אחרי חודשים ארוכים, הוסרה סוף סוף הגבלת המקומות באיצטדיוני ישראל. נראה לי שאין מתאים יותר לפתוח מחדש את היציעים לרווחה מאשר משחק בין מכבי חיפה לביתר ירושלים בטדי. דרומי סולד אאוט, גם בית"ר הביאו כמות לא רעה בכלל, אווירה פנטסטית בערב קר בבירה עוד לפני שריקת הפתיחה. לא משנה איפה תהיה בית"ר בטבלה, אלו תמיד משחקים טעונים ומעניינים של יריבות ספורטיבית עתיקה ומשובחת. חבל מאוד שכמו תמיד, משטרת ירושלים הייתה שם בכדי להרוס את האווירה הזו, נרחיב על כך בסיום הטור.
אם לומר את האמת, התבוננתי בטבלה לאחר המשחק, ולא ממש הבנתי את אווירת ה"גב לקיר" וה"הזדמנות האחרונה" שניסו להדביק לבית"ר במשחק הזה. יש עוד חמישה מחזורים לליגה הסדירה, הפער מהמקום השישי לגמרי בר השגה ותהיה לבית"ר עוד הזדמנות לעלות למקום המוביל לפלייאוף העליון. ייתכן וזה נעשה על מנת לדרבן את בית"ר לקראת המשחק הזה, כמו גם להוסיף פיקנטריה למפגש, אבל לא היה בזה באמת צורך. שתי הקבוצות הגיעו למגרש על קהליהן וסיפקו משחק כדורגל ראוי למעמד. טוב, האמת שאחת מהן סיפקה את המשחק, השנייה מעט פחות.
הציפייה בקרב כולם הייתה שמכבי חיפה תגיע לחנוק וללחוץ את בית"ר כבר בדקות הראשונות, בניסיון להשיג הכרעה מהירה. אלא שמסאי דגו חשב אחרת, ונתן לבית"ר את היוזמה מהפתיחה. בית"ר עלתה עם שני הז'לובים פריידיי וג'ורג' מקדימה, במטרה לנהל קרבות בושידו ולהתיש את הבלמים שלנו, ונראתה כמי שיוזמת יותר.
ככל שנקפו הדקות, כך הובנה יותר ויותר תכנית המשחק של מכבי חיפה: לתת לבית"ר להניע, להרגיש בנוח, ולחשוף את הצוואר המאוד רך שלה לביס. הפערים בין החלק הקדמי התוסס והאטרקטיבי של בית"ר לרביעייה האחורית שלה הם פשוט עצומים, ועל כך בדיוק בנה דגו - מתישהו, בעצם הרבה מתישהו, במהלך המשחק, הרביעייה הזו תספק מתנה. הסבלנות שבה מכבי חיפה עלתה ושיחרה לטרף הביאה בסופה המוחלט של תוספת הזמן למחצית לגמול, ואיזה גמול שזה היה.
איזה ביצוע מהחלל של שחקן שבאמת לא שייך לרמות האלו משום בחינה. רק ענאן חלאיילי מתחרה ביופי ובעוצמה של השערים שלו עצמו. חתיכת זונדה מטורפת שעשתה צדק לאחר מספר דקות טובות שלנו (ופצצה של ליאור רפאלוב למשקוף), והיממה לחלוטין את בית"ר.
מסאי. תכנית המשחק עבדה (דני מרון)
ראיתי לאחר המשחק שהיו אי אלו טענות כאילו דין דוד הסתיר את הכדור לסילבה ולכן השער היה צריך להיפסל. עזבו את זה שזה לא נכון עובדתית, ולסילבה היה קו ראייה ישיר, לבעיטה של חלאיילי (אם כבר שחקן של בית"ר הסתיר לו מעט את הבעיטה), דין דוד היה גם משהו כמו שמונה או תשעה מטרים, לא קרוב בכלל לסילבה, בטח לא ברמה של לשבש לו את שדה הראייה לכדי פסילת שער. אם מישהו חושב שזה נבדל ולכן השער צריך להיפסל, הוא כנראה גם ממש מאוכזב מהתיקו מול סכנין אתמול בבלומפילד.
בכל אופן, הירידה למחצית ביתרון בכזה שלב קריטי נתנה את אותותיה במחצית השנייה, ובמחי עשר דקות נוספות של לחץ ירוק אפקטיבי, קיבלנו בונבון דה שוקולד מבית היוצר של רפאלוב-דין דוד. תגידו לי, יש יותר קלאס בעולם הזה מליאור רפאלוב? קיים דבר כזה? האיש צריך לשחק בחליפת ערב, כל נגיעה סוכר. בישול פשוט מושלם, דאבל פס של ז'ורנאלים, ודין דוד הוא מלך שערי הליגה ומלך שערי הקבוצה. סיי נו מור.
מנקודה זו, ברור היה לאן המשחק הולך, ולאן הוא לא יילך גם אם נמשיך לשחק עד שושן פורים. בית"ר אמנם ניסתה, הביאה משקוף מבעיטה מטורפת ממש לקראת הסוף, אבל דווקא אנחנו היינו הקרובים יותר לסגור סיפור עם השלישי, ואף כבשנו אותו - אבל נבדל מוצדק כפה עוד כמה דקות של דפיקות לב קלות אצל הפרנואידים ביציע הירוק.
לצד הכובשים, שאמנם עשו עבודתם אבל לא נהנו מיום ענק במיוחד, אפשר לציין את הבטריה מעוספיה, מר קני סייף. אין סנטימטר אחד של חסד שהוא נותן לשחקן יריבה, אין דקה שבה הוא מאפשר לעצמו לנוח, אין תפקיד שבו הוא לא יוכל לשחק. איפה היית כל חיינו קני?
