מה המשותף לשלמה שרף, ריצ'רד נילסן, אברהם גרנט, דרור קשטן, לואיס פרננדס, אלי גוטמן, אלישע לוי, אנדי הרצוג, ווילי רוטנשטיינר ואלון חזן? ובכן, מאז שהתחלנו לשחק באירופה בתחילת שנות ה-90, כל האנשים הנכבדים הללו אימנו את נבחרת ישראל - וכולם בזה אחר זה נכשלו בניסיון להעפיל ליורו. גם למונדיאל כמובן, אבל זה כבר סיפור אחר.
שלא יהיו אי הבנות, אלון חזן כשל כמאמן נבחרת ישראל (כמו קודמיו), עשה לא מעט טעויות והוא ישלם את המחיר ויסיים את תפקידו, כי ככה זה עובד. אבל להפיל על חזן ועל המנהל המקצועי יוסי את בניון את כל האשמה? זה קל מדי, זה פופוליסטי מדי, זה חוטא לאמת ולעובדות והכי גרוע: מנציח את הכשלים הבסיסיים של הכדורגל הישראלי.
אז בואו נתחיל מהעובדות. נבחרת ישראל לא מספיק טובה, ולא הגיע לה לעלות ליורו. ואת זה אמר ערן זהבי. אפשר להגיד על זהבי הרבה דברים, אבל הוא אחד שאף פעם לא בורח מהאמת ולא מנסה לעגל פינות. ואיך אנחנו יודעים שזהבי צודק? האמת שזה די פשוט. מבט חטוף בדירוג פיפ"א מגלה שכל 21 הנבחרות שכבר הבטיחו את מקומן ביורו 2024 מדורגות הרבה מעל ישראל. וכך גם 5 מתוך 6 הנבחרות שישחקו במשחקי הגמר של הפליי אוף ביום שלישי (רק גאורגיה נמצאת מאחורינו).
ישראל, תאמינו או לא, מדורגת במקום ה-36 באירופה. כן, יש 35 נבחרות שמדורגות מעלינו – כולל איסלנד, שבמקום ה-34. נכון, זה די קרוב, ועדיין הם מקדימים אותנו. למרות שאצלם חיים 400 אלף תושבים ולנו יש 10 מיליון. אז איך נבחרת ממדינה של פחות מחצי מיליון תושבים מקדימה את ישראל? מסיבה אחת ויחידה: כל השחקנים שלה הם ליגיונרים.
כולם ליגיונרים (אודי ציטיאט)
בדור הנוכחי של איסלנד אין כוכבי על, אבל יש לה חלוץ שהבקיע העונה 10 שערים בליגה האיטלקית, קוראים לו אלברט גודמונדסון ואתמול הוא הבקיע שלושער מול ישראל. לנו אין שום דבר שמתקרב לזה. בהרכב שפתח אתמול מול ישראל היה גם שחקן אחד מהפרמיירליג, וכן שחקנים מהליגות הצרפתית, ההולנדית, הבלגית ועוד אחד מהליגה השנייה באנגליה. על הספסל ישב גם שחקן מאיאקס.
מהעבר השני נבחרת ישראל עלתה למשחק הכי חשוב שלה בשנים האחרונות, כשבהרכב הפותח תשעה שחקנים מליגת העל החלשה. זה פשוט לא הגיוני. כל זמן שהנבחרת לא תתבסס על שבעה-שמונה שחקנים שמגיעים מאירופה, אין לה שום סיכוי להתקדם. וכשרואים את כל זה, קשה להבין מהיכן נובע הזלזול בנבחרת כמו איסלנד, שמדורגת לפנינו, יש לה הרבה יותר ליגיונרים והיא בניגוד אלינו, העפילה בעשור האחרון גם ליורו וגם למונדיאל.
בימים האחרונים, ובעצם אפילו בשעות שלפני המשחק, שמענו יותר מדי אמירות שנטו להקל ראש ביריבה. וככה זה תמיד. בעבר זה היה "מי זאת רומניה", ואחר כך "מי זאת קוסובו", ועכשיו שמענו: "מי זאת איסלנד". ואז, כשנבחרת ישראל מקבלת בראש, מה הפתרון של המזלזלים למיניהם, כדי להישאר "צודקים"? נכון, להפיל את כל האשמה על המאמן והמנהל המקצועי. למה? כי ככה אפשר להמשיך לפמפם את המנטרה של "יש לנו שחקנים טובים".
