$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

את מי נאשים? מכבי חיפה פשוט גמורה

עם סגל מותש וקבוצה רצוצה, גם בית הדין הוא לא תירוץ. טור של אוהד ירוק

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני   11.03.24 - 10:11
Getting your Trinity Audio player ready...
מה אני אגיד לכם, היו שבועות יותר טובים מזה להיות בהם אוהד מכבי חיפה. זה התחיל בפארסת בית הדין א' ששדדה מאיתנו את המקום הראשון, המשיך בחץ בלב מפיורנטינה בדקה ה-95, עבר בפארסת בית הדין ב', ואז מגיע החץ השני אתמול, מקייס גאנם.

אמנם זה הגיע בדקה ה-68, אבל לכל מי שעיניו בראשו היה ברור שאנחנו לא נוכל לחזור מזה. קשה מדי, כשפשוט לא משחקים כדורגל.

צריך לומר, ריינה הייתה יותר טובה מאיתנו ברוב שלבי המשחק הזה וניצחה בצדק גמור. היא ניצחה בכדורגל, בלי ביזבוזי זמן מאסיביים תוך שהיא מנצלת את העובדה שמולה עומדים שחקנים שרחוקים משחק נוסף מחיבור למכונת לב-ריאה. מגיעות לשרון מימר כל המחמאות, הוא קיבל אותנו בסיטואציה מאוד לא פשוטה וידע לנצל אותה לטובתו. 

באמת שיש לנו את כל הנסיבות המקלות כאן: המצב הפיזי והעומס שהשחקנים האלה נמצאים בהם הוא פסיכי לגמרי, אני בספק אם יש קבוצה עמוסה כל כך ורצוצה כל כך בכל אירופה, מכורח הנסיבות. גם מי שעולה בהרכב וכביכול כשיר סוחב כאבים ועייפות, כשמסדר הפצועים הולך ומתארך. לשחק מול ריינה פחות מ-72 שעות לאחר ששיחקת מול פיורנטינה בעצימות פסיכית זה אכזרי. 

ובכל זאת, גם אם נכניס לחישוב את כל הנסיבות המקלות, והגועל נפש הבלתי ספורטיבי שמשתולל בבתי הדין של ההתאחדות, בסופו של דבר זה לא משנה את השורה התחתונה - מכבי חיפה הייתה חייבת לנצח אתמול. 
יש משחקים בתקופות עומס שאתה צריך לגרד אותם. בכוח, בשיניים, בכל האמצעים. אתמול היה אחד כזה, סופר קריטי, ולא הצלחנו לגרד אותו. מה לא הצלחנו, מחצית שנייה זוועות עולם, אפס כדורגל, קומדיה של טעויות מכיוף ושימיץ' בגול השני וליקוי מאורות בגול הראשון.

זה לא משנה שבית הדין הוריד לנו נקודות (ותודה על העיתוי הנהדר של להודיע על שינוי במצב הנקודות ביום משחק, עוד הפגנת ספורטיביות מדהימה ואובייקטיביות לשמה), בסופו של דבר, בכל מצב, גם עם הנקודות שנשדדו, את המשחק הזה היינו צריכים לקחת ולא לקחנו. בכך, אנחנו לא יכולים לבוא בטענות לאף אחד מלבד עצמנו.

למרות הפתיחה הטובה, ייתכן והיה צריך לשקול יותר גיוון ופתיחה רחבה יותר של הרוטציה. מסאי חשב על הכרעה מהירה, אבל אם האינטרוול שבו ניתן לייצר את הלחץ הדרוש לכך הוא שישים דקות בימים כתיקונם, אתמול היו לו רק שלושים כאלו. אחרי חצי שעה, הקבוצה כולה דוממה מנוע. לחלופין, ציפיתי ליותר מהמחליפים שנכנסו לדשא ולא הצליחו להרים את הרמה.

זה הפסד ממש לא פשוט, מכה רצינית, שמצטרפת לשרשרת מכות מחוץ למגרש ולתחושת מיאוס מוחלט, מצעד איוולת של החלטות שנודף מהן ריח רע מאוד. אני רוצה להשאיר את הטור שלי ראוי לפרסום, אז לא ארשום כאן מה בדיוק אני חושב על כל גופי הניהול של הכדורגל הישראלי.

אני לא מאשים אף אחד בהפסד הזה, בסופו של דבר, זו סיטואציה קשה מאוד, ואחרי מרתון כל כך מטורף, קורה שנופלים. יש לי רק אהבה מטורפת והערכה עצומה כלפי כל אחד ואחד בסגל ובצוות המקצועי על המאמץ העילאי שהם עושים כאן בעונה הזו, ואני אישאר בגב של הקבוצה לכל אשר תלך, לא משנה מה יקרה. 
עכשיו, מטבע הדברים, ולא לגמרי בלי צדק, עולים וצפים הקולות שזועקים ש"זה נגמר", והלכה העונה וכו'. ובכן - יכול להיות, אבל זה כבר נגמר לפני כן, כשהיינו מרחק 10 נקודות מהפסגה.

הרוח והעמידה שהקבוצה הזו הפגינה העונה היא מטורפת, מול כל העולם. גם אם עכשיו אנחנו שוחים בבעסה של מכות כפולות ומכופלות שנחתו עלינו בבת אחת, המומנטום בליגה, כפי שראינו, יכול להשתנות מהר מאוד, לכל צד. עם שלושים ושלוש נקודות בקופה, כלום לא גמור. מי יודע, אולי גם בית הדין ינדב לנו איזו קטנה אחת חזרה, אבל אני כבר לא בונה על זה.

כך או כך, אין לנו כקהל וקבוצה, כגוף אחד, את הפריבילגיה לוותר, בטח לא כשנדמה שכל העולם עושה יד אחת להפיל אותנו. צריך לקום, לנער את האבק, לחרוק שיניים ולמשוך הלאה. השמועות אומרות שבקרוב יהיה חופש של שבוע(!) בין משחק למשחק. אנחנו צריכים לעשות הכל בכדי להכשיר את האסים הפצועים, לאושש את האסים ה"כשירים" ולהישאר בתמונה בכל המסגרות. 

גם אם, חלילה, נגזר עלינו להפסיד העונה את הצלחת האהובה, אנחנו צריכים לעשות את זה ברוח של מכבי חיפה - על הרגליים, בראש מורם ובמלחמה חסרת פשרות, עד הסוף.


שבוע טוב וירוק לכולם, הזמן אוזל, החזירו את החטופים הביתה.