משם, עוד רכש ינואר שהולך ומתברר כנכס - אחד, קינדה גדי. אמנם לא כבש או בישל, אבל דריבל שלו פתח מסדרון והחל את המהלך של השער השני. כמה תנועה חכמה, נחישות, אילו נגיעות נהדרות שמשחררות שחקנים לדהירה באגף פתוח (שימו לב בתקציר לעיל לדקה ה-46 כדי להבין בדיוק למה אני מתכוון). באופן כללי, מעניין לראות את התפקוד של קינדה ורפאלוב, כששניהם מגדירים מחדש גם את תפקיד ה-8 וגם את תפקיד ה-10, ומבצעים אותו לסירוגין, פעם אחד לוחץ יותר מקדימה כשהשני מאחור, ולהיפך. עם זאת, עדיין לא ראינו התפוצצות שלו, אבל היא נמצאת שם, מרחק זונדה אחת לחיבור מעשרים מטרים.
דוד. מלך השערים, ולא צריך להוסיף (דני מרון)
דניאל סונדגרן בעוד משחק יוצא דופן כקשר אחורי, יחד עם עלי מוחמד, שהוא, כאמור, עלי מוחמד, שתו את הקישור של בית"ר וביקשו עוד. עדי יונה נמרט ויוסר בידי הצמד הדינאמי, והדריבלים שעלי מוחמד מפיק תחת לחץ... איף, מה זה. אי אפשר ללמד דברים כאלו. על שלישיית הבלמים ושריף יעיד כאלף עדים הנתון הבא: היה זה המשחק ה-11 העונה שבו מכבי חיפה שומרת על שער נקי. לא באמת צריך להוסיף עוד משהו כאן. זכינו אפילו לראות מעט מלסובוי. לא ממש ראינו משהו שהרטיט את לבבנו, אבל ניכר שהבחור עדיין לא מחובר לקבוצה ולא מאה אחוז פיט. ניתן לזמן לעשות את שלו, כפי שכבר ראינו העונה, הסבלנות משתלמת, והיא תשתלם גם במקרה של דניאל מספר 2.
ניצחון כל כך חשוב, בטח לאור אובדן הנקודות של מכבי תל אביב, ועלייה למקום הראשון סוליקו. חמישה מחזורים לסיום הליגה הסדירה (אגב, הבטחנו פלייאוף עליון בשבוע שעבר עם הניצחון על מכבי תל אביב, לחובבי הנתונים חסרי המשמעות), ואנחנו בעמדה מצוינת לקראת ההמשך. כלום כמובן לא מובטח, וכל משחק מעתה ועד שריקת הסיום של הליגה צפוי להיות קרב עצבני. אף אחת לא תבוא לעשות לנו חיים קלים, בטח לא השכנים מקרית חיים שחווים עונה מעולה ויבואו נחושים להוכיח את עצמם מול סמי עופר במחזור הבא. אין לנו פריבילגיה להוריד את הרגל מהגז ואת רמת הריכוז לשנייה, אבל יש לנו גם למה לצפות: לצד הביצועים הנהדרים בחלון ינואר, אני מחכה בקוצר רוח לשני השחקנים שיגיעו למכבי חיפה בחלון מרץ - מחמוד ג'אבר ואחד, מר דולב חזיזה.
לצד השמחה מהניצחון אתמול, אי אפשר שלא לחוש גועל ודאגה עמוקה מההתנהלות האלימה, הבריונית והדוחה של משטרת ירושלים, שניסתה וגם הצליחה להרוס את החגיגה הירוקה ביציעים. הם חיפשו תירוץ קלוש לעלות ליציע ולסגור חשבונות, ומצאו אותו בדמות שלט "מעליב" לדבריהם (שניתן למצוא בערך בכל יציע אולטראס בעולם). בשם התירוץ הכל כך עלוב והטיפשי הזה, הם המשיכו בפרץ אלימות דוחה להרביץ לכל מה ומי שנקרה בדרכם, בלי אבחנת מין, גזע או גיל.
שוטרים נמצאים במגרשים על מנת לדאוג לשלומם של יושבי היציע. נעזוב לרגע את העובדה שאבוקות הודלקו והושלכו מהיציע המזרחי ואותם השוטרים בדיוק היו עסוקים באותם הרגעים בשבירת שיאים בקנדי קראש או משהו, הגורם היחיד שחולל אלימות אתמול ביציעים היה, כרגיל יש לציין, משטרת ירושלים. זו בעייה סדרתית עם מרחב המשטרה הספציפי הזה, וזה משהו שכבר אי אפשר לעבור עליו לסדר היום. אני מצפה ממכבי חיפה שתדרוש לעשות סדר ולפתור את העניין הזה, אחת ולתמיד, בדרך שתבטיח את שלומם של אוהדיה. התג והמדים האלו הם לא קארד בלאנש להרביץ למי שלא מוצא חן בעיניך, ואסור שיהיו.
ובכל זאת, בנימה אופטימית - מאחל לכל הטסים למשחק "הבית" בבודפשט מול גנט שישובו אלינו עם ניצחון, ולכל מי שילבש את הירוק ביום חמישי, מי שלא תהיו - אנחנו סומכים עליכם ואוהבים אתכם. תביאו לנו גאווה.
שבוע טוב וירוק לכולם, וכמובן, החזירו אלינו את אחינו היקרים משבי מפלצות חמאס, שום דבר לא שווה בלעדיהם.
אין מנוחה (דני מרון)