סמואל אטו הבטיח לטהר את הכדורגל הקמרוני. אחד השחקנים האפריקאיים הגדולים בכל הזמנים, אגדת ברצלונה ואינטר, נבחר ליו"ר ההתאחדות של ארצו, פעם מעצמת כדורגל - אלופת אפריקה ב-2000 ו-2002, סגנית ב-2008 ומי שהוציאה מתוכה שמות כמו אטו עצמו, וינסנט אבובאקר, אלכס סונג ואריק מקסים צ'ופו מוטינג - וצללה עמוק למטה. מההאשמות על זיופי גיל, דרך מכירת משחקים ועד פרשות שחיתות וסכסוכים פנימיים, הקמרונים לא הצליחו להתעלות. "הגיע הזמן שהשחקנים יהיו במרכז. הגיע הזמן שמי שמשחק כדורגל יהיה מי שמרוויח ממנו", הבטיח עם בחירתו.
שנתיים וחצי לאחר מכן, ונבחרת קמרון באותה הנקודה. היא אמנם סיימה במקום השלישי באליפות אפריקה שנערכה אצלה בבית, אך כעת הודחה בשמינית הגמר אחרי תיקו מול גינאה וניצחון דחוק על גמביה. הנבחרות עד גיל 23 וגיל 20 לא הצליחו להעפיל לאליפויות היבשת, ואטו עצמו היה שמח אם הבעיות היו רק על המגרש.
תחקיר מקיף של ה"אתלטיק", שפורסם השבוע, קושר את אטו לשורה של מכירות משחקים, שימוש בכוח, איומים פיזיים והפצת שקרים בתוך קמרון לטובת האינטרסים שלו. לא דברים נדירים, במיוחד בכדורגל האפריקאי, אבל כן דברים שנחשבים לנדירים במקרה של אטו - שחקן שהגיע לריאל מדריד בגיל 15, שיחק בספרד עד שהיה בן 28 ומשם עבר לאינטר ובהמשך לצ'לסי. אחד שהיה חלק משתיים מהקבוצות הגדולות ביותר של הכדורגל העולמי במאה ה-21, ברצלונה המושלמת של פפ גווארדיולה ב-2009 ואינטר, ששברה אותה שנה לאחר מכן. הכל כמובן במסגרת חשדות בשלב זה, ואטו חף מפשע עד שיוכח אחרת, אבל יש משהו מדאיג במיוחד בהאשמות האלה.
מההבטחות עד ההאשמות
אטו עצמו הבטיח שהוא ישנה את הכדורגל הקמרוני ואף ניסה לעשות את זה. בדיקות מיוחדות שהזמין הובילו לכך שהוא גילה כי 21 מ-30 שחקני הנבחרת עד גיל 17 ככל הנראה לא באמת בני 17 ב-2021. הוא דרש להחליף את כולם והיה מוכן לספוג תוצאות רעות על המגרש למען הצדק הספורטיבי.
"הנחיות ישירות של נשיא ההתאחדות אטו נועדו לעשות סוף למצב בו קמרון מזייפת גיל שחקנים. אנחנו דורשים מכל המעורבים וכל הכדורגל האפריקאי לכבד את החוקים", נכתב בהודעה רשמית של הנבחרת בזמנו. זה נחשב כמו צעד בכיוון הנכון, מעין ספורטיביות עודפת שיכולה להוביל לתיקון בסופו של דבר. אטו לא מואשם בזיוף גיל שחקנים, לפחות בשלב הזה, אך בשורת פרשיות אחרת.
רומן מולינה, אחד העיתונאים המובילים בכל הקשור לחשיפת הצד האפל של הכדורגל, פרסם ביולי האחרון סדרת כתבות על פדופיליה והטרדות מיניות באקדמיות הכדורגל בקמרון, לצד ההכחשות של סמואל אטו בנושא. ההתאחדות הקמרונית פרסמה הודעה רשמית וחריגה בה נטען כי "מולינה מנסה לסחוט אותנו", והעיתונאי העצמאי בחר לתבוע אותה על סך 25 אלף יורו. מולינה טען ש"הם זייפו הודעות בשמי כדי לנסות להכתים את שמי. זה שקר גדול מאוד".
