 6 דקות מתחילת המשחק. לא אמורה להיות עייפות מיוחדת בשלב הזה, לא אמורים להיות קשיים או כשלים מיוחדים בשלב הזה. גבי דק שועט כאן באיטיות, עם טכניקת הכדרור הבלתי מרשימה בעליל שלו, אל עבר הסל שעליו מנסה מכבי תל אביב להגן. מולו נעמד ומסתובב לו ניבו. אם נעשה פריז על המהלך, כשהשעון הקטן מראה 20, נזהה שלושה שחקני הגנה מול שניים מתקיפים. שזה דווקא מה זה אחלה. ואז מגיע אבאלדה. ומולו קופצים שני שחקנים הגנה, כלומר גם בולדווין וגם קולסון פלאס ז'ק שבוהה בהם מעמדה סמוכה. ורק כשהשעון הקטן מראה 17, כלומר 7 שניות לתוך ההתקפה, מדדה לו בסבבה שלו פואריה אל תוך הפריים שלנו. ומי מגיע לעברו? רק תשובות לא נכונות בבקשה יתקבלו בברכה בטוויטר שלי. תודה. מה.זה.הדבר.הזה?
לורנזו
מדד יעילות הוא כלי סטטיסטי שהומצא כדי לנסות ולסכום את המהלכים הטובים בקיזוז המהלכים הרעים. מתוך המשוואה הזאת יוצאת תוצאה כלשהי שנותנת אינדיקציה כלשהי לאיכות הביצוע של אותו שחקן או אותה קבוצה במשחק נתון. להגיד שמדובר במדד שמשקף תמיד את התמונה האמיתית? ממש לא. אינדיקציה, נו.
בעונה שעברה היו ללורנזו בראון 4 משחקי יורוליג בהם עמד מדד היעילות שלו על 5 ומטה. העונה, 24 משחקים פנימה, יש לו כבר 7 כאלו. כולל בשני משחקי החוץ האחרונים, זה שמול פרטיזן בלגרד וזה שאתמול, מול ריאל מדריד. והמדד הזה, שנעצר אתמול על +2, עוד עושה חסד עם האיש – מאחר שהוא לא מביא לידי ביטוי את כל החורים ההגנתיים שבראון ייצר אתמול. לורנזו בראון עשה אתמול 2/15 מחריד מהשדה. ועם כל הכבוד, ויש, ל-9 אסיסטיו, הרי שגם אותם צריך לקחת בפרופורציות. והפרופרוציות הן איבודי הכדור שהגיעו במקביל.
למשל כאן. בראון חודר לו לצד שמאל ומגיע לפאתי הצבע. מולו שלושה ספרדים פלאס עוד שניים שאורבים וצופים. ויכול להיות שבראון ציפה שווב ימשיך את התנועה ויחתוך פנימה. ויכול להיות שלא. מה שבטוח הוא שהכדור כבר בצד השני.
יש בכדורסל מושג בשם הוקי אסיסט, היינו מסירה שמובילה לאסיסט, שיוצרת את האסיסט. ועכשיו נדגים את ההיפך הגמור, את ההוקי איבוד, יענו המסירה שהובילה לאיבוד הכדור, שייצרה אותו. בראון מוביל כאן את ההתקפה המתפרצת דרך האמצע, כשאין אף אחד שלוחץ אותו או מפריע לו. ריברו, במקביל, נע לו לכיוון הטבעת ומחכה למסירה שתוביל לקרש סל בואכה דאנק. אבל מסירה רעה מובילה למהלך רע שמוביל לאיבוד כדור.
מכבי תל אביב קלעה אתמול 101 נקודות במשחק חוץ מול ריאל מדריד, כשכל הקו האחורי למעט בולדווין הרביעי משחק רע במקרה הטוב. לא היה את בראון. לא היה את בלאט. לא היה את דיברתולומיאו. ורק אנטוניוס קליבלנד לא עשה ולו טעות אחת משך כל 24 השניות שבילה על הפרקט.
שלוש נקודות לסיום
1. בלאט – אחד מהאלמנטים המשופרים שראינו השנה אצל הבן של נוגע לרצון וליכולת של הגארד המוכשר לייצר לעצמו בתוך קשת שלוש הנקודות. קיבלנו השנה לא מעט משחקים ומהלכים שבהם מסדר לעצמו בלאט, מדי פעם, זריקות מתוך כדרור. בשלוש מתוך ארבעת המשחקים האחרונים אין לבלאט ולו זריקה אחת שאיננה נסיון לטריצה. בשני המשחקים האחרונים ביורוליג יש למוסר האדיר הזה 2 אסיסטים במצטבר. ואחרי שסיים בשבוע שעבר משחק יורוליג ראשון העונה נטול אסיסטים, מסיים לראשונה העונה את המשחק מול ריאל בלי אף נקודה. הלאה, תמיר בלאט. לשים מאחור. חדש חדש חדש.
2. עונשין – פחות התייחסנו עד כה, אבל מכבי תל אביב היא הקבוצה שקולעת הכי הרבה נקודות עונשין במפעל, אבל ממוקמת רק במקום התשיעי עד כה עם 78.1%. אתמול היא הפגיזה כשזרקה 21 פעמים מהקו – וקלעה 21 פעמים מהקו. עוד מעט נכנסים לשלב ההכרעה, כשרק 10 משחקים מפרידים בין פלייאוף לבין פליי אין לבין הדחה מוקדמת. זריקת עונשין לכאן או לכאן יכולה להיות זאת שעושה את ההבדל.
3. בסקוניה – התחלנו עם השבוע הספרדי הכפול ולכן נסיים. מכבי תל אביב מובילה על בסקוניה במשחק אחד, כלומר לאלופת ישראל יש 13 נצחונות ולקבוצה מהמחוז שמזדהה עם אויבי ישראל יש 12. נצחון בוויטוריה מחר יסדר פער של 2.5 משחקים ויקרב את מכבי תל אביב מאוד, לכל הפחות, להבטחת מקומה בפליי אין. הקיצר, משחק חשוב ומשמעותי בחמישי הקרוב. יהיה סוג של כיף.