לפני שנתיים מונה יוסי בניון למנהל המקצועי של נבחרת ישראל. היה זה טבעי שהרגע של אחד מגדולי השחקנים של ישראל יגיע והוא יקבל את ההזדמנות להביא אותנו סוף סוף לאירוע גדול. "יש לי סיפוק עצום ממה שעברתי בקריירה, הייתי מוכן לשלם המון המון כסף כדי שננצח", הוא אומר.
ההתחלה הייתה מצוינת. מקום ראשון בליגת האומות, האמון בנבחרת שחזר, היציעים שהתמלאו גם מול יריבות לא אטרקטיביות והצעירים המוכשרים שקיבלו קרדיט. בניון, בניגוד לאחרים, לא חשש גם להעמיד את הכוכבים במקום, כולל כזכור, אפילו את ערן זהבי. כמו בימיו כשחקן, גם בתפקיד הנוכחי בניון יודע להיות מצד אחד חבר של כולם ולתת חיבוק כשצריך, אך מצד שני לא איפשר לעבור את הגבול.
אלא שלמרות שקמפיין ליגת האומות היה טוב, קמפיין מוקדמות היורו היה מאכזב מאוד. אובדן הביתיות, מצב הרוח במדינה מתחילת המלחמה וההתמודדות עם פציעות של שחקני מפתח פגעו מאוד בנבחרת והתמונות של בניון חוגג ניצחון על בלארוס בתוספת הזמן הפכו במהרה לפחות נעימות.
למרות הכל, בניון שומר על אופטימיות בבודפשט. הוא מחייך ומאמין בשחקנים, אבל גם יודע שהפסד לאיסלנד וכנראה שהוא יוחלף. ניצחון, ושיאן ההופעות של הנבחרת בכל הזמנים עשוי להישאר מתוך הבנה שהוא האיש הנכון להמשיך בתהליך חילופי הדורות בקמפיין הבא, שעם יריבות כמו איטליה, בלגיה וצרפת גם כך הסיכוי להעפיל ממנו אפסי.
עד סוף החודש בניון יקבל תשובה סופית. עלייה ליורו, והוא וחזן יישארו. אם לא, בהתאחדות ינסו להביא את ברק בכר ולקוות שכמו שעשה ניסים בהפועל באר שבע ומכבי חיפה, הוא יצליח לקחת גם את הנבחרת למקום שבו לא הייתה מ-1970.