כעת האתלטיק מדווח על כך שהתנהגות מהסוג הזה היא לא משהו חדש מבחינת אטו. בידיו, כך נטען, הקלטה של שיחה בת 11 דקות בה אטו, לכאורה, אמר לבעלים של קבוצה בשם ויקטוריה יונייטד ש"יש דברים שהם יכולים לעשות עבורו". הקבוצה ניצחה ב-11 מ-17 משחקיה, אחרי שהפסידה ב-4 מ-7 הקודמים להם.
במקרה אחר, בליגה השלישית, קבוצה בשם קומבה יונייטד ניצחה לאחר שקיבלה שני פנדלים שנחשבים לגבוליים וראתה שלושה משחקני יריבתה מורחקים בכרטיס אדום בשלב מוקדם. הקבוצה שניצחה אותה נמצאת בבעלותו של אדם בשם ניאלה קוואן ג'וניור, בעל אקדמיה במדינה.
אותו קוואן ג'וניור מונה בהמשך לסמנכ"ל השיווק של ההתאחדות הקמרונית, ובהמשך נטען כי לאחר משבר ביחסים בין השניים אטו, אף שילם לאחד משותפיו 1,500 דולר כדי לבצע "עבודה מלוכלכת" מול אותו קוואן ג'וניור. ההאשמות אף כללו מספר אזכורים למאפיה ולעולם הפשע, כאשר האינדיבידואל לו אטו שילם על פי החשד, אף הצהיר כי "אני חלק מהמאפיה. אם תתעסקו איתי תהיו מוכנים להשלכות".
קוואן ג'וניור הושעה לעשור מהכדורגל בידי ההתאחדות הקמרונית בשל האשמות על שוחד ועל הטיית שופטים, כאשר התחקיר של האתלטיק טוען שאטו עצמו ידע על כך ולמעשה היה אף פעיל במיוחד. "אלה הפנים של הכדורגל הקמרוני בעידן סמואל אטו", נטען - הטיית משחקים, איומים באלימות פיזית, המצאת הודעות ווצאפ בניסיון להשתיק פרשות שחיתות ועוד.
והבעיות לא נגמרות פה. נתן דואלה, שחקן בן 17, נחשב לאלמוני לחלוטין והגיע מאותה ויקטוריה יונייטד לנבחרת. תמונה שפורסמה שלו הפכה לוויראלית, שכן קשה להאמין שמדובר בנער ומתחברת לזיופי הגיל בהם אטו נאבק.
"הוא לא השחקן הטוב ביותר בעמדה הזאת, יש אפשרויות עדיפות", אמר עיתונאי קמרוני לאתלטיק בנושא. אוליבר קאדג'י, מנהל האקדמיה בה אטו עצמו פרץ, אמר ש"אטו יעשה הכל כדי לאשר משהו שהוא מאמין בו. שום דבר לא קורה בהתאחדות בלי האישור שלו, הוא מנהל הכל. אם אתה לא איתו אתה נגדו". באתלטיק רמזו כי גם מצבו של אנדרה אוננה, השם הגדול ביותר בנבחרת ושוער מנצ'סטר יונייטד שהצטרף אליה ברגע האחרון, קשור לאגו של אטו.
אדם מול מערכת
אטו עצמו עלה לכותרות בזמן המונדיאל האחרון לאחר שתועד מכה פיזית עיתונאי אלג'יראי, תקרית עליה התנצל, לאחר שקיבל 22 חודשי מאסר על תנאי בספרד בשל העלמות מס ולאחר שהפך לפרזנטור של חברת הימורים – דבר האסור מבחינת חוקי פיפ"א.
אבל לא הכל רע. אטו גם פיטר שורה של מאמנים בכירים בניסיון לנער את ההתאחדות מחדש ונטען ש"בזכותו השחקנים מקבלים משכורות בזמן, מה שלא קרה לפניו". הביקורת על אטו - כפי שהעידו גם באתלטיק, הייתה שהוא מנהל דברים באופן מאוד אישי ומחבר הכל בהתחשב באישיותו ובפרופיל הגבוה שלו, כאשר ככל שתקופתו בראש ההתאחדות התארכה זה הפך ליותר ויותר מושחת.