אגב זה נכון, יש לישראל שחקנים טובים – אבל מעט מדי. וכדי שהצעירים בעלי הפוטנציאל יהיו ממש איכותיים, הם חייבים לצאת כמה שיותר מהר לאירופה. וכן, גם לבלגיה, שהליגה שלה עדיפה על הליגה הישראלית החלשה (במאמר מוסגר: איך יכול להיות שעמרי גנדלמן לא נמצא בסגל?!). האבסורד הגדול מכולם הוא שעד שיש לנו שחקן ברמה גבוהה באמת, שמשחק על בסיס קבוע באירופה, הוא לא בהרכב!
אבסורד. גלוך (אודי ציטיאט)
זו הזייה, אבל הכדורגלן הישראלי הטוב מכולם, אוסקר גלוך, המתין אתמול על הספסל. גלוך, למי ששכח, הבקיע העונה פעמיים בליגת האלופות, נגד בנפיקה ונגד אינטר! אין בכלל ספק שזו הייתה טעות קשה של חזן לא לפתוח עם גלוך, הליגיונר האיכותי ביותר שלנו (כאשר מנור סולומון פצוע). ויחד עם זאת חייבים לומר, שגם אם גלוך היה בהרכב, ממש לא בטוח שישראל הייתה מנצחת את איסלנד. כי המאסה הקריטית הייתה בצד השני.
אחרי ההצלחות של נבחרת הנוער והנבחרת הצעירה בשנה שעברה היה דיבור שרבים מהשחקנים ימהרו לעבור לשחק באירופה. מעטים מאוד עשו זאת, הרוב נשארו בארץ. וחבל.
דור תורג'מן למשל, אחרי היכולת הנפלאה שהפגין לפני שנה, היה חייב לעבור לאירופה. והיו לו הצעות. אבל הוא העדיף, כנראה מטעמי נוחות ושכר, להישאר במכבי ת"א. כדי להתקדם מקצועית הוא חייב לעבור לאירופה, לשחק מול שחקנים טובים יותר ממה שהוא נתקל בליגה שלנו. ואז הוא יוכל להיות הרבה יותר משמעותי בנבחרת.
אגב, ההצלחות של הקבוצות הישראליות באירופה בשנים האחרונות נבעו בעיקר מכמות משמעותית של זרים איכותיים. אם מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל באר שבע היו משחקות רק עם הישראלים, הן לא היו מגיעות רחוק. בטח לא לשלבי הבתים של המפעלים האירופיים. בשורה התחתונה: נבחרת ישראל לא מספיק טובה. וזה לא משהו חדש. כי מה שקרה אתמול באצטדיון של אויפשט בבודפשט היה המשך ישיר של מה שראינו בכל הקמפיין: כדורגל לא מספיק איכותי, עם הרבה מאוד בעיות מקצועיות (ולא רק מצבים נייחים).
הרבה בעיות מקצועיות. חזן (אודי ציטיאט)
ב-10 המשחקים של שלב הבתים הנבחרת שיחקה מחצית אחת טובה מאוד (השנייה מול רומניה בבוקרשט). 19 המחציות האחרות היו בינוניות, חלשות או איומות. ארבעת הניצחונות היחידים היו מול בלארוס (41 באירופה) ואנדורה (51 באירופה) ואת בלארוס ניצחנו בקושי, עם שערי ניצחון בדקות 92 ו-93. בששת המשחקים האחרים, מול רומניה, שוייץ וקוסובו, ישראל השיגה רק 3 נקודות מתוך 18. והכי מצחיק שהיו אנשים שטענו שזה בית "קל".
שכחנו איך בכלל ישראל הגיעה למשחק הפלייאוף מול איסלנד? זה קרה רק בגלל שרוסיה הודחה מליגת האומות, אחרי שפתחה במלחמה נגד אוקראינה. הרי די ברור שאם רוסיה הייתה משחקת, היא הייתה מסיימת במקום הראשון בבית שכלל גם את איסלנד ואלבניה.
אז בואו נפסיק לשקר את עצמנו, בואו נבין שהליגה שלנו חלשה, שהבעיה היא לא מאמן זה או אחר, ושהדרך היחידה שהנבחרת תעפיל ליורו תהיה אם מרבית השחקנים שלה יגיעו מהליגות באירופה. כי אם נמשיך להתבסס על שחקני ליגת העל, גם פפ גוורדיולה וז'וזה מוריניו לא יעזרו. ואפילו לא ברק בכר.