אפשר להמשיך ולדון בפוליטיקה פנים קמרונית, באופוזיציה איתה הוא מתמודד ובהאשמות על כך שהוא מעלה קבוצות איתן יש לו יחסים טובים לליגה הראשונה, אבל בסופו של דבר זה אותו מוטיב. אטו, שחקן שהיה מוכן לעשות הכל בשביל לעבור בלמים על המגרש, עושה אותו דבר גם מחוצה לו, כשהפעם הבלמים הם חוקים שונים. סגנון ההנהלה האישי הזה הוא אולי הסיבה בגללה אטו נבחר, כמי שהבטיח שיצליח להביא ספונסרים חדשים מתוקף אישיותו והיותו אחד השחקנים הגדולים בעולם. אם יו"ר ההתאחדות הקמרונית היה עסקן כלשהו מהמדינה, ולא שחקן שחלק שלישיית התקפה עם ליאו מסי ותיירי הנרי, הכתבה הזאת כנראה לא הייתה נכתבת מעולם.
נתן דואלה. בן 17?
זאת אולי הבעיה ומה שהופך את הסיטואציה ליותר טרגית. ההתאחדות הקמרונית הייתה מושחתת עוד הרבה לפני אטו, וכל אדם אחר לא היה יכול לקבל את החופש שקיבל אטו מבחינת המינויים האישיים והיכולת לפרק ולהרכיב את ההתאחדות בעצמה. הבעיה שזה התפרש, אצלו, גם במעשים ובהתנהלות שאינה בהכרח ספורטיבית.
יכול להיות שהבעיה כאן היא שאנחנו רואים את זה בעיניים מערביות, כשאני והרוב המוחלט שלכם, הקוראים, לא דרכנו מעולם בקמרון. טענות על כך שזאת ההתנהגות הבלתי נמנעת שם, "הפוליטיקה של העלמת העין" כפי שהיו קוראים לה פרשנים מסוימים, היא משהו שאנחנו לא באמת יכולים להתווכח איתו. ככל הנראה, גם המורשת של סמואל אטו לא תפגע. פרנץ בקנבאואר, שהלך לעולמו לפני מספר שבועות, הואשם בהלבנת כספים ושוחד ועדיין ייזכר בגרמניה כגיבור לאומי בזכות מעשיו על המגרש. אטו רק בן 42, אבל כולנו נזכור אותו בזכות השערים במדי בארסה ואינטר. לא בגלל הטיות משחקים בליגה השנייה בקמרון.
זה, אולי, מה שהופך את הסיפור הזה לעצוב במיוחד. אטו, אדם ששווה עשרות מיליונים, כנראה לא באמת יפגע גם אם יאלץ לעזוב את הנבחרת. דור שלם של כדורגלנים שלא שמענו עליהם – כל מי שמשחקים עכשיו בקמרון, כל מי שנפגעים בשל אותן האשמות בפדופיליה, כל השחקנים שלא יעלו ליגה בשל מכירות משחקים בגלל אינטרסים עמומים – ישאר ערב-רב של אנשים, ולא כוכבי כדורגל עם רגעים שנחקקים בתוך הנצח. הם האנשים שעליהם אולי הכתבה הזאת מדברת באמת.
אטו גדל בתוך כדורגל קמרוני עטוף אינטרסים, יצא ממנו לריאל מדריד, נפלט ממנה ונגד כל הסיכויים הפך לאחד החלוצים הטובים בעולם. בעולם מושלם הוא היה מנסה להתיר את אותם אינטרסים למען הבאים, כפי שהבטיח, אבל כעת, על פי החשד, מתעסק באינטרסים מפוקפקים משלו. האם זה בלתי נמנע? זאת אולי השאלה הפילוסופית העמוקה מכולן, והיא מה שעומדת במרכז הדעה שאפשר לגבש על הסיפור של אטו. סיפור שהתחיל ממנצח אחד בבחירות לראשות ההתאחדות, ונגמר בהרבה מפסידים.